החלטה
המערערת הגישה נגד המשיבים תביעה כספית ועמה גם בקשה להטלת עיקולים זמניים.
כבוד הרשם דחה את בקשתה של המערערת, ועל החלטה זו הוגש הערעור.
לאחר שנערך דיון בפניי, המלצתי לב"כ הצדדים לשקול גיבושו של הסדר ביניהם וכן המלצתי לשקול הגשת בקשה חדשה לכבוד הרשם, אשר תהיה מבוססת על מצב הדברים, כפי שהוא כיום. משלא הגיעו הצדדים להסדר, נערך דיון נוסף בפניי, בו העלו ב"כ הצדדים טענותיהם לגוף הערעור.
לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לקבל הערעור.
כבוד הרשם קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה, כנדרש בשלב הבקשה להטלת עיקולים זמניים, לקיומה של עילת תביעה.
כן נקבע, כי אי מתן צווי עיקול זמניים עלול להכביד על ביצועו של פסק דין, אם וכאשר יינתן לטובת המערערת בתביעתה.
כבוד הרשם קבע בהחלטתו, כי המערערת נכשלה בהוכחת מאזן הנוחות בין הצדדים, שכן המערערת טענה בבקשתה כי למשיבים לא ייגרם כל נזק, בעוד שמדובר בהטלת עיקולים גורפים, אשר עלולים להביא להפסקת פעילותה של תחנת הדלק. עוד נקבע, כי המערערת לא התייחסה בבקשתה לשאלת הנזקים שייגרמו לצד שלישי (אשר סיפק באותה עת את הדלקים לתחנה המופעלת על ידי המשיבים). הואיל והמערערת לא התייחסה בבקשתה לנזקים שעלולים להיגרם למשיבים וכן לצדדים שלישיים, והסתפקה בטענה לפיה הנזק שייגרם כתוצאה מצווי העיקול הינו אפסי, יש לראות את המערערת כמי שהסתירה את מאזן הנוחות האמיתי מעיניו של בית המשפט.
אני סבור כי קביעותיו אלו של כבוד הרשם אינן יכולות לעמוד. טענתה של המערערת לפיה למשיבים ייגרם נזק אפסי כתוצאה מהטלת העיקולים הזמניים המבוקשים אינה מהווה הסתרה של העובדות בפועל. המערערת טענה בבקשתה, כי ככל הנראה הטלת העיקולים תביא לשמירת המצב הקיים ומניעת הברחת נכסים. גם אם המערערת לא התייחסה בבקשתה לאפשרות לפיה הטלת העיקולים תפגע בפעילות התחנה, הרי שאינני סבור כי מדובר בהעלמה של עובדות מהותיות המביאה לכישלון הבקשה. העובדות לפיהן מדובר בתחנת תדלוק וכי צווי העיקול המבוקשים מתייחסים גם לחברות האשראי ולמוסדות בנקאיים, עולה היטב מתוך הבקשה.
בסוגיה זו, מוטב לקיים דיון ולהכריע בשאלת מאזן הנזקים לגופה, תחת דחיית הבקשה בנימוק של הסתרת עובדות.
לגוף טענות הצדדים בנושא מאזן הנזקים, אני סבור כי היה מקום לבחינה פרטנית של טענת המשיבים לגבי הפגיעה בהפעלתה של תחנת התדלוק, תוך מציאת איזון ראוי בין נזקיהם של הצדדים.
באשר לנזקים שייגרמו לצד שלישי המספק דלקים לתחנה, הרי שגם עניין זה לא צריך היה להכשיל הבקשה, על יסוד הנימוק של הסתרת עובדות, בלא דיון והכרעה לגוף הטענות. שאלה זו קשורה, למעשה, לעריכת האיזון הראוי, אשר יכלול גם את העדר הפגיעה בצד שלישי.
במאמר מוסגר יוער, כי בינתיים חזרו המשיבים לרכוש הדלקים מהמערערת ועל כן נותרה שאלת מאזן הנזקים שבין הצדדים, כאשר סוגיית המשך הפעלתה התקינה של תחנת התדלוק נותרה בעינה (כשם שבמועד הגשת הבקשה היה מקום להתייחס לאפשרות המשך התשלומים לצד השלישי הרי שכיום יהיה מקום להתייחס לאפשרות המשך התשלומים השוטפים למערערת, תמורת הדלקים שהיא מספקת לתחנה).
