דותן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

פסק דין

לפני ערעור הנושה, חברת חנית ובטחון בע"מ, על הכרעת הנאמנה לנכסי החייב בה דחתה את תביעת החוב של הנושה מהטעם שלא הומצא לה הסכם הלוואה ולוח סילוקין, כמתחייב על פי חוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג- 1993.

בהחלטתה הלאקונית קבעה הנאמנה כי "על פי גרסת החייב מקור החוב למרשתך הינה הלוואה חוץ בנקאית" (סעיף 1 להחלטה); עובר להחלטה וכדי לברר את מקור החוב וסכומו דרשה הנאמנה מהנושה להמציא מסמכים (עותק מהסכם ההלוואה, לוח סילוקין של ההלוואה, פירוט הסכומים ששילם מי מהחייבים או הערבים בטרם נפתחו תיקי ההוצל"פ, הסכמי פשרה שנערכו עם מי מהערבים), אך הנושה לא נענתה לפנייתה, כך ציינה הנאמנה בהחלטתה, ועוד כללה בהחלטה את עמדת החייב התומכת בדחיית תביעת החוב אף זאת במילים ספורות וכלשונה: "ב"כ החייב סובר שיש לדחות את תביעת החוב על פי פסק דין אברהם אריה נ. ארנון בס ר"ע 3123/09" ובהנתן שני אלה קבעה הנאמנה כי "הנאמנה מקבלת את עמדת ב"כ החייב ובהעדר מסמכים נדחית בזאת תביעת החוב".

בערעור על ההחלטה הלאקונית הזו ציינה המערערת פרטים עובדתיים אליהם כלל לא התייחסה הנאמנה, כך למשל ציינה כי ערעורה מבוסס על שטר חוב שנחתם להבטחת ההלוואה, כי המערערת נענתה לפנית הנאמנה במכתב שנשלח ביום 16.8.09 שהיה מענה למכתב הפניה מיום 2.8.09 הנזכר בהחלטת הנאמנה, כי המערערת שלחה את לוח הסילוקין לנאמנה ובו פירוט כל התשלומים שנעשו על חשבון ההלוואה, כי נשלח תדפיס תיק ההוצל"פ ובו פירוט התקבולים ששולמו על חשבון החוב וכי המערערת הבהירה שהחייב כבר התחיל לשלם על חשבון ההלוואה וכי לא התנגד לביצוע השטר.

לדברי המערערת, וכפי שאף עולה מהחלטתה לא התייחסה הנאמנה לפניה זו.

חלף זמן ארוך עד שהחייב הגיב לפניות הנאמנה ולהחלטות בית המשפט, אלא שמתגובתו לא למדתי הרבה ולטעמי התגובה מעורפלת. כך במקום לציין עובדות והתייחסות רלוונטית לטענות המערערת מצא החייב לבסס את עמדתו על החלטת הנאמנה, זו העומדת לערעור, וכך מצא להבהיר את המצב המשפטי כפי שקבעה הנאמנה בהחלטתה (בה היא מאמצת את דברי החייב), קרי, כי ניתנה לחייב הלוואה שחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות חל עליה ובהעדר הסכם הלוואה ולוח סילוקין דין הבקשה להדחות וכי לחלופין אין ההלוואה עומדת בתנאים הנדרשים בתקנות 2, 3 לתקנות הגנת הצרכן (פרטי חוזה הלוואה שאינה הלוואה בנקאית).

עיקר טענות החייב הן טענות משפטיות שנועדו להדוף את תביעת החוב, ועוד צרף פסק דין כדי להציג לבית המשפט מי היא המערערעת – הנושה; כך מצאנו כי מחד הנאמנה מאמצת את עמדת החייב, ומאידך החייב מאמץ את מסקנות הנאמנה.

