דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' מתי - אבטחת איכות ובטיחות בע"מ ואח'

פסק דין

א. מבוא

בפניי תביעה כספית בסך 175,412 ₪, שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר. בבסיס התביעה עומד הסכם מיום 30.8.07, לפיו שכרה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), מהתובעת רכב מסוג לנד רובר, דגם דיסקברי HSE רמה 2, שנת ייצור 2008 (להלן: "הרכב"), לתקופה בת 36 חודשים, בתנאים הנקובים בטופס "תנאים כלליים לחוזה שכירות גרסה מס' 003.2", ובחוזה מס' 32972841/10 (להלן: "ההסכם").

הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), נתבע במסגרת התביעה בהתאם לערבותו בשולי ההסכם, להתחייבויות הנתבעת כלפי התובעת על פי ההסכם.

בקשה מתוקנת למתן רשות להגן הוגשה מטעם הנתבעים ונתמכה בתצהירו של הנתבע.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.5.11, הודיעו הצדדים לפרוטוקול כי הסכימו כי תינתן לנתבעים הרשות להתגונן. כן הודיעו הצדדים כי אין צורך בשמיעת הוכחות וכי פסק הדין יינתן על בסיס המסמכים שבתיק ולאחר שיוגשו מטעם הצדדים סיכומים בכתב.

בהתאם להחלטתי, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים;

סיכומי התובעת הוגשו ביום 25.5.11.

סיכומי הנתבעים הוגשו ביום 6.6.11.

אף כי סברתי כי נכון שבנסיבות תיק זה יינתן פסק דין על ידי בית המשפט על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, סרבו שני הצדדים גם יחד להצעה זו. לפיכך יינתן פסק דין בדרך הרגילה, על בסיס המסמכים שבפניי.

ב. הרקע וטענות הצדדים

בהתאם לסעיף 3 להסכם, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת בגין השכרת הרכב סך של 10,939 ₪, בתוספת מע"מ בכל 20 לחודש החל מיום 20.9.07, ובצירוף הפרשי הצמדה למדד (ראה סעיף 9 להסכם), כאשר לסכום הפרשי ההצמדה יתווסף מע"מ כחוק. זאת בנוסף לתוספת דמי השכירות לשנה הראשונה, כפי שנקבעו בסעיף 4 להסכם.

בחלוף 18 חודשים מיום ההתקשרות בהסכם בגינם שולמו על ידי הנתבעת דמי השכירות על פי ההסכם, חדלה הנתבעת לפרוע התשלומים כפי התחייבותה, ולפיכך מימשה התובעת את זכויותיה על ההסכם כך שהפקיעה מידי הנתבעת את השימוש במכונית וזו הוחזרה לחזקת התובעת ביום 8.6.09.

תביעתה של התובעת כנגד הנתבעים כוללת בחובה את הרכיבים כדלקמן:

יתרת תשלום דמי השכירות אשר לא שולמו על ידי הנתבעים בגין 18 החודשים הנותרים על פי ההסכם, ובסך הכל סך של 227,430 ₪ (לפי 18 חודשים X 12,635 ₪). בתביעתה את רכיב זה של דמי השכירות בגין יתרת התקופה בה לא השתמשה הנתבעת ברכב, סומכת התובעת ידה על סעיף 7.4 להסכם לפיו נקבע כי: "מובהר בזאת כי במקרה בו תפקיע דורנט מהשוכר, בהתאם להוראות החוזה ותנאים כלליים אלה, את זכות השימוש במכוניות כולן או חלקן, יהא השוכר חייב במלוא תשלומי השכירות וכל יתרת תשלומי השכירות תועמד לפירעון מיידי.

תשלום האופציה בסך של 196,907 ₪, כולל מע"מ, אשר נקבעה בסעיף 22 להסכם.

תשלום בגין דוחות חנייה בסך 120 ₪; נזק לרכב בעת השבתו לידי התובעת, הנאמד על פי דו"ח שמאי בסך של 2,749 ₪; תשלום בגין קילומטר עודף בסך 1,053 ₪ וכן הוצאות תפיסת הרכב בסך 3,495 ₪ (להלן: "ההוצאות הנלוות").

כפי טענת התובעת, עם הפקעת הרכב מידי הנתבעים פעלה להקטנת הנזק ומכרה את הרכב ביום 7.8.09, בסך של 310,000 ₪.

תביעתה המתוקנת של התובעת, כוללת את דמי השכירות בגין 18 החודשים אשר לא שולמו על די הנתבעת, בגין התקופה בה הופקע הרכב מידיה, בצירוף לרכיב האופציה וכן לרכיב ההוצאות הנלוות, וזאת בהפחתת התמורה שנתקבלה ממכירת הרכב. במסגרת סעיף 19 לכתב התביעה המתוקן, מפנה התובעת לתחשיב שצורף כנספח ה', במסגרתו מפורטים רכיבי התביעה כאמור.

במסגרת תצהירו של הנתבע, אשר הוגש על ידו בתמיכה לבקשה המתוקנת למתן רשות להגן שהגישו הנתבעים, טען הנתבע כי אין לשעות לתביעתה של התובעת לתשלום רכיב האופציה שכן האופציה לרכישת הרכב בתום תקופת השכירות על פי ההסכם הינה ממילא זכות השמורה בידי הנתבעת בלבד, אשר בידה אפשרות הבחירה האם לממש את האופציה והאם לאו.