דוקורסקי נ' דוקורסקי

פסק דין

נתוני רקע ועובדות

1. התובעת, אנז'ליקה דוקורסקי (להלן:"התובעת"), הגישה תביעה כספית זו כנגד הנתבעת, אינה דוקורסקי (להלן:"הנתבעת"), לחייב את האחרונה לשלם לה סך של 571,050 ₪, אשר מהווים לטענתה, כ – 50% מערך הדירה ברחוב ראשונים 18 בקרית ביאליק, הידועה גם כגוש 11575 חלקה 66 תת חלקה 2 (להלן: "הדירה").

2. התובעת הייתה נשואה למר איגור דוקורסקי (להלן:"איגור"), בנה של הנתבעת, ביום 15.11.99 (להלן: "בני הזוג"). בשנת 2000 לבני הזוג נולדה אף בת משותפת. מספר חודשים טרם לידתה של הבת, ביום 30.3.00 נרכשה הדירה נשוא המחלוקת שבפניי, בסכום של 282,000 $. על הסכם המכר חתומים בעלי הדירה, מר וגב' שדלצקי, והוריו של איגור, מר זנובי דוקורסקי ז"ל והנתבעת (להלן: "הסכם המכר"). אין מחלוקת כי התובעת איגור ובתם התגוררו בדירה מיום 30.6.00,

3. בחודש מרץ 2004 עזב איגור את הארץ ונסע לרוסיה להקים עסק של מכונות מזל. במהלך שנת 2005 החלה התובעת בהליכי גירושין מאיגור. ביום 11.3.06 נאסר איגור ברוסיה בגין עבירות של החזקת סמים מסוכנים ל – 4 שנים. ביום 22.1.07 הותרו נישואי בני הזוג בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, ללא נוכחותו של איגור בדיון, וזאת בהתאם לייפוי כוח קונסולרי שמסר לנתבעת (בעת הדיון איגור היה כאמור בבית הסוהר ברוסיה). איגור שוחרר מבית הסוהר לאחר קיצור של תקופת מאסרו בחצי ושב לישראל ביום 20.08.08.

4. לטענת התובעת בעת רכישת הדירה איגור טען כי לא ניתן לרשום את הדירה על שמם עקב סכסוכים כספיים בהם היה מצוי, לפיכך הוא הציע כי ירשמו את הדירה על שם הוריו. לאחר גירושיה מאיגור הנתבעת הודיעה לתובעת כי עליה לפנות את הדירה שרשומה כאמור על שם הנתבעת. התובעת התנגדה וטענה כי דירה זו למעשה שייכת לה ולאיגור והיא מתגוררת בה יחד עם בתם המשותפת מהיום שהדירה נרכשה. התובעת הגישה בקשה לצו מניעה (בש"א 20275/05), בדיון שנערך ביום 28.2.06 הסכימו הצדדים כי יוטל עיקול זמני על חשבונה של הנתבעת עד לסך של 350,000 ₪ ובסופו של דבר התובעת וביתה פונו מהדירה והדירה נמכרה.

5. לטענת התובעת הדירה הייתה דירת מגורים משותפת של בני הזוג ואף נקנתה על ידם בלבד, כאשר התובעת תרמת תרומה כספית לא מבוטלת. הנתבעת ואיגור התנגדו לתביעת התובעת וטענו כי מקור הכספים לרכישת הדירה הוא הוריו של איגור, אשר חתומים גם על חוזה המכר. תחילה בתמצית לטענות הצדדים.

טענות התובעת

6. לטענת התובעת שינוי הגרסה של הנתבעת וכן ניסיונותיה להרחיב את חזית ההגנה ולערוך מקצי שיפורים לאורך ההליך מהווים עדות לחוסר אמינותה. למעשה הפלוגתא היחידה אשר על בית המשפט להחליט בה הינה השאלה מי מימן את רכישת הדירה. לטענתה, על מנת לענות על שאלה זו יש לתת את הדעת לרקע הכלכלי של הצדדים המעורבים בפרשה. הנתבעת ובעלה המנוח עבדו והתפרנסו כל חייהם כשכירים. הנתבעת השתכרה סכום חודשי שנע בין 3,677 ₪ ל - 4,319 ₪ לחודש והמנוח השתכר בין 3,419 ₪ ל - 3,728 ₪ לחודש.

