דוק ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להחזרת תפוסים, מכוח סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט- 1969 (להלן: "הפקודה").

בהסכמת המשיבה ניתנה על ידי, בתאריך 25.3.10, החלטה חלקית, בה הוריתי על השבת חלק מהתפוסים למבקשים ונותר להכריע בבקשתם להשיב לידיהם רכב מסוג מיצובישי מס' 3254466 (להלן: "הרכב"), הרשום על שם המבקש 3 ונמצא בחזקתו, בעת תפיסתו.

הרכב נתפס על ידי המשיבה, מכוח סעיף 32 לפקודה, הקובע, בין היתר: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה.." והוא מוחזק על ידה, לאור טענתה, שהרכב שימש את מבקש 3 לביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן, ולהבטחת אפשרות חילוטו, עם סיום ההליך הפלילי המתנהל נגדו, מכוח סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים").

בתאריך 5.1.10 נעצר מבקש 3, לאחר מספר חודשים בהם הופעל, בין היתר נגדו, סוכן משטרתי, לחשיפת סוחרי סמים באזור המועדונים בתל-אביב ובתאריך 11.1.10 הוגש נגדו כתב אישום, המחזיק 6 אישומים בעבירות של סחר בסם מסוכן, בגין 6 מכירות של סם מסוכן מסוג חשיש, לסוכן המשטרתי, במשקל כולל של קרוב ל- 1,400 גר' נטו, תמורת למעלה מ- 18,000 ₪.

על פי הנטען, בעובדות כתב האישום, הרכב שימש לביצוע לפחות חלק מעבירות הסחר בסם, המיוחסות למבקש 3.

בשולי כתב האישום הודיעה המשיבה, כי באם יורשע מבקש 3 בדין, יתבקש בית המשפט להכריז עליו כסוחר סמים ולחלט, בין היתר, את הרכב, נשוא הבקשה.

בבקשה להחזרת הרכב, טוען ב"כ המבקשים, שאף שהרכב רשום על שם מבקש 3, הוא למעשה שייך להוריו, מבקשים 1 ו-2, שרכשו אותו מאמצעיהם לשימושו של מבקש 3, רשמו אותו על שמו, מטעמי נוחות בלבד, בשל העובדה שהם מתגוררים בצרפת והם לא ידעו ולא יכלו לדעת ובוודאי שלא הסכימו שרכבם ישמש בעבירה.

עתה, נוכח מעצרו של מבקש 3, הם מתגוררים בארץ וזקוקים לרכב לשימושם היומיומי.

בנסיבות אלה, לטענתו, החזקת הרכב על ידי המשיבה, טרם הרשעה וטרם הגדרתו של המבקש 3, כסוחר סמים, מהווה פגיעה קשה ובלתי מדתית בזכות קניינם של המבקשים.

בטיעוניו, בע"פ, הוסיף ב"כ המבקשים וטען ששוויו של הרכב כיום כ-113,000 ₪, אך הוא משועבד, בשעבוד ראשון, לבנק הפועלים, תמורת יתרה משוערכת של חוב בסך כ- 120,445 ₪.

על אף שלכאורה, על פי חישובו, מלוא שוויו של הרכב משועבד לבנק, הסכים ב"כ הנאשם להמצאת ערבויות צד ג' גבוהות, כתנאי להשבת הרכב.

בתגובתה לבקשה, הביעה המשיבה את התנגדותה להשבת הרכב למבקשים, עד לסיום ההליך העיקרי, נוכח העובדה כי על פי הראיות שבידה, שימש הרכב לביצוען של העבירות, או חלקן, על ידי המבקש 3, הרשום כבעליו.

בטיעוניו, בע"פ, הוסיף ב"כ המשיבה וטען כי לא מצא במסמכים, שהוגשו על ידי המבקשים, לחיזוק טענתם שהרכב משועבד לבנק תמורת הלוואה העולה בערכה על ערך הרכב, קשר ישיר בין ההלוואה לרכב, והעלה טענה ערכית, הנוגעת באינטרס הציבורי, לפיה העדפת השעבוד של הבנק על הרכב, על פני זכות המדינה לחילוט רכב - בו בוצעה עבירה, או שימש כאמצעי לביצועה, או שנרכש מרווחי סחר בסמים - בהליך פלילי, נותנת לגיטימציה לעבריינים לקנות רכבי יוקרה, באמצעות עסקאות ליסינג או הלוואות ובדרך זו להתחמק מחילוטם עם תפיסתם ובכך נפגע האינטרס הציבורי הרואה צורך להילחם בסוחרי הסמים גם על דרך של חילוט רכושם.

מאחר שמדובר בבקשה למתן סעד זמני ובהחלטת ביניים, בעניין גורלו של הרכב, כשהכרעה סופית בעניין תינתן רק לאחר סיום ההליך בתיק העיקרי, המתנהל נגד מבקש 3, ובהתאם לתוצאותיו, תהא החלטה זו מבוססת על העובדות הלכאוריות הבאות:

מבקש 3 הוא בעליו הבלעדי של הרכב ובעת ביצוע העבירות הנטענות היה בהחזקתו ובשימושו.

זאת, משלא הוצגה לפניי, במסגרת הליך זה, כל ראיה ממשית המבססת את טענת מבקשים 1 ו-2 שהרכב נרכש על ידם.

מעבר לנדרש אציין, שגם אם הייתה מוכחת לפניי טענת מבקשים 1 ו-2, לא היה בכך כדי לסייע בידם, בדיון זה, מהטעם, שניתן להניח, בהעדר ראיות לסתור, שברישום הבעלות ברכב על שם מבקש 3 גמרו המבקשים 1 ו-2 בדעתם לתת את הרכב במתנה לבנם ולא הוצג לפניי כל טעם ממשי לביטולה של המתנה.

הרכב שימש את מבקש 3 בביצוע העבירות או למצער חלקן.

המבקש 3 שוהה בתנאי מעצר בית מלא, ולכן השבת הרכב לא תהא לשימושו, אלא לשימושם של המבקשים האחרים, להם אין זכויות מוכחות ברכב.