דחיית בקשה לאישור תביעה כייצוגית נגד אלסינט בע"מ ואח'

בקשה לאישור תביעה, הנסבה על טענות לקיפוח קיצוני ומתמשך של בעלי מניות המיעוט בחברה, אשר נגרם על-ידי בעלי השליטה בחברה ונושאי משרה בה שמונו מטעמם, והסב לבעלי מניות המיעוט נזקים כספיים כבדים, כתביעה ייצוגית.

א.    פתח דבר

הליכים קודמים

1.      התביעה נשוא תיק זה (להלן: " התביעה") הוגשה ביום 2.11.99 בצירוף בקשה לאישורה כתביעה ייצוגית על-פי הוראות פרק ט1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק ניירות ערך"), בשם כל מי שהחזיקו במניות אלסינט בע"מ (המשיבה 1, להלן " אלסינט") ביום 6.9.99 והוסיפו להחזיק בהן במועד הגשת התביעה (למעט הנתבעים). לחלופין התבקש אישור התובענה כתובענה ייצוגית על-פי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקנה 29"). ביום 1.2.00 נכנס לתוקף חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: " חוק החברות"), על הוראותיו לעניין הגשת תובענה ייצוגית, אשר החליפו את פרק ט1 לחוק ניירות ערך. הבקשה נדונה בפני הנשיא (כתוארו אז) מ' לינדנשטראוס, אשר הורה על מחיקתה. זאת משלושה טעמים. ראשית, נפסק כי פרק ט1 לחוק ניירות ערך אינו חל על המקרה, משום שניירות הערך של אלסינט נסחרים בבורסה של ניו-יורק ולא בישראל. שנית, נפסק כי תקנה 29 אינה חלה, בין היתר עקב היעדר זהות בסעד הנתבע. שלישית, נפסק כי אין תחולה במקרה הנדון להסדר של הגשת תובענה ייצוגית לפי חוק החברות, מהטעם שהוראות החוק העוסקות בכך הינן הוראות חוק מהותיות. ככאלו, אין להן תחולה אקטיבית על מעשים שבוצעו לפני כניסתו של חוק החברות לתוקף. משקבע הנשיא לינדנשטראוס, כי הסדרי התובענה הייצוגית השונים אינם חלים בנסיבות העניין הוא נמנע מלדון בתנאי הסף לאישור תביעה כתביעה ייצוגית על פי כל אחד מהם. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 7028/00). בין לבין הוחלף ההסדר הפרטני בחוק החברות בהסדר כללי ואחיד להגשת תובענות ייצוגית עם חקיקת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות"). בהחלטה בבקשת רשות ערעור מיום 14.12.06 (פורסם באתר האינטרנט של הרשות השופטת -

http://elyon1.court.gov.il/files/00/280/070/A26/00070280.a26.htm) נקבע, כי ההסדר האחרון הינו בעל תחולה אקטיבית, היינו הוא חל גם על עילות תביעה שנוצרו טרם חקיקתו ועודן תלויות ועומדות, לרבות בשלב הערעור, וכך גם ההסדר שקדם לו בחוק החברות. כתוצאה מכך, פסק הדין הנ"ל של בית המשפט המחוזי בוטל והדיון בבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית הוחזר אל בית משפט זה "על-מנת שזה ידון בה על-פי הוראות חוק תובענות ייצוגיות". השאלה העומדת, איפוא, בפניי הינה האם מתקיימים התנאים לאישור התביעה כתביעה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות.

בהחלטתי מיום 11.4.07, הוריתי על הגשת כתבי טענות מעודכנים מטעם כל בעלי הדין, בהתאם לשינוי שחל בהוראות הדין לעניין תובענות ייצוגיות וגם על מנת שבפני בית המשפט תוצג התמונה העובדתית המעודכנת. ביום 10.6.07 הגישו המבקשות בקשה מעודכנת לאישור התביעה כתביעה ייצוגית, בצירוף כתב תביעה מעודכן. עדכון כתב התביעה כלל שינוי ברשימת הסעדים המבוקשים עקב חלוף הזמן. המבקשות 1 - 11 נכללו גם ברשימת המבקשות המקורית יחד עם תובעת נוספת, גמול סהר שרותי בורסה בע"מ, שבינתיים החליטה לסגת מתביעתה. המבקשת 12 הצטרפה לבקשה במסגרת עדכונה. 

