דונצקי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת בסעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

1. התובעת, ילידת 11.3.04, היתה מעורבת בתאונת דרכים שארעה ביום 5.9.08, בעת שרכב הסעות (להלן: "האוטובוס") שהסיע אותה לגן התנגש עם רכב אחר (להלן: "התאונה"). אין מחלוקת כי הנתבעים חבים בפיצוי התובעת על נזק גוף שנגרם לה כתוצאה מהתאונה.

2. התובעת סובלת מלידה מ-CP אשר גרם לה לשיתוק מוחין ולפיגור פסיכו מוטורי קשה, המלווה בפרכוסים תכופים וזאת ללא קשר לתאונה.

3. בעת התאונה הוסעה התובעת באוטובוס כשהיא ישובה בכסא הגלגלים שלה, חגורה, כאשר היא מלווה על ידי מלווה. לאחר התאונה הובאה התובעת לגן כרגיל אולם לאחר זמן מה דווח כי היא נהייתה ישנונית, ורופאה שבדקה אותה מצאה אותה חיוורת מאוד ללא תגובות, ולפיכך הורתה על פינויה לבית חולים רמב"ם.

4. התובעת אושפזה בבית חולים רמב"ם למשך 4 ימים, כאשר צויין כי הגיעה למיון עם הכרה מעורפלת וסבלה מפרכוסים. בבדיקת CT מוח שעברה לא היתה עדות לחבלה תוך או חוץ מוחית. התובעת שוחררה מהאשפוז לאחר ש"חזרה למצבה הבסיסי".

5. התובעת לא טענה לקיומה של נכות כתוצאה מהתאונה, אולם טענה כי התאונה החמירה את מצבה הבסיסי הקשה וגמרה לכך שנזקקה לתרופות רבות, לטפול נוירולוגי ולסד לכפות הידיים עקב התכווצויות והפרעות במפרקים. את טענותיה אלו מבססת התובעת בעיקר על מסמך של ד"ר קרת מיום 29.10.08 אשר בו צויין כי בעקבות התאונה חלה החמרה במצבה (באותו המסמך ממליץ הרופא על הסד לידיים). יצויין כי הקביעה בדבר החמרה במצבה של התובעת, אותה היא מייחסת לד"ר קרת, הינה למעשה רישום תלונות (ככל הנראה מפי הורי התובעת) ולא ממצא של הרופא, אשר בממצאיו ובבדיקתו אין כל התיחסות למצבה של התובעת בעקבות התאונה אלא אך לצורך בסד לידייים בעקבות פגיעתה הבסיסית כתוצאה מה-CP.

6. התובעת מבקשת פיצוי במלוא הסכום הקבוע בחוק בהעדר נכות, בסך של 20,073 ₪ (סכום הבסיס בצירוף ימי אשפוז וכן הפרשי הצמדה וריבית) וכן פיצוי בגין נסיעות והוצאות רפואיות ועזרת צד ג' מוגברת לעבר ולעתיד, ובסך הכל 36,073 ₪.

7. הנתבעים מדגישים את קלות התאונה שהתרחשה בעת נסיעה איטית בכביש שיש בו פסי האטה רבים, וכן את העובדה כי מהמסמכים הרפואיים עולה כי הפרכוסים מהם סבלה התובעת לאחר התאונה היו זהים לאלו מהם סבלה קודם לכן וכי לאחר אשפוזה, חזרה התובעת למצבה הבסיסי.הנתבעים מוסיפים כי התובעת לא הוכיחה קיומן של הוצאות שהוציאה בעקבות התאונה בהעדר קבלות, וממילא לא הוכח כי ההוצאות הנטענות לנסיעות, הוצאות רפואיות או קבלת עזרה הינן מעבר למה שנזקקה קודם לתאונה. בהעדר הוכחה בדבר הפסד שכר להורי התובעת אין מקום לפוסקו, מה גם שלא הועלתה טענה בדבר קיום הפסד כזה בכתב התביעה.

לסיכום מציעים הנתבעים לפצות את התובעת בסך של 2,000 ₪ בגין הכאב וסבל שנגרמו לה בתאונה.

8. לאחר עיון במלוא טענות הצדדים ובמסמכים שצורפו על ידם, אני מוצאת שהפיצוי המתאים במקרה דנן הינו בסך של 7,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 11% בצירוף מע"מ והחזר אגרה ששולמה.

בקביעת סכום זה נלקחה בחשבון העובדה כי התאונה אכן השפיעה על מצבה של התובעת והדבר מקבל ביטוי הן בבדיקתה על ידי הרופאה בגן והן בסיכום האשפוז, אלא שמדובר בהשפעה זמנית אשר ככל הנראה חלפה במהלך האשפוז.

אין ספק כי מצבה הבסיסי של התובעת מקשה על האפשרות להפריד בין התופעות הנובעות ממצבה זה לבין אלו שנגרמו בגין התאונה, אולם בכל התיעוד הרפואי שצורף לא מצאתי בסיס של ממש לטענת התובעת, הבאה מפי הוריה, כי מצבה הוחמר בעקבות התאונה (מעבר להחמרה זמנית כאמור).

יחד עם זאת יש לקחת בחשבון את העובדה כי דווקא בשל מצבה הבסיסי של התובעת, גם פגיעה שנדמית כקלה מאוד ביחס לנפגע אחר, יכולה לגרום לבהלה רבה ולהשפיע על מצבה של התובעת (כפי שאכן קרה במקרה זה באופן זמני) ומצאתי לנכון לתת לכך ביטוי בפסיקת הסכום שצויין לעיל.

לאור ההסדר הדיוני שהושג הצדדים פטורים מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, ז' טבת תשע"א, 14 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.