דותן נ' אגד - חברה לתובלת נוסעים בתחבורה ציבורי

פסק דין

רקע

מונחת לפניי תביעה לפיצוי נזקי גופו של מר דניאלי דותן, יליד 1982 (להלן:"התובע"). ביום 12.02.96 ישב התובע בספסלו האחורי של אוטובוס בעל מ.ר 8421601 קו 841 שנסע מקריית שמונה לתל-אביב. עקב שיפוצים במסלולו הקבוע והשגרתי של קו 841 בחר הנהג להסיע את האוטובוס דרך שכונת מגורים בה פסי-האטה גבוהים. כתוצאה ממעבר האוטובוס על פס ההאטה הראשון, הוקפץ התובע אל תקרת האוטובוס, נחבט בראשו ולאחר מכן נפל ממושבו והתגלגל לרצפת האוטובוס.

אגד חברה לתובלת נוסעים בתחבורה ציבורית (להלן:"הנתבעת") כפרה הן בחבות והן בנזקים הנטענים.

ביום 03.06.09 ניתן פס"ד חלקי ע"י כב' השופטת מיכל שריר בו נקבע כי הנתבעת חבה בפיצויו של התובע בגין נזקיו שנגרמו כתוצאה מפגיעתו בתאונה הדרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה -1975.(להלן:"חוק הפלת"ד).

כב' השופטת שריר אף מינתה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה את ד"ר הנדל דוד (להלן: "המומחה"). המומחה קבע שלתובע לא נותרה כל נכות כתוצאה מהתאונה.

ביום 01.09.10 הצעתי לצדדים להגיע להסדר פשרה או להסמיך את בית המשפט לפסוק על פי סעיף 4(ג') לחוק הפלת"ד בסכומי מינימום ומקסימום קרובים שצויינו בהצעה.

התובע הסכים להצעה אך ביקש כי בטרם יכריע בית המשפט היכן "לשים את האצבע" בין סכומי המינימום והמקסימום, יתאפשר לו לשאת דבריו בפני בית המשפט. הנתבעת התנגדה לכך נחרצות בטענה שאם מדובר בהליך של סעיף 4 (ג') לחוק הפלת"ד, אין מקום לאפשר "נאום" מצד בעל דין.

אקדים ואומר כבר כעת שאינני תמים דעים עם ב"כ הנתבעת המלומדת. לדידי, בעל דין שהמתין זמן כה רב שעניינו יוכרע על ידי בית המשפט ומעוניין לשאת דברים ישירות לבית המשפט ולפרוק מה שעל ליבו, אין למנוע זאת ממנו. מה גם שהצעת סע' 4 (ג') לא ניתנה כ"חתול בשק" אלא עם גבולות מינימום ומקסימום קשוחים.

בהחלטתי מיום 25.10.10 ציינתי שמשלא השכילו הצדדים להגיע להסדר ביניהם וגם לא מוכנים להסמיך את בית המשפט להכריע בסכסוך על דרך הפשרה אין מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקוב הדין את ההר" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב') והתיק נקבע להוכחות.

ביום 21.09.11 התקיימה ישיבת ההוכחות בה העיד רק התובע וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

משהכריעה כב' השופטת שריר לעניין החבות אדון בעניין הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

כב' השופטת שריר מינתה, כאמור לעיל, ביום 20.03.08 את ד"ר דוד הנדל כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. המומחה כתב בחוות דעתו כי לא מצא כל עדות לבעיה אורטופדית כיום וקבע כי אין נכות הנובעת מהאירוע הנטען.

ב"כ התובע המלומד ניסה לשכנע את ביהמ"ש להסתייג מחוות דעת המומחה בסיכומיו, אך הוא לא שלח למומחה שאלות הבהרה ולא זימן את המומחה לחקירה נגדית במועד ההוכחות, כפי שאפשרתי זאת בהחלטתי מיום 25.11.10.

משכך, לא מצאתי כל סיבה לסטות מקביעתו של המומחה ואני מעמיד את נכותו הרפואית הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה הנדונה בשיעור 0%.

הוצאות רפואיות לעבר

התובע טוען כי עקב התאונה עבר טיפולי שחייה, פילאטיס, מתיחות גב וצוואר וטיפולים נגד כאבים שעלותם הייתה כ-7,410 ₪ עוד טען התובע כי בתקופה שבין ספטמבר 1996 לבין מרץ 1998 הוענק לו טיפול כירופרקטי פרטי אצל מר דניאל גולד והוסכם בינו לבין המטפל כי בשל קשיים כלכליים של התובע הטיפולים יינתנו ללא עלות, והתובע ישלם כאשר יתאפשר לו מבחינה כלכלית. התובע טוען כי עדיין לא פרע את חובו שעומד על כ-10,000 ₪.

עוד טען התובע כי עשה מנוי במכון הכושר לצורך קבלת טיפולים מרוכזים בפילאטיס, יוגה וסאונה בעלות 1,490 ₪. כמו כן טען התובע כי הוא נאלץ לרכוש תרופות משככות כאבים כגון וולטרין ואופטלגין ומשחות כגון בן גיי ובלו סטאף ולפי חישוב של 100 ₪ לחודש מגיעה הוצאה זו לעבר לסך של 16,800 ₪ .

ב"כ הנתבעת טענה כי כל הטיפולים הרפואיים שעבר התובע והוצאות התובע במועדוני ספורט אינן קשורות לתאונה. באשר להוצאות התובע על תרופות ומשחות טענה ב"כ הנתבעת כי התובע לא צירף קבלות המעידות על רכישת התרופות והוסיפה שיכול היה בקלות לבקש תדפיס מקופת החולים.