דורי נ' טומשובר ואח'

החלטה

בתיק זה הגישה התובעת תביעה כספית כנגד הנתבעים שהנם בעל ואישה תושבי ארה"ב. ביחד עם כתב התביעה היא הגישה בקשה למתן התר המצאה מחוץ לתחום במעמד צד אחד וניתן לה התר כמבוקש.

הנתבעים הגישו בקשה לביטול התר ההמצאה במסגרתה טענו לסילוק התביעה על הסף בהעדר עילה ובהעדר יריבות. בנוסף, הם טענו שהתובעת אינה עומדת בתנאים הקבועים בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי וכי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה.

התובעת הגישה תגובה לבקשה לביטול עליה הגיבו הנתבעים. בתיק התקיימו שני דיונים כאשר בדיון השני נחקרו התובעת והנתבע על תצהיריהם.

טענות התובעת בתמצית כפי שפורטו בכתב התביעה

התובעת טענה שהיא מומחית בעיצוב מסגרות משקפיים וכי היא פיתחה התמחות ספציפית של ציור על גבי המסגרות. היא פגשה את הנתבעים בתערוכת משקפיים בינלאומית בה הם הציגו את פעילותם בתחום הייצור, ההפצה ומכירת מסגרות משקפיים תחת השם המסחרי "מאטיס". בין הצדדים התקיימו מספר פגישות, כאשר בפגישה בישראל הושג סיכום בעל פה לפיו התובעת תשמש כמעצבת הבית בעלת סמכות מקצועית בחברת מאטיס, והיא תזכה להכרה ופרסום על עיצוב דגמי המשקפיים המצוירים - "Design by Rony Dori" . כן הוסכם כי היא תזכה לתמורה כספית לסך של 250$ עבור כל אחד מהדגמים פרי עיצובה ולתשלום בשיעור של 25% מתמורת מכירת הדגמים פרי עיצובה. הסכמות הצדדים בעל פה הועלו על הכתב בהסכם שהועבר לנתבעים במהלך נובמבר 2010.

בפגישה שנערכה בישראל, מסר הנתבע לתובעת מסגרות משקפיים שקופות על מנת שהתובעת תצייר עליהן. הנתבע אף ביקש ממנה להעלות את עיצוביה על נייר והתובעת עשתה כן.

במהלך החודשים דצמבר 2010 עד פברואר 2011 שלחה התובעת לנתבעים כ- 25 עיצובים שונים על מסגרות משקפיים מצוירות וציוריה זכו לתגובה נלהבת שלהם.

במהלך פברואר 2011 נפגשה התובעת עם הנתבע בישראל ומסרה לו שני מודלים של מסגרות מצוירות, זאת על מנת שייקח עמו את הדגמים הללו לחברה באיטליה, אשר הייתה אחראית לטענתו לייצור המסגרות המצוירות.

עובר לפגישה כתב הנתבע לתובעת כי הוא מעביר את חלופת המכתבים שהתנהלה בין הצדדים לבא כוחו על מנת שזה יערוך הסכם. באותה עת סברה התובעת, הנעדרת השכלה משפטית, כי ההסכמות בין הצדדים מחייבות, אולם הן צריכות לעבור אישור פורמלי של עורך דין. כך הוסבר לה על ידי הנתבע.

במרץ 2011 נפגשו הצדדים בתערוכה בניו יורק. כאשר פנתה התובעת אל הנתבעים לקבל פרטים עבור התקדמות הליך הייצור היא זכתה מהם לשבחים רבים על העיצובים אולם הם נמנעו מליתן לה פרטים נהירים אודות תהליך הייצור. על אף שהיא סברה שהצדדים מתקדמים בהתאם להסכם, היא סברה בטעות כי נדרשת חתימה פורמאלית על מסמך ולכן חזרה וביקשה מהנתבע כי הוא יחתום על הסכם בכתב כאמור אולם זה התחמק.