באותה העת היו מחויבים הנתבעת ובעלה המנוח למשכנתא ע"ס 180,000 ₪ אותה שילמו עבור דירתם הראשונה בנשר. החזרי המשכנתא החודשים עמדו על סך של 1,036 ₪ מידי חודש. מכאן שמדובר בשני שכירים בעלי הכנסה משותפת לא גבוהה יותר מ – 8,000 ₪ לחודש, כאשר לאחר תשלום המשכנתא החודשי לנתבעת ובעלה המנוח נותרו פחות מ – 7,000 ₪ לכל הוצאות המחייה החודשיות שלהם. לפיכך ברור שלשני אנשים אלה לא היו 280,000 $ פנויים לרכישת דירה. הנתבעת, תוך ניסיון להרחבת חזית לו מתנגדת התובעת, טענה בעדותה בבית המשפט כי חלק מהכספים ששימשו לרכישת הדירה הגיע מהוריה המנוחים ומהורי בעלה המנוח. הנתבעת לא פירטה את הסכומים המדויקים שניתנו אלה טענה כי סכומי כסף אלה התקבלו ממכירת דירתם של ההורים בבלארוס.

7. עוד נטען כי מחוות דעת של מומחה בשוק הנכסים בבלארוס עולה כי מחיר דירתם של הוריה של הנתבעת בבלארוס נע בין 1,000$ ל – 4,000$. חוות דעת זו לא נסתרה ולפיכך ברור שאין ממש בטענה זו של הנתבעת. באשר לדירת הורי בעלה המנוח, גם טענה זו לא יכולה להתקבל. ראשית כאמור הסכומים הזעומים יחסית המתקבלים ממכירת הדירה בלארוס. שנית, לנתבעת לא היה כל הסבר מדוע בעלה המנוח קיבל את כל הכספים כאשר היה לו אח, אשר באופן טבעי זכאי גם הוא לחלק מירושת הוריו. לאור כל האמור, ברור כי אם הנתבעת ובעלה המנוח קיבלו כספים כל שהם מהוריהם, מדובר בסכומי כסף זניחים שאינם מסבירים מהיכן היה לנתבעת ולבעלה המנוח סכום של 280,000 $ לרכישת הדירה נשוא הדיון.

זאת ועוד, תדפיסי הבנק של הנתבעת ובעלה המנוח וכן של הוריהם לא מראים במשך השנים שעברו ממות ההורים ועד למועד כריתת הסכם המכר בשנת 2000, הפקדות כל שהן של סכומי הכסף המדוברים. האם יכול להיות שבמשך שנים רבות לא הופקדו בחשבונות הבנק של הנתבעת ובעלה המנוח הסכומים אותם ירשו לכאורה? האם יכול להיות כי הנתבעת, בעלת תואר שני בכלכלה, תעדיף לשלם תשלומי משכנתא חודשיים כאשר יש בידה כסף רב אותו ירשה מהוריה ומהורי בעלה המנוח עוד בשנת 1992, וכאשר הייתה בידה האפשרות להחזיר את המשכנתא? נטען כי גרסה זו אינה מתיישבת עם העובדות בשטח וכן אינה בעלת הגיון כלכלי ויש לדחותה. עוד נטען כי הנתבעת גם לא יכלה לספק הסבר בנוגע לסכומי הכסף שהופקדו בחשבונה מעת לעת לאחר חתימת הסכם המכר. כאשר נשאלה הנתבעת בעדותה לגבי מקור ה – 56,000 ₪ שהופקדו בחשבונה ביום 17.4.00 היא לא ידעה להשיב וטענה כי בעלה המנוח הפקיד כספים אלה. כאשר נשאלה לגבי כספים שהופקדו בחשבונה ביום 4.4.00 טענה כי כספים אלו הופקדו ע"י אחותה. לאחר מכן טענה הנתבעת כי כספים אלה הופקדו ע"י אח של בעלה המנוח. מעבר לעובדה כי כל טענות אלה הינם הרחבת חזית, יש בשינוי בגרסאות של הנתבעת להראות שוב את חוזר אמינותה.