ביום 14.1.08 הגישו התובעות, על פי הוראתי, פירוט כתוב ביחס לכל נתבע, בקשר לכל אירוע נשוא התביעה, בדבר הכשירות בה הוא נתבע (כאשר מדובר בנתבע שהיה או היננו נושא משרה ו/או בעל מניות ביותר מחברה אחת ריליבנטית) ועילת התביעה (להלן: " כתב הפירוט"). 

בעלי הדין

2.      התביעה מבוססת על שישה אירועים בתולדות אלסינט (כאשר חמישה מהם ריליבנטים לבקשה הנדונה), שראשיתם בשנת 1998. אותה עת היתה אלסינט חברה ציבורית, הרשומה בישראל, שמניותיה נסחרו בבורסה של ניו-יורק. כ-55% מהון מניותיה הוחזקו על ידי אלביט החזקות רפואיות בע"מ, חברה פרטית שהייתה מצויה בבעלות מלאה של אלביט הדמיה רפואית בע"מ (המשיבה 2, להלן: " אלביט הדמיה"). יתרת המניות התחלקה בין משקיעים מהציבור (לרבות באמצעות משקיעים מוסדיים), עובדים ונושאי משרה באלסינט. אלביט הדמיה נשלטה על ידי אלרון תעשיה אלקטרונית בע"מ (המשיבה 6, להלן: " אלרון"), שהחזיקה ב-40% ממניותיה. שאר המניות הוחזקו על ידי משקיעים מהציבור, עובדים ונושאי משרה באלביט הדמיה.

להלן תרשים ההחזקות, כפי שתואר לעיל:

3.      ביום 25.2.99 חתמה אלרון על הסכם למכירת מניותיה באלביט הדמיה לאירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ (המשיבה 3, להלן: " אירופה ישראל"). ההסכם נכנס לתוקף במאי 1999. אירופה ישראל הינה חברה ציבורית, הרשומה בישראל, שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב. כ-83% ממניותיה מוחזקות בידי מרכזי שליטה בע"מ (המשיבה 4, להלן: " מרכזי שליטה"). 0.18% מהמניות מוחזקות בידי מרינה הרצליה, שותפות מוגבלת 1988 (המשיבה 31, להלן: "מרינה הרצליה"), שבשליטת מרכזי שליטה. מניות בשיעור זהה מוחזקות בידי שמעון יצחקי (המשיב 10), שהינו, בין היתר, נושא משרה באירופה ישראל ובמרכזי שליטה והיתרה בידי הציבור. מרכזי שליטה היא חברה פרטית הרשומה בישראל בשליטת מוטי זיסר (המשיב 5, להלן: " זיסר"), שהינו גם, בין היתר, נושא משרה בה ובאירופה ישראל.

להלן תרשים ההחזקות באלסינט לאחר העברת השליטה באלביט הדמיה:

ביום 22.8.2005 נחתם הסכם מיזוג בין אלסינט לבין אלביט הדמיה לפי סעיפים 350 ו-351 לחוק החברות. על פי הסכם זה, הומרה כל מניית אלסינט ב-0.53 מניית אלביט הדמיה.

4.      המבקשות (12 מתוך 31 התובעים) הן משקיעות מוסדיות, אשר כל אחת מהן החזיקה במועד הגשת התביעה בין 6,265 ל- 222,131 מניות אלסינט, אותן רכשה לכל המאוחר ביום 6.9.99. ביחד הן החזיקו ב-305,666 מניות, שהיוו כ-4% מהונה המונפק והנפרע של אלסינט וכ-9.4% מכלל החזקות הציבור במניותיה.

המשיבים (כלל הנתבעים) הם אלסינט, בעלי השליטה בה במישרין ובעקיפין בתקופות השונות ונושאי משרה בה ובחברות שהיו או הינן בעלות השליטה בה.

כתב התביעה מייחס לנתבעים שורה ארוכה של מעשים, אשר על פי הנטען מקימים אחריות לנזק שנגרם בעטיים לתובעים, תוך אבחנה ביניהם כדלקמן (חלק מהנתבעים נמנים על יותר מקבוצה אחת):    

א.      אלסינט

ב.      אלביט הדמיה

ג.        אירופה ישראל

ד.      בעלי שליטה ו/או נושאי משרה באלסינט ו/או באלביט הדמיה ו/או באלרון לפני  מכירת השליטה