אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית בקשה להאריך שהיית עובדת זרה לשעבר בארץ וליתן לה מעמד כבת זוג, וכן ביקורת על התנהלות משרד הפנים

דחיית בקשה להאריך שהיית עובדת זרה לשעבר בארץ וליתן לה מעמד כבת זוג, וכן ביקורת על התנהלות משרד הפנים

תאריך פרסום : 27/09/2011 | גרסת הדפסה

עת"מ
בית משפט לעניינים מנהליים בחיפה
21986-09-11
27/09/2011
בפני השופט:
רון שפירא

- נגד -
התובע:
1. עותר
2. עותרת

הנתבע:
1. מדינת ישראל- משרד הפנים רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול
2. שר הפנים מר אלי ישי

פסק-דין

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה במסגרתה מתבקש ביהמ"ש לעניינים מנהליים להורות למשיבים להאריך את רישיון השהייה שניתן לעותרת 2 (להלן: "העותרת"), אזרחית אוקראינה, שבאה לבקר את העותר 1 (להלן: "העותר"), וזאת עד לסוף שנת 2011.

העותרים טוענים כי המשיבים מתעמרים בהם ללא סיבה מוצדקת או הגיונית ומסרבים להאריך את רישיון השהייה של העותרת, אשר שוהה בישראל כחודשיים וחצי כחוק ומתגוררת בבית העותר, זאת למרות שהעותר הפקיד ערבות כספית גבוהה להבטחת יציאת העותרת מן הארץ. העותרים מבקשים לאפשר להם לבלות זמן נוסף ביחד, במיוחד בתקופת החגים הקרבה ובאה. העותרים מציינים כי העותרת, שעבדה בעבר בישראל כעובדת זרה כחוק, עזבה ביוזמתה את ישראל בינואר 2010 למרות שהייתה לה אשרה כחוק עם היתר לעבוד בישראל עד ליום 30.6.2010.

עוד יצויין כי זוהי העתירה השניה של העותרים. העתירה הראשונה, עת"מ 11-06-36755, הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז, בעקבות סירובם של המשיבים לאפשר לעותרת להכנס לישראל וכליאתה במתקן המסורבים בנתב"ג עם הגיעה לארץ. עם הגשת העתירה הראשונה ועוד בטרם התקיים כל דיון בה, הסכימו המשיבים לאפשר לעותרת להכנס לארץ ולשהות בה עד ליום 18.9.11, בהתאם למועד הטיסה בחזרה לאוקראינה בכרטיס שהיה בידי העותרת. הסכמה זו של ב"כ הצדדים במסגרת העתירה הראשונה קיבלה תוקף של פסק דין.

העותרים טוענים כי העותר פנה למשיבים קודם להגעתה של העותרת לישראל, כיוון שחשש שימנעו מהעותרת להכנס לארץ רק משום שהייתה עובדת זרה בעברה, וביקש לברר אם יאפשרו לעותרת להכנס לישראל כתיירת ולטענתו המשיבים השיבו כי אין כל מניעה לכניסת העותרת לישראל. העותרים מציינים כי העותרת טיפלה במשך כשנתיים באמו של העותר, שנפטרה ביום 6.7.09 ולאחר פטירתה עזבה העותרת את ישראל בתחילת שנת 2010. העותרת התיידדה עם העותר, שהינו כבן 49, נכה צה"ל שגר עם הוריו עד שאלו נפטרו והוא נותר גלמוד וללא משפחה או חברים. העותרים המשיכו לשמור על קשר ביניהם, גם לאחר שהעותרת עזבה את הארץ. בחודש מאי 2011 הזמין העותר את העותרת לבקרו בארץ ובמקביל פנה למשיבים בעניין זה.

העותרים טוענים כי ביום 23.5.11 הודיעו המשיבים לעותר כי העותרת פטורה מאשרת כניסה לישראל והסמכות לאשר או לדחות את כניסתה לארץ נתונה בידי בקר הגבול והובהר לעותר ולבאת כוחו על ידי מספר גורמים כי למעשה אין כל מניעה לכניסת העותרת לארץ. למרות זאת המשיבים מנעו מהעותרת להכנס לישראל כאשר הגיעה לנתב"ג.

העותרים טוענים כי טענות המשיבים בעניין חשש מהשתקעות וסירוב להכניסה לישראל מכיוון שהיא שהתה בישראל מספר חודשים באופן לא חוקי לאחר פטירת אמו של העותר הינן מופרכות כיוון שלטענתם העותרת שהתה בישראל באופן חוקי ועזבה את הארץ עוד לפני שתוקף האשרה שלה פג.

