השופט ז' המר, סג"נ - אב"ד
:
1. 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב - יפו (כב' השופט י' גרטי), בת"ד 11312/06, בו גזר על המערער מאסר לתקופה של 30 חודשים, מתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל, פסילה בפועל מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה למשך 10 שנים, פסילה על תנאי וקנס בסך -.10,000 ש"ח.
נגד המערער הוגש כתב אישום בשל גרימת מוות ברשלנות, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונהיגה בקלות ראש ובפזיזות שגרמה לחבלה של ממש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.
2. 2. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יודה המערער בעובדות כתב האישום, למעט עובדות ספורות אחדות. התביעה תסתפק בכך והמערער יורשע על-פי הודאתו.
כן הסכימו הצדדים על הגשת חומר ראיות במסגרת הטיעונים לעונש, כשכל צד "
יטען לענין מידת רשלנותו של הנאשם, לאור עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם ולאור נסיבות התאונה".
לענין העונש לא היתה כל הסכמה והצדדים טענו באופן חופשי.
3. 3. מן הראוי להביא בשלב זה, בתמצית, את עובדות כתב האישום. התאונה נושא הדיון התרחשה בתאריך 11.04.06 בשעה 15:20 לערך, בדרך נמיר בתל-אביב סמוך לצומת עם רחוב איינשטיין (להלן:
הצומת). הראות היתה טובה, שדה ראיה לפחות 300 מטר לפנים, הכביש ישר, אספלט יבש ומזג האוויר נאה.
המערער נסע בדרך נמיר מצפון לכיוון דרום והתקרב לצומת, בנתיב השני מימין. הכביש כלל שלושה נתיבים, הראשון מימין נתיב לתחבורה ציבורית. בהמשך הדרך, כ-160 מטר לפני הצומת נפתח נתיב רביעי (ראשון משמאל) לפניה שמאלה לרחוב איינשטיין.
לפני הצומת עמדו טורי מכוניות בשל האור האדום ברמזור. כאשר התחלף האור ברמזור לירוק, החלו המכוניות שבראש הטורים בנסיעה, אך כלי הרכב הנוספים עדיין עמדו במקומם. מיד לאחר חילוף האור ברמזור, כאמור לעיל, סטה לפתע המערער בפתאומיות לנתיב שמשמאלו, וגרם לרכב אשר היה בנסיעה איטית באותו נתיב לסטות שמאלה על מנת להימנע מפגיעה. המערער המשיך בנסיעה ישרה במהירות של כ-80 קמ"ש, לתוך טור המכוניות, בלי שעצר או האט.
רכבו של המערער פגע בעוצמה רבה במכונית פיאט שעמדה בסוף הטור, חדר לתוכה והטיחה קדימה לתוך רכב מזדה, אשר אף הוא הוטח קדימה, ופגע ברכב סיטרואן שהיה לפניו וברכב רנו שעמד לצד הסיטרואן.
כתוצאה מהפגיעה התהפכה מכונית הפיאט על גגה ורכב המזדה התהפך על צדו. רכבו של המערער המשיך בתנועה, פגע ברכב נוסף, התרומם באוויר ונחת על גגו, תוך פגיעה חוזרת בסיטרואן.
כתוצאה מהתאונה נהרגו נהגת הפיאט, בת 23, ובנה, בן ה-6. בנוסף נחבלו שלושה מנוסעי כלי הרכב האחרים וכן המערער עצמו. לכלי הרכב המעורבים נגרמו נזקים כבדים.
4. 4. בכתב האישום נטען כי המערער נסע עובר לתאונה במהירות של כ-80 קמ"ש "
או אף מעבר לכך". המערער לא הודה במילים שבציטוט והמדינה, כאמור, לא הביאה ראיות לענין זה.
המערער גם הודה שהתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו, אך כפר בנטען כי הרשלנות היתה "
פושעת".
5. 5. בגזר דין ארוך ומפורט אמר בית משפט קמא, כי נסיעתו של המערער בהתקרבו אל הצומת במהירות של 80 קמ"ש, שהיא המהירות המירבית המותרת, "
אינה מהירות סבירה. כאשר נהג קרב לצומת המרומזר... ולפניו טורי מכוניות במצב עצירה... המהירות חייבת להיות מהירות שתאפשר עצירה ברווח בטוח מאחורי הרכב האחרון...".
6. 6. עוד אמר בית המשפט, כי "
בשום שלב משלבי התקרבות רכבו לעבר צומת איינשטיין, לא הפחית [המערער]
ממהירותו ולא ניסה לבלום רכבו".
בית משפט קמא דחה את הטענה כי "
אבדן אוריינטציה רגעי" גרם לסטייתו הפתאומית של המערער אל הנתיב השמאלי ולהמשך נסיעתו בלי להאט ובלי לבלום, אל תוך טור המכוניות שעמד לפני הרמזור.
בית המשפט קבע כי "
רמת הרשלנות שהפגין המערער במקרה הנוכחי הינה רמת רשלנות גבוהה". "
נהג מן היישוב שהיה נקלע לנסיבות המקום והזמן, כפי הנאשם לפני, היה חייב להאט מהירותו לפחות בטווח 100 מ' לפני הגיעו לרכב האחרון בטור הרכבים העומדים בנתיב נסיעתו".
7. 7. אשר למגמת הענישה סבר בית המשפט, כי "
ריבוי תאונות הדרכים הקטלניות ועצם קיומה של תופעה זו, מחייבת את בתי המשפט לתרום חלקם למלחמה בתופעה, עד למיגורה המקסימלי, תוך שהם מחמירים בעונש המוטל על הנהגים, אשר עקב נהיגתם הרשלנית גורמים לאובדן חיי אדם ובכך להרתיע, לא רק את הנהג הרשלן והקטלן, אלא את כלל הנוהגים ברכב מנועי".