דוקטורס מדיקלס - השתלמויות ותיירות מרפא בע"מ נ' חב' דואר ישראל בע"מ

פסק דין

בפני תובענה כספית על סך 209,226 ₪, שעניינה תשלומים עבור משלוחים מישראל לגיאורגיה.

התובעת (לשעבר: גלוב-ציפי (1988) בע"מ) היא חברה העוסקת, בין היתר, בעמילות מכס. הנתבעת היא חברה ממשלתית המספקת, בין היתר, שירותי דואר בישראל ושירותי דואר שליחים למשלוח דואר בינלאומי מהיר (EMS).

לטענת התובעת, הוסכם בינה לבין הנתבעת שתשלם עבור משלוחים לגיאורגיה לפי התעריף של "קבוצת אירופה". כך היה במשך 4 שנים. אולם, החל ממרץ 2007 החלה הנתבעת לחייב את התובעת בסכומים גבוהים יותר, על פי תעריף של "שאר הארצות". הנתבעת לא הודיעה לתובעת ולא עדכנה אותה לגבי שינוי כלשהו בתעריף המשלוחים לגיאורגיה. לטענת התובעת, היא זכאית להחזר בגין ההפרש בין תעריף "אירופה" לתעריף "שאר הארצות", בגין החודשים מרץ עד אוקטובר 2007, שכן בנובמבר 2007 שונה התעריפון של הנתבעת. עוד לטענתה, שנאמר לתובעת שנעשתה טעות והובטח לה, שהעניין יטופל וכי תזוכה בגין הטעות. על פי חישוב שערכה התובעת היא זכאית להשבה בסך של 193,140.8 ₪ (קרן).

לטענת הנתבעת, עקב טעות, מתחילת ההתקשרות, 4.12.2003, ועד לחודש מרץ 2007, במשך למעלה מ - 3 שנים, הנתבעת חייבה את התובעת בגין המשלוחים לגיאורגיה במחירים נמוכים יותר מהמחירים אותם הייתה התובעת חייבת לשלם. עד לחודש נובמבר 2007, גיאורגיה שוייכה לקבוצת תעריף "שאר הארצות". במשך תקופה ארוכה ועד לחודש מרץ 2007, הקלדניות שהיו אמורות לשייך את המשלוחים לגיאורגיה טעו ובמקום לשייך אותם לקבוצת "שאר העולם" שייכו אותם לקבוצת "אירופה". כתוצאה מכך, התובעת חוייבה בטעות בתעריף הנמוך יותר. כתוצאה מטעות זו, התובעת שילמה בגין המשלוחים לגיאורגיה סך של כ – 640,000 ₪ פחות מהסכום הכולל אותו היתה חייבת לשלם לפי התעריף שהיה בתוקף באותה תקופה. החל ממרץ 2007 הנתבעת החלה לחייב את התובעת לפי התעריף הנכון ולא שינתה את התעריף. הנתבעת בדקה את טענות התובעת, אך לא הבטיחה לתובעת שתזוכה בגין ההפרש.

דיון

עיינתי בכתב הטענות, בתצהירים ובנספחיהם ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם והגעתי למסקנה, שיש לדחות את התובענה במלואה.

ראשית ייאמר, שהתובעת זנחה בסיכומיה את הטענה, שמי מטעם הנתבעת הבטיח לה, לאחר מרץ 2007, כי תחוייב לפי "תעריף אירופה" וכי יושבו לה הכספים ששילמה על פי תעריף "שאר הארצות". לפיכך, השאלה היחידה שנותרה לדיון היא, האם התובעת זכאית להחזר ההפרש בין התעריפים ששולמו בין מרץ 2007 עד נובמבר 2007.

בנוסף, דין התובענה להידחות, שכן התובעת לא הוכיחה, שנגרם לה נזק כלשהו בגין שינויי התעריף לגיאורגיה. התובעת טוענת להתנהגות חסרת תום לב, לטעות והטעיה בעת ההתקשרות ולניסיון לעשות עושר ולא במשפט (סעיפים 9 – 12 לסיכומי התובעת). דא עקא, התובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק כלשהו עקב ההפרה הנטענת של ההסכם בין הצדדים ולפיכך, אינה זכאית לפיצוי הנטען על ידה בכתב התביעה ובסיכומיה.

במכתב מנהלת התובעת מיום 17.2.200 (המכתב עצמו אינו נושא תאריך; סעיף 17 לתצהיר מנהלת התובעת; נספח ג' לתצהיר) נאמר במפורש, "מכיוון שלא הודיעו לנו על הנעשה המשכנו לחייב את לקוחותינו במחיר הרגיל דבר אשר גרם לנו להפסדים רבים...". (הדגשה הוספה).

