דורפמן נ' מדינת ישראל

החלטה

זו החלטה לבקשה לביטול צו פסילה מנהלית שניתן כנגד המבקש ע"י קצין משטרה בעקבות מעורבות בתאונת דרכים קטלנית.

התאונה נשוא הבקשה ארעה ביום 8.7.10 ואילו הבקשה הוגשה כבר ביום 18.7.10

בדיון הראשוני שנערך ביום 25.7.10 בפני שופט אופיר הוחלט על דחיית הדיון לצורך ביצוע פעולות חקירה נוספות.

ב"כ המבקש טוען כי אין ראיות לכאורה לחובת המבקש ולחילופין, בהיותו בעל ותק בנהיגה של 10 שנים ללא כל עבר תעבורתי, אין ניתן לקבוע כי צפויה סכנה לציבור במידה ויבוטל צו הפסילה.

לטענת ב"כ המבקש עולה באופן חד משמעי כי "הרכב השני עקף את הרכב שנסע אחרי רכב המבקש, חזר לנתיב הימני, מיד לאחר מכן לפי גירסתו של הנהג השני, ראה שרכבו של המבקש האיט את המהירות וכדי לא לפגוע בו סטה לנתיב הנגדי".

עוד שואל ב"כ המבקש כי "מנסיונו כבוחן תאונות דרכים" , יש לבחון אם רכב השני היה בגבול שדה הראיה של המבקש לפני שפנה שמאלה (הערה: בית המשפט מחליט על פי ראות בתיק ולא נסיונו של ב"כ המבקש כבוחן תאונות).

ב"כ המשיבה התנגד לביטול צו הפסילה תוך שמפנה תשומת לב לעדויות של הנהג המעורב, נוסע ברכב המבקש וכן עד ראיה נוסף , שהוא במקרה קצין משטרה, שנסע אחרי כלי רכב המעורבים בתאונה.

יש לבחון את הבקשה והראיות בהתאם למצב בו נתון התיק בשלב זה.

אל לנו לשכוח כי התיק נמצא עדיין בחקירה ובשלב זה אין צורך וגם אין אפשרות עדיין להגיע למצב ראייתי שיוכיח את אשמתו של המבקש מעבר לספק סביר או בדרגה המאפשרת כבר הגשת כתב אישום.

ב – בש"פ 2177/98 ארנביב נ' מ"י (תקדין עליון, כרך 98 (2) עמ' 197) נקבע כי :-

"עם זאת , מן השלב בו מדובר, הוא שלב החקירה המוקדם אף לגבש עמדה של התביעה אם להגיש כתב אישום – נובע כי הריאות הנדרשות אינן בעוצמה הזהה ל"ראיות לכאורה" הדרושות להגשת כתב אישום".

השופטת דורנר מתיחסת לעיקרון העומד מאחורי הפסילה המנהלית וגם על תכלית תקופת הצינון שעל פיה נמנע מנהג שבנהיגתו קיפח חיי אדם להמשיך לנהוג מיד לאחר מכן.

"לצורך פסילה מנהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. שכן – במקרים רגילים בהעדר ראיות סותרות- עצם הפגיעה באדם תוך נהיגה מלמדת על חוסר זהירות".

"ברם, הליך המנהלי המופעל בסמוך לאחר אירוע התאונה הקטלנית חזקת המסוכנות בצירוף תקופת הפסילה המנהלית הארוכה יותר מאשר בגין עילות אחרות שאינן קשורות לגרימת מוות משקפות תפיסה מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך יסוד ומכאן גם התכלית מהשנית שביסוד הפסילה, היא תקופת הצינון על פיה נמנע מנהג, , שבנהיגתו קיפח חיי אדם להמשיך לנוהג מיד לאחר מכן".

אותו עקרון של חובת צינון הוכר גם ב – בש"פ 5928/96 ארנפריד נ' מ"י (תקדין עליון, כרך 96 (3) עמ' 703).

וגם ב – בש"פ 8545/02 אבו מדיעם ראשיד נ' מ"י ב ו נקבע :

"לאחר אירוע קטלני נדרש אכן פסק זמן מסוים של הרחקה מהכביש כדי לאפשר לנהג שהיה מעורב בתאונה קטלנית לחזור למצב רגיעה יחסית הנדרשת כתנאי לנהיגה זהירה".

ב – ע"פ (ב"ש) 7440/06 אלאטרש נ. מ"י נקבע :

"נראה לי כי שעה שמדובר בתאונת דרכים קטלנית היוותה בכך המחוקק הבחנה ברורה בין תאונה שכזו לבין תאונה אחרת, באופן בו האינטרס הציבורי כמעט ומחייב פסילה מנהלית לאותה תקופה".