8. התובעת טענה כי לנוכח האמור, יש לקבל את גירסתה כי הכספים לדירה שולמו על ידה ועל ידי איגור. דהיינו כי הפקדות הכספים בחשבון הבנק של הנתבעת נעשתה על ידי התובעת ואיגור לצורך רכישת הדירה. לגירסתה צד ג' בשם זוריק מילר (להלן: "מר מילר") תרם את חלקו ברכישת הדירה והעביר צ'ק בנקאי של 100,000 ₪ לשם הרכישה. צ'ק זה הופקד מכוון שמר מילר היה חב לאיגור כספים ואיגור שהיה צריך להפקיד כספים עבור הדירה העדיף שהצ'ק יצא מהחשבון של מר מילר. שיטה זו, בה השתמש איגור באנשי קש לביצוע התשלומים עבור הדירה חזרה על עצמה בשימוש בהוריו של איגור. לנתבעת ולבעלה המנוח לא היו את הסכומים לרכישת הדירה ועל כן איגור, התובעת ואף אנשים זרים כמו מר מילר, היו מפקידים כספים בחשבונות הבנק של הנתבעת וזו האחרונה הייתה מוציאה צ'ק בנקאי לפקודת מוכרי הדירה. עוד לטענתה למרות שהנתבעת ובעלה הם אלו שלקחו את המשכנתא בגובה של 250,000 ₪ לשם רכישת הדירה, התובעת ואיגור הם אלו שנשאו בתשלומי המשכנתא בפועל. למרות הכחשותיה של הנתבעת בעדותה, היא לא יכלה לתת הסבר לתופעות חוזרות של תשלומי משכנתא והפקדת כספים, מיד לאחר מכן בחשבונה.בסיכומיה ישנם מספר דוגמאות לתשלומי משכנתא: ביום 1.5.00 חיוב המשכנתא היה 1,828 ₪ וסמוך לכך הופקד בחשבונה ביום 19.5.00 סכום מזומן ע"ס 2,500 ₪. ביום 1.6.00 תשלום המשכנתא היה 2,578 ₪ וביום 15.6.00 הופקדו בחשבונה המחאות ע"ס 2,590 ₪. "השיטה" המשיכה ממאי 2000 עד לינואר 2005. כמובן שלפני חתימת הסכם המכר, לא היו בחשבונה של הנתבעת הפקדות שכאלה.

כאשר נשאלה הנתבעת על מקור הכסף וההמחאות היא טענה כי בעלה נפטר וההפקדות בוצעו ע"י אנשים אשר היו חייבים לו כספים.

הנתבעת לא מפרטת מי הם אותם האנשים (היא אף טוענת כי היא אינה יודעת מי מבצע את ההפקדות בחשבונה), כמה כסף היו חייבים למנוח ומה מקור החוב. התובעת טוענת כי תדפיסי החשבונות של הנתבעת ותשובותיה בעדותה מוכיחים כי שיטת החזרי תשלומי המשכנתא פעלה בדרך הבאה: בתחילת כל חודש מופיע חיוב משכנתא וכמה ימים לאחר מכן, מופקדים מזומנים או צ'קים בחשבונה של הנתבעת או בעלה המנוח ע"י איגור והתובעת לכיסוי תשלומי המשכנתא.

התובעת מבקשתלקבוע כי הכספים לדירה שולמו למעשה על ידה וע"י איגור ואילו הנתבעת והמנוח היו רק המסווה, הם הנפיקו צ'קים בנקאיים מחשבונם ומסרו אותם למוכרי הדירה.

9. עוד לטענתה, הסיבה מאחורי השימוש בהוריו של איגור כמסווה היא עיסוקיו של איגור. נטען כי בתקופה הרלוונטית איגור עסק בעיסוקים שגבלו ואף חצו את התחום הפלילי כמו, בסחר בנשים, ספסרות, ניהול מועדוני חשפנות והפעלת מכונות מזל. בעיסוקים אלה מרוויחים סכומי כסף גדולים במזומן ובצ'קים, ולא ניתן לדווח עליהם לשלטונות המס עקב מקורם. לטענתה, כספים אלה, בצירוף כספה, הם אשר שימושו לרכישת הדירה. לחיזוק טענותיה מפנה התובעת לדבריו של איגור בדיון אשר הודה כי במסגרת עבודתו יש עיסוק רב בכסף מזומן, וכן להצהרת הנתבעת בנוגע לרכושו וזכויותיו של בנה איגור) במסגרת הליכי הגירושין שנוהלו בין בני הזוג בבית משפט לענייני משפחה. לטענת התובעת מכיוון שבעת רכישת הדירה הם היו נשואים, ומכוון שמקור הכספים של איגור מפוקפק והיה עליו להסתירם ממס הכנסה, הוא רשם את הדירה על שם הוריו.

התובעת מפרטת בסיכומיה כספים אשר הועברו בהפקדות שונות של צ'קים ומזומן על ידה ועל ידי איגור לחשבון הנתבעת ובעלה המנוח שלמעשה היו עבור הדירה והם: ביום 30.3.00, ביום בו נחתם החוזה לרכישת הדירה, הופקדו בחשבון הנתבעת ובעלה המנוח שקים בסך 20,664 ₪ וכן 25,000 ₪ במזומן ע"י התובעת ואיגור. מיד לאחר החתימה על החוזה נתנו הנתבעת ובעלה המנוח המחאה ע"ס 44,088 ₪ למוכרי הדירה. ביום 3.4.00 הפקידו איגור והתובעת בחשבון הנתבעת ובעלה המנוח המחאה ע"ס 10,200 ₪ , 100,000 ₪ במזומן וכן 125,483 ₪ במטבע זר. סה"כ הופקדו באותו היום 235,683 ₪. כנגד אותם כספים הוציאו המנוח והנתבעת המחאה ע"ס 120,930 ₪ למוכרי הדירה. בנוסף הם העבירו למוכרים צ'ק בנקאי על סך 201,550 ₪ ביום למחרת. נטען כי הסכומים הנ"ל וכספים נוספים במזומן הועברו לחשבונם של הנתבעת ובעלה המנוח.

