דזורני )ג'ורנו( נ' א.ח.מ. - ש אבטחה בע"מ ואח'

החלטה

בעניין – בקשת הנתבעים מס' 2-4 לסילוק התביעה על הסף

הנתבעים מס' 2-4 מבקשים לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדם על ידי התובע, מטעמי העדר יריבות, שיהוי בהגשת התביעה והעדר מסמכים התומכים בתביעה.

התובע טוען בכתב התביעה כי הוא הקים, ביחד עם הנתבע מס' 3, חברה למתן שירותי אבטחה – היא הנתבעת מס' 1, אשר פעלה בין השנים 2000-2004. בעקבות סכסוך שנתגלע בין התובע לרעייתו, החליט התובע להעביר את מניותיו בחברה לנתבעים מס' 3 ו- 6 וזאת באופן זמני ובנאמנות עד שיחליט לקבל מניותיו חזרה. שאר זכויותיו של התובע בחברה (משכורתו ותפקידו) היו אמורות להישאר ללא שינוי. הנתבע מס' 3 הסכים לשינוי זה ובהתאם לכך נערך ביום 2.3.2004 הסכם שותפות עליו חתומים התובע, הנתבע מס' 3 והנתבע מס' 6.

לטענת התובע, ביום 8.8.2004 הקים הנתבע מס' 3, באמצעות רעייתו – הנתבעת מס' 4 והנתבע מס' 6 חברה חדשה – היא הנתבעת 2, אליה העבירו הנתבעים את כל פעילותה, לקוחותיה, חוזי העבודה והנהלת חשבונותיה של הנתבעת 1, כשהנתבע מס' 3 הוא מי שמנהל את הנתבעת מס' 2 בפועל. בכך, לטענת התובע, הפר הנתבע מס' 3 את הסכם השותפות וגזל מן התובע את פרנסתו והשקעתו בחברה. התובע עותר לקבלת פיצוי כספי וכן להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת מס' 2 ומתן פסק דין הצהרתי לפיו הנתבעות מס' ו ו- 2 חד המה, ועל כן לתובע זכויות בנתבעת מס' 2 מכח הסכם השותפות.

הנתבעים מס' 2-4 טוענים בבקשתם, כי היחסים בין התובע לבין הנתבע מס' 3 הסתיימו כבר באוגוסט 2004. התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, כשש וחצי שנים לאחר מכן, דבר המעיד על היותה טורדנית וקנטרנית. לטענתם, התובע לא פנה אליהם בכל דרישה מיום סיום ההתקשרות ובכך זנח תביעתו וחזקה כי ויתר על זכויותיו. הגשת תביעה באיחור כה רב, בשיהוי בלתי סביר, מהווה פגיעה בזכותם להתגונן כראוי היות ואין באפשרותם לאתר את כל המסמכים והעדים הרלוונטיים שיוכלו לסייע בהגנתם.

עוד נטען בבקשה כי אין כל יריבות בין התובע לבין הנתבעות מס' 2 ו- 4 היות ועיקר התובענה עוסקת במערכת היחסים העסקית שבין התובע לבין הנתבע מס' 3 ואין לשתי נתבעות אלה כל קשר, במישרין או בעקיפין, ליחסים אלה.

עוד נטען בבקשה כי התובע לא צירף לתביעתו מסמכים התומכים בתביעתו וביניהם חוות דעת של רו"ח, ספרי הנהלת חשבונות ומסמכים המלמדים על אבדן רווחים.

התובע טוען, בתגובתו לבקשה, כי עומדות לו זכויות מכוח הסכם השותפות ומכוח הדין וכבר בכתב תביעתו הוכיח את היריבות העומדת בינו לבין הנתבעות 2 ו-4 אשר שתיהן - יחד עם יתר הנתבעים ובייחוד עם הנתבע 3 - ביצעו את העוולה כלפיו. התובע מפנה לפסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שם, לטענתו, התקבלה הטענה כי הנתבעת מס' 2 החליפה את הנתבעת מס' 1 בשירותי השמירה. הנתבעת 4, לטענת התובע, הינה בבחינת חולייה מקשרת ורלוונטית בקשר שבין שתי החברות והנתבע מס' 3 ואף היא בעלת מניות בנתבעת מס' 2.

