דחיית בקשה להימנע מצרוף קלטות שיחה כראיה בהליך במתנהל בבימ"ש למשפחה

הקדמה

1.         בפני בקשת התובע להמנע מצירוף קלטות שיחה בין התובע ובין הנתבע (בנוכחות בתו של התובע וחתנו) בצירוף תצהירי עדות ראשית מטעמו, ולהמתין לקבלת תצהירי המשיב בתקווה שתתגלה סתירה בין תצהירו של המשיב ועדותו על פי תמלול שיחה איתו.

2.         המבקש טוען שהשיחות נערכו לצרכי הכנת משפטו. הוא מסמך על פסיקות בית המשפט העליון בע"א 407/73 גואנשיר נ' חברת החשמל  פד"י כט(1) 171 וב-ע"א 632/77 מסוקנה נ' מאיר פד"י לב (2) 325.

3.         המבקש גם מפנה לע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב  ואח' פד"י נה(1) 565 אשר לטענתו מעניק לבתי המשפט סמכות לייצר סעדים מתאימים שיביאו לידי הליכי  משפט הוגן ולאפשר חקירת  האמת.

ד י ו ן

4.         בהליך המתנהל בבית משפט לעניני משפחה חלה תקנה 258 ט' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"):

"(א) לכתב טענות יצרף בעל דין רשימת מסמכים שעליה נסמך כתב הטענות, בין שהם ברשותו ובין שאינם ברשותו.

(ב) מסמך כאמור בתקנת משנה (א) המצוי ברשותו של מגיש כתב הטענות, יצורף העתק או תצלום שלו לכתב הטענות, ואם אין הוא מצוי ברשותו, יציין בתצהיר המאמת את כתב הטענות בידי מי, למיטב ידיעתו, הוא מצוי.

                        (ג) לא צירף בעל דין מסמך כאמור בתקנת משנה (ב), תחול תקנה 114א.

            (ד) הוראות פרק ט' בעניין גילוי מסמכים לא יחולו על תובענות בעניני משפחה."

5.         לפיכך בהתאם לתקנות, הליך המתנהל בבית משפט לעניני משפחה שונה מהליך אזרחי רגיל בכך שכל צד מחוייב לצרף כל ראיה שברצונו להסתמך עליה במסגרת ההוכחות להוכחת הנטען בכתב בכתבי הטענות.

            אי לכך ברירת המחדל הינה חשיפת מסמכים וראיות.

6.         בהליך אזרחי רגיל קיים הליך גילוי מסמכים כאשר על פי תקנה 113 לתקנות ניתן להגיש בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים.  כמו כן זכותו של  כל צד להגיש שאלונים בהתאם לתקנה 105 לתקנות. (זכות הגשת שאלות קיימת גם בהליך המתנהל בבימ"ש לעניני משפחה).

7.         המבקש מפנה לפסיקה הנוגעת להליך האזרחי. מדובר באיסוף מסמכים וראיות של כל צד בהכנת משפטו. לכן באה הפסיקה כדי למנוע גילוי מסמכים אשר פוגעים ביכולת מתדיין להכין משפטו. ואולם, מדובר במסמכים שהם כתוצאה מעצם הכנת ההתדיינות המשפטית אך אין בכוונת אותו צד להגישם לבית המשפט (כגון חוות דעת למיניהן אשר מסייעות להכנת התיק, אולם אינם מוגשות לבית המשפט זאת בניגוד לחוות דעת שבכוונת  צד להגיש כראיה).

8.         כך אף איסוף עדויות על ידי חוקר פרטי ו/או כל אדם אחר נופלת באותה קטיגוריה של איסוף מידע להכנת התיק, אולם אם בכוונתו של אותו צד להזמין את העד לעדות אין מן הנמנע מלחשוף אותו ואת עדותו.

9.         ההתלבטות הקיימת היא כאשר בידו של צד ראיה / עדות המהווה ראיה חותכת מכרעת ומזימה את אמינותו של הצד שכנגד.

10.       בכל שלב של המשפט ניתן להזים עדותו של עד באמצעות עימותו עם אמירה קודמת הסותרת עדותו. הבעיה היא האם  הראיה המזימה הינה ראיה בפני עצמה.

11.       כב' הנשיא (כתוארו דאז) השו' מ' שמגר ניתח את המניעים לחקיקת ס' 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ודבריו בעניין זה יפים לענייננו:

                 "לאור העובדה, שלשונו של הסעיף פתוחה לפרשנויות מהותיות שונות, הרחוקות זו מזו מבחינת השאלה הניצת לפנינו, מן הנכון שהבחירה בין הפתרונות האפשריים השונים תיעשה לאור מטרת החקיקה, הווה אומר, תוך מתן הדעת לשיקולים העיוניים ולשיקולי המדיניות המשפטית המונחים ביסודו של דבר החקיקה בו אנו דנים. אך מובן, שיש גם להתחשב בהשלכות הכלליות יותר של הפתרון המוצע. את תכלית החקיקה יש לחפש ברעיון המונח ביסודו של ההסדר המשפטי כולו.