עוד טוענים העותרים כי התיידדו, כאמור, בזמן שהעותרת טיפלה באמו של העותר. הקשר ביניהם נמשך באמצעות האינטרנט גם לאחר שהעותרת חזרה לאוקראינה. שניהם הביעו רצון להפגש שוב ולטייל יחד בארץ ולכן העותרת הגיעה לישראל בחודש יוני. מאז שחזרה לארץ העותרת מתגוררת עם העותר בביתו, הם מבלים ומטיילים יחד ותוך כדי כך העותר התאהב בעותרת וראה בה את בת זוגו. ביום 9.8.11 הגישו העותרים בקשה ליתן לעותרת מעמד כבת זוגו של העותר. ביום 21.8.11 נערך לעותרים ראיון במשרד הפנים בחיפה לבירור הקשר הזוגי ביניהם והעותר סיפר שהוא התאהב בעותרת, רואה בה את בת זוגו וציין כי "אף אחת לא רוצה אותי" וכי רק העותרת התיידדה עמו ורוצה אותו. העותרת התראיינה בנפרד וסיפרה בכנות וביושר שהיא אכן מתגוררת עם העותר, אבל אינה רואה עצמה כבת זוגו, אלא כידידת נפש שלו, כאחותו. היא ציינה כי היא אוהבת את העותר ודואגת לו כאחות. הם מתגוררים יחד, יש להם תחומי עניין משותפים והיא רואה צורך לארח לו חברה לזמן מה ולתמוך בו. העותרים הבהירו שהקשר ביניהם לא מבוסס על עזרה פיזית אלא על חברות. העותרת הבהירה כי לא תשהה בישראל ללא אשרה כדין ותעזוב את ישראל מיד לכשיפוג רשיון השהייה שלה.

לאחר הראיונות שנערכו, הודיעו המשיבים לעותרים כי בקשתם ליתן לעותרת מעמד בישראל כבת זוגו של העותר נדחתה. העותרים טוענים כי תשובת המשיבים השפיעה קשות על העותר והוא אינו מסוגל לשאת את המחשבה שישאר לבדו בביתו דווקא בתקופת החגים הקרבים ובאים. העותר שלח מכתב בקשה למשיבים להאריך את רישיון הביקור של העותרת לפחות עד לאחר החגים והציע להגדיל את הערובה הכספית להבטחת יציאתה של העותרת, אך בקשות אלו נדחו ללא נימוק. העותרים טוענים כי החלטות המשיבים אינן סבירות.

המשיבים טוענים כי מאחר שהעותרת המשיכה לשהות בישראל לאחר פטירת אמו של העותר, כאשר הלכה למעשה פקע תוקף אשרת השהייה והעבודה שלה עם פטירתה של המטופלת, הרי שהיא שהתה בישראל שלא כדין מאז יולי 2009 ועד לפברואר 2010 כאשר יצאה מהארץ. לכן כאשר הגיעה העותרת לישראל בחודש יוני 2011 בקר הגבולות התרשם שאין מקום להתיר את כניסתה לארץ. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה הראשונה מטעם העותרים, אשר במסגרתה הגיעו הצדדים להסדר שקיבל תוקף של פסק דין. ההסדר קבע שהעותרת תצא את הארץ בתום שלושה חודשים (עד ליום 18.9.11) ועל כך הצהירו והתחייבו הצדדים.

המשיבים טוענים כי בחודש אוגוסט הגישו העותרים בקשה למתן מעמד כבני זוג ובקשתם נבחנה כבקשה למתן מעמד כבני זוג, במסגרתה זומנו העותרים לשימוע והמשיב ביקש לבחון את טיב הקשר הזוגי והאם מדובר בקשר הראוי להגנה ומקנה מעמד כקשר בין בני זוג. בעקבות הדברים שנאמרו בשימוע התקבלה ההחלטה כי לא מדובר בקשר של בני זוג ולכן הבקשה נדחתה. לאור ההסכמה לגבי מועד עזיבתה של העותרת את הארץ, הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ולאור דחיית הבקשה לקבלת מעמד כבני זוג טוענים המשיבים כי אין מקום לאפשר המשך שהייה של העותרת במצב הנוכחי. נטען כי מדובר בהחלטה סבירה ומנומקת ואין טעם של ממש המצדיק התערבות בהחלטה.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה מהטעם שלא נפל בהחלטות המשיבים בעניינה של העותרת פגם המצדיק התערבות.

במסגרת הדיון בעתירה הראשונה הגיעו העותרים להסכמה עם המשיבים, באמצעות באי כוחם, לפיה תותר כניסתה של העותרת לארץ בכפוף להפקדת ערבות במזומן וזאת עד ליום 18.9.11, המועד שצוין בכרטיס הטיסה של העותרת כמועד החזרה. הסכמה זו בין הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין במסגרת הדיון בעתירה הראשונה שהוגשה מטעמם של העותרים. על כן, החלטת המשיבים לפיה על העותרת לצאת מהארץ הינה בהתאם להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין ואשר ניתנה על דעת הצדדים ולא ניתן לקבוע כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה שנפל בה פגם המצדיק התערבות של ביהמ"ש לעניינים מנהליים.

כלל ידוע הוא כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים איננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית ומתערב בשיקול דעתה המקצועית של הרשות רק בנסיבות חריגות. ראה:

בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3), 678 (1991);

בג"צ 4539/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה ו-2 אח', פ"ד מח(4), 778 (1994);

בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם, 15.4.07;

בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם, 19.7.07.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