דורנט 1991 ישראל בע"מ נ' ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "המבקשת") לחייב את התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

המבקשת טוענת כי התביעה הוגשה ע"י המשיבה היא חברה בע"מ, כאשר הייתה נתונה לצו הקפאת הליכים, ושעה שהיו תלויות כנגדה בקשות לפירוק.

ביום 30/8/09, ניתן ע"י כב' השופטת ורדה אלשיך צו זמני לפירוק המשיבה.

סיכויי התביעה נמוכים, מדובר בתביעה הנעדרת בסיס משפטי ועובדתי. עילת התביעה התיישנה וקיימת מניעות בהגשתה.

בתגובה מטעם המשיבה נטען כי בחינת השיקולים המפורטים בר"ע 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2009(1), 1963, מביאה למסקנה כי אין לחייב את המשיבה להפקיד ערובה להוצאות המבקשת.

אין חולק כי המשיבה מצויה בהליכי חדלות פירעון וכי ניתן נגדה צו פירוק זמני, אולם עוניו של אדם לכשעצמו אינו מהווה עילה להפקדת ערובה. ר' ע"א 4207/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ארט בי חברה בערבות מוגבלת, תק-מח 98(2), 3632.

בנוסף, מצבה הכלכלי של המשיבה אינו רלבנטי, שכן התביעה הוגשה לאחר שהחלו הליכי חדלות פירעון ומתנהלת ע"י המפרקים הזמניים, ועל כן הוצאות ההליך הן חלק מהוצאות הפירוק.

מכאן, שגם אם תידחה התביעה ויוטלו על המשיבה הוצאות, הרי שהוצאות אלה הן חלק מהוצאות הפירוק שבאחריות המפרקים הזמניים.

זאת ועוד, סיכוייה של התביעה להתקבל גבוהים ביותר שכן, היא נסמכת על הודאה מפורשת של השמאי מטעם המבקשת, אשר הודה בטעויות שערך ואף נקב בסכומים המגיעים למשיבה.

בנוסף, העובדה שהתביעה הוגשה ע"י המפרקים הזמניים ובמסגרת הליך הפירוק, מהווה שיקול כבד משקל שיש בו כדי לפטור את המשיבה מהחובה להפקיד ערובה להוצאות.

יש לזכור עוד, כי זכות הגישה לערכאות נחשבת כיום לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד.

בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת וטוענת כי המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל לפתחה.

ובנוסף, סיכויי הצלחת תביעתה של התובעת נמוכים ביותר. שכן בכתב ההגנה הועלתה טענת התיישנות וטענת המניעות.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום לקבל את הבקשה ולהורות בנסיבות הקיימות על הפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן:1

סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א.

המשיבה היא חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647 בעמ' 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM. N.Y נ' שגב ואח', פ"ד נ' (3) 473, 471.