דחייה על הסף בתביעת לשון הרע על עדות בבית משפט

השופט ישעיהו שנלר - אב"ד :

1.         בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת מראק-הורונצ'יק) מיום 6.2.07 (בת.א. 42779/06), לפיה נדחתה על הסף תביעת לשון הרע שהגיש המערער כנגד המשיב, מחמת העדר עילה, לאחר שבית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי דברי המשיב בתום הדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, ביום 24.5.05, חוסים תחת ההגנה על פי סע' 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק).

העובדות הנצרכות לענייננו :

2.         המערער הינו דודו של המשיב. 

ביום 17.11.03 נכרת הסכם בין המערער ובנותיו הקטינות לבין המשיב ואחותו, שמטרתו להפריד ולייחד את הרכוש וזכויות הבעלות שירשו הצדדים, לפי צוואתו של מר צ' א' ז"ל - אביו של המערער וסבו של המשיב (להלן - המנוח), בדרך של רישום בית משותף (להלן - ההסכם). 

בנותיו הקטינות של המערער הגישו באמצעות אמן, בקשה לביטול אישור ההסכם לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, (בש"א 53157/05 בתמ"ש 25130/03). 

ביום 24.5.04 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בפני כב' השופטת מימון.

לקראת תום הדיון, כשהעיד המשיב תחת אזהרה, מסר האחרון:

" ...לקראת סוף חייהם מר צ' א' הבהיר שמצטער על מספר דברים שעשה ביניהם על סחטנות של [המערער]. הוא ציין ש[המערער] ניסה בדרכים לא כשרות להחתים את צ' א' על ערבות לדירה שלו. לכן סברתי שהיתה השפעה בלתי הוגנת. לענין הצוואה בנוסף ש' א' לפני מותה שאלתי אם היא מעוניינת לקבל את המבקשת לשיחת פיוס אמרה שלא מעוניינת" (עמ' 14 - 15 לפר' הדיון) (להלן - דברי המשיב).

דבריו האחרונים של המשיב הם אלו שנטען על-ידי המערער, כי מהווים הם לשון הרע כלפיו.

3.         ביום 20.7.06 הגיש המערער את תביעתו לפי החוק לבית משפט קמא, בה טען, כי המשיב בדבריו האמורים, " הוציא עליו לשון הרע ומבקש להרשיעו בדין...", וביקש לחייב את המשיב בסכום של 100,000 ש"ח. כך גם טען המערער בתביעתו, כי אין המשיב זכאי להגנה שבסעיף 13(5) לחוק, שכן לטענתו, דברי המשיב נאמרו בתום הדיון, ולכאורה אינם קשורים לדיון שנערך שם. המערער הפנה בתביעתו גם לדבריו שלו בדיון, לאחר שנאמרו דברי המשיב, ולפיהם: " מה שנאמר זו פגיעה במת". כך גם הכחיש המערער מכל וכל, כי סחט את המנוח או כי ניסה בדרכים לא כשרות להחתימו על ערבות לדירתו, או כי הייתה לו עליו השפעה בלתי הוגנת. משכך טען בתביעתו שם, על המשיב להוכיח כי דיבר אמת, אחרת, " ...הנתבע צריך להיות מורשע על פי סעיף 7א(ג) לחוק...". 

4.         המשיב הגיש בקשה לדחיית תביעת המערער על הסף, מחמת העדר עילת תביעה, בהסתמך על ההוראה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק, אשר לפיה:

" לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי...פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור" (להלן - ההוראה).

לטענת המשיב בבקשה, מעת שדבריו נאמרו במסגרת הדיון בבית המשפט לענייני משפחה, דבריו חוסים בצלה של ההוראה האמורה. לטענתו, מדובר בהגנה מוחלטת, ועל כן יש להורות על דחיית התביעה על הסף.

המערער הגיש תגובה מטעמו, בה טען, בין היתר, כי הואיל וההגנה האמורה היא לב הסוגיה שבמחלוקת, " ...אין זה הולם לסלק או לדחות על הסף דבר שבמהות...", מה גם שלטענתו, אין מדובר בהגנה מוחלטת.

החלטת בית משפט קמא :

5.         ביום 6.2.07, כאמור, ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה לדחייה על הסף שהגיש המשיב.

בית משפט קמא ציין בהחלטה, כי מעיון פרוטוקול הדיון בבית משפט לענייני משפחה, עולה כי דבריו של המשיב נאמרו לאחר שהוזהר כדין, דהיינו, בעת שמסר את עדותו בפני בית המשפט, ותוך כדי הדיון.

בית משפט קמא הפנה לפסיקה הרלוונטית, תוך שציין כי אין לפרש את ההגנה כהגנה מוחלטת, וכי -