בכל הנוגע לטענת השיהוי טוען התובע, כי אין מחלוקת שהתביעה לא התיישנה, והשיהוי בהגשתה נבע, בין היתר, מחובות שנצטברו לו. התובע טוען כי לא זנח את תביעתו היות ופנה אל הנתבעים לא אחת, עובר להגשת התביעה, ובעניין זה הפנה להתכתבויות רלוונטיות.

התובע מבקש לדחות גם את הטענה בדבר העדר מסמכים מהותיים. התביעה מבוססת על הסכם השותפות שנחתם כאמור וצורף לה גם דו"ח החקירה אשר קושר את יתר הנתבעים. אלו הם עיקר המסמכים הרלוונטיים, אשר מצויים בידי הנתבעים עצמם.

בתגובה לתגובת התובע טוענים הנתבעים מס' 2-4 כי התובע לא הוכיח התובע את הסעד הכספי לו הוא עותר וכי עובדת היותו של התובע שרוי תחת חובות כבדים, אינה מקנה לגיטימציה לשיהוי הניכר בהגשת התביעה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן ולאחר שעיינתי בכתבי בית הדין, סבורני שדין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט לא יסלק תביעה על הסף אלא רק במקרים יוצאי דופן. זאת, נוכח זכותו החוקתית של כל אדם לפנייה לערכאות השיפוטיות (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3), 577, עמ' 631). בית המשפט ייעתר לבקשה כגון זו רק כאשר ניכר כי התובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470).

באשר לטענת העדר היריבות - התובע טוען בכתב תביעתו כי הנתבעים פעלו בצוותא חדא על מנת לנשלו מזכויותיו בחברה הנתבעת מס' 1. בהנחה שיוכיח התובע טענותיו אלה, ממילא קמה לו עילת תביעה נגד הנתבעות מס' 2-4. בשלב זה, אין על בית המשפט להידרש לשאלת אמיתות הטענות כמו גם לשאלת מידת הוכחתן. על בית המשפט להניח כי התובע אכן יצליח להוכיח את כל העובדות שטען להן ובהנחה כזו, יש בידי התובע עילת תביעה נגד המבקשות. (ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 173).

באשר לטענת השיהוי - הלכה פסוקה היא כי קבלת טענה מסוג זה בדין האזרחי, תעשה אך במקרים נדירים, הואיל ויש בה כדי להשפיע על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים למחלוקת ולחסום את דרכם להוכיח זכותם לסעד משפטי על הפגיעה בזכויותיהם. נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שיהוי, התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות. איחור בהגשת תביעה אינו מהווה לכשעצמו ויתור על זכות התביעה, וטענה בדבר ויתור על זכות התביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על הטוען לה (ראה: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, פ"ד נז(5) 433).

בענייננו, על אף שאכן חלף זמן רב מאז התגבשה עילת התביעה לה טוען התובע, שוכנעתי, לפחות בכל הנוגע לבקשה דנן, כי אין מדובר בשימוש לא נאות ובניצול לרעה של ההליך המשפטי על ידי התובע, עד כדי פגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבעים, באופן המצדיק את סילוקה על הסף של התביעה בלא שתבורר. יחד עם זאת, טענות הנתבעים בדבר השיהוי הניכר בהגשת התביעה והנזק הראייתי שנגרם להם כתוצאה משיהוי זה, וודאי תישמענה לגוף התביעה ובמסגרת בירורה.

ובאשר לטענה בדבר אי צירוף מסמכים לכתב התביעה – התובע בענייננו נסמך בתביעתו על הסכם שותפות אשר צורף לכתב התביעה ומהווה נדבך מהותי בקיומה של עילת התביעה. התובע איננו מחוייב לצרף לכתב התביעה חוות דעת מומחה, והוא רשאי יהא להגישה לא יאוחר מן המועד שייקבע להגשת תצהירי העדות הראשית (תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). על כן, אין מקום לסלק את התביעה על הסף מטעם זה.

יחד עם זאת ועל פי תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כפי שתוקנה בשנת תשס"ו, נדרש התובע לרשום מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך ולצרפם לכתב הטענות.