ניתן היה להוכיח את ההפסד או הנזק בקלות רבה, על ידי הגשת חוות דעת רו"ח ועריכת השוואה בין התשלום ששולם על ידי התובעת לנתבעת לבין התשלום ששולם על ידי הלקוח ועל ידי צירוף האסמכתאות המתאימות. אך דבר זה לא נעשה ולמעשה, הטענה לא נטענה כלל בכתב התביעה.

נושא הנזק עלה בקדם המשפט הראשון ומנהלת התובעת טענה, שהיא "... מפסידה על כל לקוח 176 ₪ חוץ מהעמלה" (עמ' 1 לפרוטוקול) ובעמוד 3 לפרוטוקול, "... אמרתי שזה לא מתאים לי להעלות ללקוח את המחיר, במקום 300 ל – 450". למרות זאת, נושא הנזק לא עלה בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת וגם לא הוגשו חוות דעת או תצהיר רו"ח בעניין זה.

נושא הנזק עלה גם בקדם המשפט שהתקיים לאחר הגשת התצהירים וב"כ התובעת טען, בין היתר, "... אנחנו לא טוענים שנגרם לנו נזק בכך שהלקוח לא שילם את מלוא התשלום עבור המשלוח. הנזק נגרם לנו מזה שלא הרווחנו כי חויבנו ביתר על ידי הדואר. הסכומים הוכפלו. ... הלקוח שילם חלק מזה... אבקש שתינתן לנו אורכה להגשת תצהיר משלים ולתיקון כתב התביעה..." (עמ' 5 לפרוטוקול). גם לאחר דיון זה, לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה ולא הוגש תצהיר משלים לעניין הנזק.

בחקירתה הנגדית השיבה מנהלת התובעת, שלא העלתה את המחירים ללקוח "אפילו בשקל" (עמ' 10 לפרוטוקול). זאת, למרות, שגילתה את השינוי בתעריפים עוד לפני שנעשה התשלום הראשון לנתבעת, בגין חודש מרץ 2007 (עמ' 9 לפרוטוקול) והמשיכה להשתמש בשירותי הנתבעת עד למועד הדיון, לכל הפחות.

טענת מנהלת התובעת בעניין זה, אינה סבירה, אינה מתקבלת על הדעת ולא הוכחה כלל וכלל, על אף שניתן להוכיחה ללא כל קושי.

לאור כל האמור עולה, שלא נגרם לתובעת כל נזק כספי ולא ניתן לפצותה על נזק שלא נגרם לה. קבלת התובענה ומתן פיצוי לתובעת, יעמיד אותה במקום טוב יותר מהמקום בו הייתה עומדת לו שילמה לנתבעת על המשלוחים על פי התעריף הנמוך יותר. הבסיס לכל תביעת פיצויים הוא קיומו של נזק. "בהיעדרו של נזק – אין על מה לפצות" (ג' שלו, י' הדר, דיני חוזים – התרופות, 2009, עמ' 297, והאסמכתאות שם). יצויין בהקשר זה, שהתובעת מבקשת סעד אחד בלבד והוא, ההפרש בין התעריפים.

משהגעתי למסקנה, שדין התובענה להידחות נותרה שאלת ההוצאות. שקלתי את העניין והגעתי למסקנה, שאין לחייב את התובעת בהוצאות משפט או בשכ"ט עו"ד וזאת לאור התנהלותה של הנתבעת כלפי התובעת, כאשר התגלתה הטעות, לגרסתה.

הנתבעת חייבה את התובעת על פי תעריף "אירופה" החל מיום 4.12.2003 ועד למרץ 2007. לטענת הנתבעת מדובר בטעות של קלדנית או קלדניות (סעיף 9 לתצהירו של מר שלומי סמיה, מנהל מחלקת תפעול בדואר שליחים בשנים הרלבנטיות; עמ' 16 לפרוטוקול). טענה זו אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת, לא ייתכן שמספר קלדניות עשו את אותה טעות בדיוק במשך מספר שנים (סעיף 13 לתצהירו של מר ברוך לאונארונס, מנהל תכנון עסקי בדואר שליחים בנתבעת). כאשר נשאל על כך מר לאונארונס, לא היתה לו תשובה (עמ' 19 לפרוטוקול). חמור מכך, מנהלי הנתבעת, לטענתם, לא ידעו על הטעות עד אשר קלדנית אלמונית "החלה לעבוד כמו שצריך, מבלי שמישהו ישים לב" (עמ' 20 לפרוטוקול) ומנהלת התובעת פנתה לנתבעת (עמ' 20 – 21 לפרוטוקול).

התובענה נולדה בעקבות התנהלות רשלנית לכאורה ובלתי מקצועית של הנתבעת והתובענה נדחית אך בשל אי הוכחת הנזק על ידי התובעת. בנסיבות אלה סבורני, שאין מקום לפסיקת הוצאות.

ניתן היום, ‏י"ט אייר, תשע"ג, ‏29 אפריל, 2013, בהעדר הצדדים.