עריכת האיזון בין הנזקים היחסיים הנטענים על ידי הצדדים אינה מחייבת קבלת הבקשה במלואה או דחיית הבקשה במלואה (כפי שהחליט כבוד הרשם). כמו במקרים רבים אחרים, בהם מוגשת בקשה למתן צווי עיקול זמניים, האיזון הראוי יכול להימצא, לדוגמא, בהגבלת סוגי הכספים שעליהם יחול העיקול הזמני, או בצמצום רשימת המחזיקים המפורטת בבקשה, תוך התייחסות לנזק ולתועלת שתצמח מהטלת העיקול לגבי כל אחד מהמחזיקים ולגבי כל סוג מסוגי הכספים או הנכסים לגביהם התבקש העיקול.
כך למשל, במסגרת הדיון בערעור העלה ב"כ המערערת הצעה לפיה יחול העיקול הזמני באופן שיאפשר המשך פעילות התחנה, ויצומצם לסכום מסוים שיוותר לאחר תשלום ההוצאות הכרוכות בהפעלת תחנת התדלוק או חנות הנוחות המצויה בה. באופן כללי, הצעה זו מהווה איזון ראוי בין הצדדים, שכן יהיה בה כדי להביא להבטחת סכומים חודשיים (שיצטברו מעת לעת) תוך שמירה על פעילותה התקינה של התחנה. עניין זה ייבחן על ידי כבוד הרשם לאחר שיהיה בידי ב"כ הצדדים להשלים טיעוניהם בסוגיה זו, ובכלל זאת להתייחס לסכום הכספי החודשי הראוי שלגביו יחול העיקול הזמני.
בקשת המערערת להטלת עיקול זמני כללה גם נכסים שונים. גם במקום שבו היה כבוד הרשם מגיע למסקנה, לפיה הטלת עיקולים זמניים על כספים או זכויות הקשורות להפעלת התחנה מהווה פגיעה בלתי מידתית במשיבים, עדיין ראוי היה לבחון הטלת עיקולים זמניים על נכסים שונים, כאשר דומה כי בקשר לאלו פועל מאזן הנזקים באופן מובהק לטובת המערערת.
טעם נוסף שעמד ביסוד החלטתו של כבוד הרשם לדחיית הבקשה להטלת עיקולים זמניים, היה בכך שתביעה קודמת שהוגשה נגד המשיבים על ידי המערערת לבית המשפט בתל-אביב נמחקה בשל אי מילוי צווים שנתן בית המשפט בנוגע לעיון וגילוי מסמכים.
כבוד הרשם היה סבור, כי היה ראוי כי המערערת תפעל לקיום צווי הגילוי והעיון שניתנו בהליך הקודם, בטרם תגיש את תביעתה החדשה, על מנת לאפשר למשיבים להביט בתמונה הכוללת, בטרם ישיבו לבקשה דוגמת הבקשה להטלת צווי עיקול.
מובן, כי לנוכח מחיקת התביעה בהליך הראשון, בוטלו גם הצווים אשר ניתנו באותו הליך אשר הורו למערערת לגלות מסמכים שונים ולאפשר עיון בהם. יש להבין כוונתו של כבוד הרשם לעניין קיום צווי הגילוי והעיון, לא כקיום צווים תקפים (שהרי אלו התבטלו) אלא כחובה המוטלת על תובע, המבקש צווי עיקול זמניים, לאפשר לצד שכנגד עיון מלא במסמכים הרלבנטיים לתביעה, בדומה לזו שמוטלת על בנקים בתביעות המוגשות נגד לקוחותיהם הנוגעות לחובות כספיים הנובעים מניהול חשבון בנק. אולם, אני סבור כי לא היתה על המערערת החובה לאפשר גילוי ועיון במסמכים שונים, כבר בשלב המקדמי, שעוד טרם הגשת התביעה.
כמפורט היטב בהחלטתו של כבוד הרשם לעניין קיומן של ראיות לכאורה, טענות המשיבים לגבי קיזוז מחובם למערערת נוגעת לסכומים בלתי קצובים, והוכחתה אינה פשוטה. לא הובהר, אילו מסמכים בדיוק היו נדרשים למשיבים לצורך העלאת הגנתם בפני התביעה בתיק זה, לעניין טענת הקיזוז האמורה. מכל מקום, הדיון בסוגיית גילוי המסמכים והעיון בהם הינו במסגרת ההליך העיקרי (ולא מן הנמנע כי גם בהליך בתיק העיקרי בבית משפט זה, תחויב המערערת, התובעת בתיק, בגילוי ובמתן עיון במסמכים שונים). אינני סבור כי העדר גילויים המוקדם של המסמכים, עוד קודם להגשת התביעה מחדש ועמה הבקשה להטלת עיקולים זמניים, יש בו כדי להכשיל את הבקשה לעיקולים זמניים.