פסק דין
לפניי תביעת נזקי רכוש, בה תבע התובע את הנזק, שנגרם לרכבו, בעת שהיה נהוג בידי רעייתו גב' נועה דותן (להלן: "הנהגת"). לטענת התובע ורעייתו הנזק נגרם באשמת הנתבע מס' 3 (להלן: "הנתבע"), שנהג במשאית של מעבידתו, הנתבעת מס' 1, שהיה מבוטח אצל הנתבעת מס' 2.
הנהגת טוענת כי בעודה נוסעת ברח' העצמאות בקרית אתא בנתיב הימני מבין שניים לפני כיכר, סטה הנתבע, שנסע בנתיב השמאלי, לצורך כניסה לככר, ופגע ברכבה בחלק הקדמי שמאלי שלו עם כל אורכה של המשאית.
הנתבע טען בכתב ההגנה כי נסע בקרית גת (זו לטעמי טעות סופר חסרת משמעות, ג.ס.ב.) בנתיב הימני במעגל תנועה וכי הנהגת עקפה אותו מימין, תוך שהיא נדחפת בינו לבין המדרכה.
לאחר ששמעתי את העדים, הנהגת והנתבע, וראיתי את התמונות, המעידות על מקום התאונה, על נזקי רכב התובע ועל מצב כלי הרכב לאחר התאונה, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת על כתפי הנתבע, ואפרט.
כעולה מהתמונות לנזקי רכב התובע (ת/1, ו-נ/1), נזקו הינו בדופן השמאלית קדמית ממראת הצד ועד לפגוש הקדמי (אני מאמינה כי הנזק לפגוש בצד ימין נובע מהיתלשותו ולא היתה נקודת מגע בחלק הימני של רכב התובע). מראת הצד של רכב התובע נתלשה מאחור לפנים, דבר המעיד כי המשאית הגיעה מאחוריה, ולא הנהגת נדחפה מאחוריו מימינו. גם אין נזק חזיתי לרכב התובע, שהיה יכול להעיד כי הנהגת ניסתה להיכנס בין הנתבע למדרכה.
הנתבעים לא הציגו תמונות של הנזק למשאית, אף שנגרם לה נזק כלשהו ("למשאית לא נגרם כמעט נזק", פרוטוקול, עמ' 1, שורות 18-19). חזקה על הנתבעת מס' 1, לה כלי רכב רבים וקצין רכב, כי יש תיעוד של המקרה, במיוחד כאשר נזקו של רכב התובע כה חמור. אי הבאת ראיה מתבקשת פועלת לרעת הנתבעים, שלא הוכיחו את הנזק למשאית.
הטעם העיקרי לקבלת התביעה ודחיית גירסת ההגנה הינה גירסת הנתבע מס' 3. כאמור לעיל, בכתב ההגנה נטען כי הנתבע נסע בנתיב הימני (סעיף 2 לכתב ההגנה). בדיון העיד הנתבע מס' 3 כי נסע בנתיב הימני אך המשיך והעיד: "בכיכר יש עומס של מכוניות בצד ימין כל הזמן עומדים כאילו חניה, ואני עמדתי בצד שמאל קצת והמשכתי ישר כאילו באמצע שלא יעקפו אותי, והיא באה מאחור וכאילו נכנסה בצד ימין. והסתכלתי פתאום שהיא עומדת בצד על המדרכה, אולי היא ברחה ממני לשם. אני לא לקחתי שמאלה אני נוסע באמצע" (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 28-31). כלומר שהגרסה בכתב ההגנה אינה נכונה, הנתבע העיד בדיון הוא שסטה מנתיבו הימני שמאלה, ונסע באמצע הכביש אך לא בצד שמאל. אמנם מדובר בכביש רחב יחסית, אך שלושה נתיבים אין בו. אם חנו מכוניות בצד ימין, והנתבע עקף אותן, הרי שהיה בנתיב השמאלי, ובתוך הככר עבר לנסוע באמצע, כפי שתיאר.
יש גם לזכור כי שדה הראיה של הנתבע בצד ימין למטה של המשאית בעייתי, ובמיוחד נכון הדבר אם ביצע סטיה מהנתיב הימני לאמצע הכביש בככר, כך שהוא נוסע שמאלה ואחר כך ימינה.
הנתבע גם העיד כי היו עדים רבים לאירוע, אך הוא לא הביא לעדות אף אחד מהם (שם, עמ' 3, שורות 18-21). יצויין כי הגשת כתב הגנה והדיון נוהלו על ידי נציג מקצועי מטעם שלושת הנתבעים, ואין לראות באי הידיעה טעם למחדל.
כאמור העדר תמונות של המשאית, העדר עדים רלוונטיים שבשליטת הנתבעים, שינוי הגירסה של הנתבע מכתב ההגנה לעדות ומיקומי הנזק ברכב התובע מצביעים כולם על גירסת הנהגת כאמיתית, ואני מקבלת את התביעה, ומשיתה את האחריות לפיצוי התובע על נזקיו על הנתבעים, יחד ולחוד.
לעניין גובה הנזק, אני מקבלת את חוות דעת השמאי, לה צורפה חשבונית, לרבות בעניין הרכב החלופי, שהתקבל להבנתי מהמוסך, נכלל בחשבונית, והתובע העיד על כך. הנתבעים יכולים היו לפנות אל התובע לפני הדיון ולבקש ראייה נוספת להוכחת התשלום לחב' ההשכרה, אך משלא עשו כן, אין מקום לשלול מהתובע השבת חיוב בו נשא.
לאחר שהוצגה קבלה על תשלום שכר הטרחה לשמאי, אין כל יסוד לעתירה לחייב את הנתבעים בסכום נמוך יותר. לא הוכח כי מדובר בשכר טרחה מופרז, והעובדה ששולם בפועל, מצדיקה שיפוי התובע במלוא הסכום.
אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך הרכב. לא הוגשה חוות דעת בעניין שווי הרכב, וממילא המדובר ברכיב תביעה תיאורטי, שלא הוכח.
הסיכום הינו כי אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום 11,520 ₪ ועוד 120 ₪ אגרה יחסית ו-250 ₪ הוצאות משפט.
סה"כ סכום פסק הדין, 11,890 ₪, ישולם תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.
המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ד, 27 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.