דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' סופט מאסטר בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

הסוגיה העומדת להכרעה במסגרת פסק דין זה מתייחסת לחברת ליסינג , שכר מכר אשר נקלעה להליכי פירוק. השאלה , האם פיקדון שהפקידה שוכרת בשווי של 3 חודשי שכירות , הוא בר קיזוז כנגד חוב השוכרת בגין שלושה חודשי שכירות אחרונים או שמא יש לחייב השוכרת בתביעה אזרחית לשלם לתובעת את שלושת חודשי השכירות ומנגד רשאית השוכרת להגיש תביעת חוב למפרק לגביית – החזר הפיקדון המופקד בקופת התובעת.

לשון אחרת , האם הופכת השוכרת בנסיבות דלעיל להיות כאחד הנושים מקופת הפירוק לעניין השבת הפיקדון שהפקידה אצל המשכירה, במעמד ההתקשרות בהסכם השכירות וכתנאי להתקשרות .

1.בפניי תביעה שהוגשה על ידי התובעת - חברה המצויה בהליכי פירוק, כנגד הנתבעת- חברה שהייתה אחת מלקוחות התובעת, אשר התקשרה עם התובעת בשני הסכמים שונים להשכרת שני כלי רכב (עסקת ליסינג).

2.לטענת התובעת נותרה הנתבעת חייבת לתובעת כספים ,הן בעבור 3 חודשי שכירות שלא שולמו, (-הנתבעת שילמה רק עבור 33 חודשים כאשר בפועל ההסכם נחתם לתקופה של 36 חודשים).

והן בגין נזקים שנגרמו לרכבים ועלויות נלוות לנזקים אלו, על פי חוות דעת שמאי ותשלום השתתפות עצמית לחברת הביטוח.

התביעה הוגשה גם כנגד נתבע 2, שערב לחובות החברה הנתבעת .

3.לטענת הנתבעת מנגד , במעמד החתימה על ההסכמים, היא הפקידה בידי התובעת פיקדון בסכום שווה ערך לתשלום עבור 3 חודשי שכירות בעבור כל אחד מהרכבים נשואי ההתקשרות .

על רקע זה טוענת היא כי היה על התובעת לקזז מתוך פיקדון זה את התשלומים שלא שולמו לה על ידי הנתבעת.

באשר לטענות התובעת לנזקים עצמיים שנגרמו לרכבים ,מכחישה הנתבעת כי נזקים אלו אכן אירעו ו/או אירעו בזמן שהרכבים היו בחזקתה.

ביחס לתאונות שכן אירעו בזמן שהרכבים היו בחזקת הנתבעת, טוענת הנתבעת שהיה על התובעת לפעול להגשת תביעות לחברות הביטוח שביטחו את כלי הרכב ,שכן תאונות אלה נגרמו בשל פגיעות של צידי ג' .

אשר על כן טוענת הנתבעת כי הנזק כאמור אינו באחריות הנתבעת.

4.בדיון שהתקיים בפניי ביום 16/10/12, הוסכם על ידי הצדדים לצמצם המחלוקת , כך שהתביעה תתייחס רק לתשלומים החודשיים בגין השכירות שלא שולמו על ידי הנתבעת ולא תעסוק בנזקים הנוספים.

לפיכך, מששונה הסעד הנתבע, התייתר הדיון והתייתרה ההכרעה במחלוקות העובדתיות שהיו בין הצדדים.

הן התובעת והן הנתבעת הסכימו שהתשלומים בגין שלושת חודשי השכירות האחרונים, לא שולמו על ידי הנתבעת אלא שלגרסת התובעת ניבצר ממנה לבצע קיזוז של החוב כנגד הפיקדון, בשל היותה בהליכי פירוק. בנסיבות אלה טוענת התובעת כי ביצוע קיזוז הינו בבחינת העדפת נושים אסורה .

בתשובה , גורסת הנתבעת כי התובעת רשאית ואף חייבת לבצע קיזוז באמצעות הפיקדון כך שיקוזז חובה של הנתבעת במלואו.

5.גדר המחלוקת בין הצדדים

במצב שבו חברה בפירוק מחזיקה בידיה פיקדון שניתן לה על ידי נושה של החברה, הרי שניתן לילך בשני מסלולים שונים, שהליכה בכל אחד מהם תוביל לתוצאה שונה.

המסלול הראוי לפי גישת התובעת –התובעת סבורה כי קיזוז הפיקדון הינו בבחינת העדפת נושים אסורה לאור היותה מצויה בהליכי פירוק. משכך, לשיטתה, הנתבעת מחד הינה חייבת כספים לתובעת ומאידך היא בבחינת נושה של התובעת. לפי גישה הגיונית זו מתבקשת הנתבעת לשלם את חובה לתובעת, ותמורה זו תצטרף לכספים בקופת הפירוק . במקביל ,תידרש הנתבעת להגיש תביעת חוב למפרק החברה, בגין סכום הפיקדון שנמצא ברשות התובעת וטרם הושב לה. כספי הפיקדון יושבו לנתבעת אם בכלל ,על פי מדרג הנשייה הקבוע בחוק. מכיוון שעסקינן בחברה שהינה חדלת פירעון, ניתן להניח בסבירות גבוהה כי הנתבעת לא תקבל את כספי הפיקדון במלואם, שכן עליה להתחלק בדיבידנדים ביחד עם שאר הנושים וככל הנראה תצא בחסרון כיס.