ב17.4.2011 העלתה התובעת את חששותיה על הכתב. בעקבות האמור נוהלו התכתבויות שונות. ביום 24.6.2011 התקיימה פגישה בין הצדדים בישראל בה דרשה התובעת כי הנתבעים יעמדו בהתחייבויותיהם. בפגישה הנתבע אף התחייב בפניה כי הוא לא יתחיל בהליך הייצור של המשקפיים טרם אישורה. בעקבות הפגישה שלחה התובעת סיכום של הפגישה ועמדה על כך שהעיצובים לא ייצאו לאור טרם חתימה על מסמך מצורף. בתגובה לכך היא זכתה לתשובה בכתב של הנתבעים אשר התכחשה להסכמותיהם ולהתחייבויותיהם. במסגרת התכתבות זו, הם הציגו הצעה חדשה כביכול לפיה התובעת תזכה בתשלום של 75$ בלבד עבור כל מוט מסגרת. בתכתובת נוספת הם אף העלו תניה נוספת לפיה המבקשים יקפיאו כל פעילות הקשורה בייצור עיצוביה של התובעת. התובעת טענה כי התנהלות זו היוותה הפרה בוטה וגסה של ההתחייבויות וההבטחות שנתנו לה. בעקבות כך היא כתבה לנתבעים כי לאור הפרת ההסכם בעל פה ולחיצת יד ביניהם, אין ביניהם יותר קשרים עסקיים וכי לנתבעים אין אישור להשתמש בעיצובים או בחלק מהם. פנייה זו לא זכתה למענה.

במהלך אוקטובר 2011 התברר לתובעת כי הנתבעים הפיצו כ- 10 דגמים שונים פרי עיצובה בחנויות באוסטרליה תחת השם מאטיס מבלי לבקש את אישורה. התובעת טענה כי חשיפת הסדרות לשוק הבינלאומי סכלה את ניסיונותיה להתקשר עם מפיצים בינלאומיים אחרים.

בכתב התביעה פרטה התובעת עילות מכוח חוק החוזים בשל הפרת הסכם וחוסר תום לב בניהול משא ומתן, מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, מכוח פקודת הנזיקין ומכוח חוק זכויות יוצרים.

טענות הנתבעים הרלבנטיות בתמצית

הנתבעים עתרו לביטול התר ההמצאה כאשר בפיהם מספר טענות.

סילוק על הסף בשל העדר עילה והעדר יריבות. לטענתם, המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים התנהל בין הנתבעת לבין חברה בשם ניו לייט איוויר אשר הנתבעים פועלים באמצעותה והנם בעלי מניות בה. בין הצדדים התנהל משא ומתן אשר לא השתכלל לכדי התקשרות. מדובר בחברה שהנה ישות נפרדת ולא ניתן לראות אותה ואת הנתבעים כגוף אחד. בהעדר הסכם הרי שאין מקום לתביעה ודינה להידחות על הסף.

התובעת לא הראתה כי יש לה עילת המצאה לכל עילת תביעה אשר פורטה בכתב התביעה. לגבי מרבית העילות הנטענות אין לה עילת המצאה.

התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות קיומו של חוזה ברמה של "תביעה הראויה לטיעון" לפיכך היא אינה יכולה להסתמך על העילות הקבועות בתקנות 500(4) ו-500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לנתבעה אין עילת המצאה לפי תקנה 500(7): מעשה או מחדל שבוצעו בתחום המדינה. בין הצדדים לא נכרת כל הסכם ולא נוצרה כל התחייבות וממילא לא בוצע מעשה או מחדל הן בישראל והן מחוצה לה. לשון התקנה מתייחסת למעשה או מחדל שהתרחש בתחום המדינה. המשא ומתן לא התנהל בארץ אלא בארה"ב. אין כל סעד שמתבקש בעילה של חוסר תום לב בניהול משא ומתן ומכאן שלא עומדת על הפרק כל שאלה רצינית שיש לדון בה.