להוסיף כי בעמדת החייב לא מצאתי כל טענה עובדתית בה הכחיש כי לקח הלוואה או כי התחייב להחזירה, כן יש להדגיש כי לעמדת החייב שהוגשה, כאמור לאחר פניות חוזרות ונשנות (אפריל 2011), צורף תצהיר שניתן לפני כשנתיים ומחצה (31.12.08!) ובו מציין כי לקח הלוואה אך "על פי מיטב זכרוני" שולם החוב ואין לו ראיות לכך; כי אינו זוכר את היקף ההלוואה; ובעמדתו הנוכחית העלה השערה כי הגם שנתן את הצ'ק "לא ניתן לשלול... כי התאריך המופיע על פני שטר החוב...הוסף על ידי נציגי המערערת... ולא ניתן לפסול הוספת התאריך בדיעבד מתוך מטרה / כוונה ..." (סעיף 8 לתגובת החייב).

גם הכנ"ר מבסס את עמדתו הסתמית על כך ש"החייב טוען שפרע את ההלוואה, ככל שזו ניתנה על ידי המערערת" עמדה תמוהה לנוכח העובדה כי אף החייב אינו כופר כי קיבל הלוואה, והתבססות על אמירה בעלמא כי 'החייב טוען שפרע את ההלוואה' אינה מספיקה ומצטרפת לאופן בדיקת תביעת החוב; גם אם יישם הכנ"ר את סעיף 19(ב) לחוק להסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, הרי עשה זאת בלי שדן בשאלת תחולתו על המקרה הפרטני שלפני.

תביעת החוב מבוססת על הלוואה שנטל החייב, ועל כך אין הוא חולק.

המחלוקות הן אפוא האם החייב החזיר את ההלוואה כפי שהוא טוען באופן סתמי, האם חל חוק הלוואות חוץ בנקאיות על ההלוואה נשוא תביעת החוב, האם המסמכים שנשלחו לנאמנה ואליהם לא התייחסה מבססים את תביעות החוב, ועוד שאלות שעל הנאמנה לבדוק בטרם נתנה החלטתה כמו העובדה כי התנהלו הליכי הוצאה לפועל בגין שטר החוב, העובדה כי החייב לא טען טענת 'פרעתי' או טענה אחרת הכופרת בעצם החוב נשוא השטר, והעובדה כי לחייב אין כל ראייה לתמוך את השערותיו המאוחרות.

מאחר שאת החלטתה הקצרה בה דחתה את תביעת החוב ביססה הנאמנה על 'גירסת החייב', ומאחר שאין בנמצא כל גירסה או למצער לא פורטה כזאת בהחלטה, ומאחר שלא מצאתי התמודדות עם השאלות הרלוונטיות שחלקן הבאתי לעיל, ולא ברור מדוע קבלה את גרסתו המעורפלת של החייב שאינה ברורה כלל בלי לנמק את הגירסה, ונראה כי לא מילאה אחר חובת ההנמקה המוטלת על נאמן בתפקידו המעין-שיפוטי, ולציין כי החסר בהנמקה מעצים על רקע עמדת החייב המעורפלת - אני סבורה כי אין להותיר את החלטת הנאמנה על כנה ואני רואה לבטל אותה ולהורות לה לשוב ולבדוק את תביעת החוב תוך בירור תביעת החוב לגופה, הנסיבות הנטענות, המסמכים שהוצגו, וככל שהנסיבות יצדיקו קבלת תביעת החוב יש גם להתייחס פרטנית לסכום התביעה והאם היא כוללת ריביות והצמדות, והתייחסות לאלה.

להדגיש כי בהחלטה זו אינני מתייחסת לתוצאה אליה הגיעה הנאמנה, והחלטתי לבטל את קביעת הנאמנה מתייחסת לאופן קבלתה, לעובדות ולהנמקה חסרים.

ברור כי על הנאמנה לבחון את תביעת החוב כשאין היא כבולה להחלטתה הקודמת ועליה להתייחס לשאלות שהתעוררו ואלה הנזכרות תוך בדיקת המסמכים והגרסה העובדתית, וככל שיש לה צורך בהשלמות עליה לבקשן.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ב, 27 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.