דופצ'ק ואח' נ' תום ואח'

החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את הכנסת כלבתם של המבקשים לבידוד כאמור בהוראות סעיפים 4 ו-4א לפקודת הכלבת- 1934 (להלן: "הפקודה").

רקע

במחלקת השירות הוטרינרי של עיריית קרית ביאליק התקבלה תלונת המשיב 1, מר אביטן תום (להלן: "המשיב"), לפיה הוא ננשך ביום 19.5.13 על ידי כלבתם של המבקשים (להלן – "הכלבה") . משכך, נתבקשו המבקשים להכניס את הכלבה לבידוד למשך 10 ימים בהתאם להוראות הפקודה.

הבקשה הוגשה אתמול. הוריתי על צו ארעי האוסר הכנסת הכלבה לבידוד וקיימתי היום דיון בבקשה בנוכחות הצדדים ובנוכחות הווטרינר העירוני ורופאה בלשכת בריאות המחוז.

עדויות וטענות הצדדים

המבקשים טוענים כי המשיב לא ננשך כלל על ידי הכלבה, אלא על ידי כלב אחר. עוד טוענים הם כלבה זו נמצאת בהשגחה תמידית ויוצאת לטיול רק כשהיא קשורה ומוחזקת על ידי בנותיהם. המבקשים הביעו תרעומת על כך שלא עומתו עם טענות המשיב בטרם הוצאת צו הבידוד לכלבה. המבקשים טענו כי מדובר בטעות בזיהוי שכן בבלוק בו הם מתגוררים מצויים כלבים דומים בקומתם ובצבעם.

במהלך הדיון בבית המשפט אשרו המבקשים כי בתם בת ה-10 הוציאה באותו בוקר את הכלבה לטיול ואף פגשה במשיב, אולם לטענת הבת - לא היה כל מפגש פיזי בין הכלבה לבין המשיב, לא כל שכן נשיכה. כן הציגו המבקשים אישורים כי הכלבה חוסנה בחודש 04/13 והודו כי טרם חיסון זה לא חוסנה היא משנת 2002

המבקשים ביקשו להימנע מבידוד הכלבה ולחלופין לבודדה אצל ווטרינר פרטי.

לטענת המשיב, כבן 18, הוא מכיר את המבקשת שהנה שכנתו מהרחוב הסמוך. המשיב העיד כי הוא משוכנע שכלבת המבקשים היא שנשכה אותו והוא מזהה את בתם בת ה-10 של המבקשים אשר נכחה באולם בית המשפט כילדה שהייתה עם הכלבה. בהמשך אישר כי בפגישה עם המבקשים טען כי אינו מזהה בוודאות את הילדה – אולם טען כי עם הכלבה היתה ילדה "באותם המימדים" והיא הילדה היחידה בבניין עם כלב כזה. כן הוסיף כי ראה את הילדה יוצאת מפתח הבניין בזמן שחיכה לחבר שמתגורר באותו הבניין ואותו חבר הוא שזיהה את הילדה לאור היכרות עמה ומסר לו את פרטי המשפחה.

המשיב הוסיף והעיד כי הוא זיהה בוודאות כלב מסוג פאג סיני יורד עם הילדה וכך גם הודיע למשרד הבריאות. אין מחלוקת כי זהו סוג כלבת המבקשים. כן טען כי לא הגיש כל תביעה נזיקית כנגד המבקשים והוא אך מעוניין לשמור על בריאותו ומשכך אין לו כל מניע לייחס את נשיכתו לכלב אחר. המשיב הציג מסמכים רפואיים אודות הנשיכה מהם עולה כי נגרם לו פצע שטחי, שפשוף ונפיחות בחלק הפנימי של ירך ימין.

ב"כ המשיבה 2 מסרה כי לא נערך בירור בדבר זהות הכלב הנושך, שכן ככלל אין באפשרות השירות הווטרינרי לערוך בירור מסוג זה. הוסבר כי הנוהל הוא להכניס לבידוד כלבים על פי תלונת המתלוננים בלבד. ב"כ השירות הווטרינרי טענה כי הסגרת הכלב בנסיבות העניין מקורה בסעיף קוגנטי אשר לגביו אין זכות ערעור. כן טענה כי אין אפשרות טכנית לפקח על "הסגר פרטי" כהצעת המבקשים ומשכך ביקשה לדחות הבקשה.