10. התובעת שרצתה להראות מאין קיבלה כספים למימון הדירה, טענה כי כסף שהועבר על ידה לחשבונם של הנתבעת ובעלה המנוח, לטובת רכישת הדירה, הוא כסף שהגיע לידיה לאחר גירושיה הראשונים ברוסיה. לטענתה קיבלה סכומי כסף וכן מתנות כגון תכשיט יוקרתי ששוויו כ-120,000 $ (דולר ארה"ב). לטענתה, התכשיט הוא ירושה משפחתית שקיבלה מדודתה ואשר נמכר לחברת סיביק שבאומסק בעבור 120,000$ (להלן: "התכשיט"). בסכום זה עשתה שימוש ברכישת הדירה. התובעת מפנה לעדותו של מר סרגיי דגיטאריוב (להלן: "סרגי"), בעלה של אחותה, אשר מאשר כי התובעת הגיעה לביתם באומסק באפריל 97 וכן מאשר כי ראה במו עיניו את התכשיט וכן אישר כי ידע שתכשיט זה נמצא במשפחת התובעת שנים רבות. כמו כן אישר סרגיי כי ליווה את התובעת לחברת סיביק, ראה כי התכשיט נמכר וכן ראה כי התקבל עבורו סכום כסף בשטרות של מאה דולר ארה"ב. גם אחותה של התובעת (להלן: "זלטה") אישרה בעדותה כי לתובעת ניתן תכשיט ע"י הדודה. לחיזוק גרסתה התובעת אף מפנה לחו"ד גמולוגית המתארת את התכשיט וכן לחשבונית שניתנה לה במועד מכירת התכשיט (להלן: "חשבונית המכירה"). התובעת מתייחסת לאישור המאושר נוטריונית אותו הציגה הנתבעת ואשר לפיו החשבונית המכירה אותה צירפה התובעת מחברת סיביק על מכירת התכשיט הינו מזויף. לטענתה אישור אינו קביל, עורכו לא נחקר בבית במשפט ואישור זה אינו אלה עדות שמיעה. לטענת התובעת גם גב' ריטה ארקין (להלן: "ריטה"), אשר זומנה למתן עדות ע"י הנתבעת, אישרה בעדותה כי התכשיט הגיע לידיה של התובעת. ריטה העידה כי התובעת הביאה ארצה סך של כ – 120,000$ אשר ניתנו לה עבור מכירת התכשיט. ריטה אך העידה כי היא שמרה את סכום הכסף עבוד התובעת בביתה עד אשר התבקשה לתת אותו לתובעת על מנת שזו תוכל לרכוש את הדירה . גם מר אלכס ארקין (להלן: "אלכס") שזומן למתן עדות ע"י הנתבעת, אישר כי ראה את התכשיט באומסק ואף תיאר אותו בדומה לתיאור של יתר העדים.

11. עוד לטענתה, גם מוכר הדירה, מר שדלצקי, ציין בעדותו כי הצד שכנגד לחוזה המכר היא התובעת שהגיעה אליו על מנת לרכוש את הדירה ואף הייתה במעמד החתימה על הסכם המכר (אם כי לא חתמה בעצמה עליו). מר שדלצקי טען בעדותו כי הוא זכר זוג צעיר ולא זוג מבוגר כמי שרכשו את הדירה, בנוסף טען כי לא ראה את התובעת מאז מכירת הדירה לה ולאיגור. לעדות זו יש להוסיף את עדותו של איגור אשר בה הודה כי היו מספר פעמים בהם הוא ביצע באופן אישי תשלומים למר שדלצקי. התובעת טוענת כי היא הייתה נוכחת בביצוע התשלומים למר שדלצקי ועובדה זו אף מסבירה לטענתה את העובדה כי מר שדלצקי לא זיהה את הנתבעת בבית המשפט אולם הוא זכר את התובעת וכן את העובדה כי בידי התובעת יש הקבלות בכתב יד שנרשמו ע"י מר שדלצקי.