מטעם המשיבה 2 העידו ד"ר אלי שוסטרמן, הוטרינר העירוני וד"ר כהן כרמן, רופאה בלשכת הבריאות בעכו.

ד"ר שוסטרמן אישר כי הכלבה חוסנה בשנת 2013, אולם טען כי לפני כן לא חוסנה הכלבה משנת 2002, בעוד שעל פי החוק כלב צריך להיות מחוסן מדי שנה. ד"ר שוסטרמן העיד כי ברגע שכלב מקבל חיסון כלבת כל שנה רמת הנוגדנים שלו בדם גבוהה יותר, אולם אינו יכול לומר בוודאות את רמת האפקטיביות של החיסון בחלוף תקופה זו. כן העיד ד"ר שוסטרמן כי לא ראה את הכלבה עצמה ולא בדק אותה. עוד טען כי בתקופה האחרונה לא היו מקרים של כלבת באזור הקריות. ביחס לאפשרות השמת הכלבה בבידוד פרטי טען ד"ר שוסטרמן כי ברגע שכלב מתחיל להראות סימני כלבת – לא יהא די בבידוד ביתי. משכך טען, יש לבודד את הכלב למשך 10 ימים במהלכם אינו בא במגע אדם ונמצא תחת תצפית כשהוא מקבל אוכל רגיל, תרופות אם צריך והשגחה ווטרינרית מלאה.

ד"ר כהן העידה כי בארץ ניתן לזהות כלבים חולים בכלבת וכי בשנת 2013 התקבלו 19 דיווחים על בעלי חיים מוכי כלבת- רובם כלבים.

דיון

הסעיפים הרלוונטיים לעניינו הם 4ו-4א לפקודה הקובעים:

4. "(1) בעליו של בעל-חי שנשך אדם חייבים לעשות את הדברים הבאים במשך עשרים וארבע שעות לאחר שנודע להם דבר המקרה: - (א) להודיע את העובדה לרופא הממשלתי או לרופא הווטרינר הממשלתי הקרובים ביותר, וכן (ב) אם היה הבעל-חי הנושך כלב, חתול או קוף - חייבים בעליו לקחתו למאורת-הבידוד הקרובה ביותר; ואם לא היה כלב, חתול או קוף - יעצרוהו בדיר, ברפת או במקום אחר שיאושר ע"י רופא וטרינר ממשלתי. (2) כל בעל-חי שנעצר עפ"י הוראות סעיף-קטן (1) מסעיף זה, יבודד למשך עשרה ימים מיום התחלת המעצר...".

4א : 'בידודם של בעלי-חיים שנשכו', קובע: "מצא רופא ממשלתי כי כלב, חתול או קוף היו במגע עם אדם, וקיים חשד להדבקה בכלבת כתוצאה ממגע זה, רשאי הוא להורות לבעליו למסור אותו למאורת בידוד".

אין חולק בדבר חשיבות ההסדר שקובעת הפקודה. משננשך אדם על ידי כלב, קיימת חשיבות של ממש עבורו ועבור הציבור, לדעת אם הכלב בריא או שמא חולה בכלבת. אדם שננשך על ידי כלב חולה חייב לקבל טיפול שאחרת חייו בסכנה. טיפול זה אין מקובל להעניקו מראש, אלא אם מתברר שהכלב אכן חולה. לצורך כך יש לבודד את הכלב ולקיים הסתכלות בעניינו משך עשרה ימים. אם נמצא כי בריא הוא ולא פיתח סימפטומים בימים אלו – ישוחרר לחופשי ולבעליו. ימצא שחלילה חולה הוא, ראשית יידע זאת הננשך ויוכל לקבל טיפול מתאים. ביחס לציבור, תושג הגנה שכן הכלב לא ישוחרר לחופשי ולא יוכל להעביר המחלה. ויובהר: אין אפשרות לבצע בדיקה פולשנית לאיתור המחלה אצל בעל החיים, אלא בדיקת מוחו לאחר מותו. לכן, בידודו הוא האמצעי היחיד היעיל לאיתור המחלה.