דוניצקי נ' אברהם ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעת פיצויים בגין נזקי גוף, ועתר לקבל פסק-דין בהעדר הגנה. הוגש תצהירו לאימות עובדות התביעה: "בתאריך 23.8.04 הגעתי לעבודה בנתבעת 2, כאשר התלווה אלי בני שעבד אף הוא בנתבעת 2 בעבודה זמנית עד לגיוסו לצבא. בשלב מסוים התפתח ויכוח בין הנתבע 1 (אשר באותה העת היה כבן 32), ובין בני, אשר התפתח לקטטה ובמהלכה הנתבע 1 הרביץ לבני קשות כולל אגרופים והכאה במקל מטאטא ובצינור מתכת. אני ניסיתי להפריד ולהגן על בני בגופי, ונעמדתי ביניהם. בשלב זה הנתבע 1 לא חדל והמשיך להכות אותי - מכות קשות ביותר באזור הראש, הלסת, צוואר וכתף" (ס' 2 לתצהיר; ור' גם הודעתו במשטרה נספח א' לתצהיר המשלים).

כתב התביעה הומצא כדין לנתבע 1, אשר לא התגונן: ר' תצהיר מוסר של מר רונן שרון מיום 29.12.2011, שצורף לבקשת התובע מיום 8.1.2012 (בקשה 3). המצהיר ציין כי הזימון הודבק על דלת הדירה, לאחר שביקר במקום בתאריכים: 22.12.2011, 26.12.2011 וביום 28.12.2011. כתובת הנתבע אומתה בפלט מרשם האוכלוסין. התביעה כנגד נתבעת 2 - נמחקה (החלטה מיום 6.6.2012).

על יסוד תצהיר התובע שלא נסתר ובהעדר הגנה, אני מקבלת את התביעה, ומטילה על הנתבע אחריות לנזקי התובע, כמפורט להלן.

התובע הגיש תצהיר לפירוט נזקיו, וחוו"ד של ד"ר עידית ורבר- מומחית בנוירולוגיה. לפי חוות הדעת, התובע סובל מנכות בשיעור 50% לפי ס' 29(11) במשולב עם סעיף 34ה' לתקנות המל"ל בעבור אנצפלותיה, ונכות בשיעור 10% לפי ס' 29 (1)(א)I מותאם בעבור המיפלגיה חלקית מימין בצורה קלה (בע' 5 לחווה"ד).

בעקבות התאונה, התובע פנה למיון (ר' טופס ממרכז רפואי קפלן מיום האירוע, בנספחי ג' לתצהירו המשלים). ביום 2.11.2004 חזר ופנה למיון ושוחרר עם המלצה לבדיקת נוירולוג (בנספחי ג' לתצהיר המשלים). בעקבות החמרת כאבי הראש פנה שוב למיון בבית החולים וולפסון, שם בוצע CT ראש, שהדגים "דמם סובדורלי חריף על כרוני המיספרלי שמאלי נרחב עם סימני לחץ קשים, סטיית קו האמצע" (ר' בע' 2 לחוות דעתה של ד"ר ורבר וטופס מיון מיום 3.11.2004, בנספחי ג לתצהיר המשלים מטעם התובע). בהמשך עבר ניתוח לניקוז הדמם בבי"ח איכילוב, ולאחר מכן עוד שני ניתוחים בראשו, ושוחרר לביתו ביום 8.11.2004 (ר' טופס מיון איכילוב מיום 3.11.2005 בנספחי ג' לתצהיר המשלים). ביום 24.1.2005 איבד את הכרתו ואושפז בשל התקף אפילפטי (ר' סיכום מחלה מיום 24.1.2005 בנספחי ג' לתצהיר המשלים).

ד"ר ורבר ציינה כי "אין ספק כי קיים קשר סיבתי ברור ומובהק בין התקיפה וחבלת הראש שאירעו ב 23.8.2004 למצבו הנוירולוגי הנוכחי של מר דוניצקי. בעקבות רצף האירועים הקשורים בתקיפה ובחבלת הראש, בדימום הסובדורלי שאירע בעקבותיה ובנזק המוחי שנגרם לו בעטיה, הדרדר מצבו של מר דוניצקי לכלל תמונה קלינית של נזק מוחי ניכר עם הפרעות מנטליות קוגניטיביות והתנהגותיות המתאימות לפגיעה מוחית אורגנית פרונטלית שמאלית" (בע' 5 לחוות דעתה).

התובע יפוצה כדלקמן: הפסדי שכר לעבר- התובע הצהיר כי מאז הניתוח לא חזר למעגל העבודה (ס' 8 לתצהירו המשלים). לפי מסמכי המל"ל נקבע לו אי כושר מלא עד ליום 28.2.2005 ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור 59%. עוד נקבע כי אינו מסוגל לחזור לעבודתו (מסמכי המל"ל בנספח ב' לתצהיר המשלים). ד"ר ורבר ציינה כי "אינו יכול לעסוק בשום עיסוק על פי השכלתו ומקצועו והפרוגנוזה השיקומית-מקצועית שלו גרועה" (בע' 5 לחוות דעתה). נוכח היקף הנכות, יש להכיר בהפסדי השתכרות מלאים החל מיום האירוע (23.8.2004), ועד ליום 28.2.2005 (תום הנכות הזמנית). בנוסף, יפוצה החל מיום 28.2.2005 ועד היום (תאריך פסה"ד), על בסיס 55% משכרו.

השכר לפיצוי יהיה שכרו הממוצע של התובע ערב התאונה, בסך 12,244 ₪ (קרן, ר' מסמכי המל"ל בנספחי ב' לתצהיר המשלים). הפיצוי לעבר יחושב בתוספת הצמדה וריבית כחוק עבור כל חודש, החל מיום 1 לחודש ועד לתשלום בפועל.

הפסדי שכר לעתיד- ערב התאונה, התובע עבד כמלטש במפעל "אחים סעדי" לציפוי בגלוון (ס' 1 לתצהיר המשלים; ע' 2 בחווה"ד של ד"ר ורבר). כיום אינו עובד (ס' 10 לתצהירו). התובע אף אינו מסוגל לעבוד בעיסוק לפי מקצועו (ר' בע' 5 לחוות הדעת). התובע יפוצה בראש זה לפי נכות בשיעור 55%, על יסוד שכרו הממוצע ערב התאונה כנ"ל (קרן ובתוספת הצמדה מיום התאונה ועד היום), עד גיל 67 ובהיוון מתאים.

הפסדי פנסיה- התובע לא הציג תלושי שכר להוכחת הפרשותיו לפנסיה. הפיצוי בראש זה יחושב לפי 30% משכרו הממוצע ערב התאונה (ובתוספת הצמדה מיום התאונה ועד היום), בהיוון מתאים מגיל 67 עד גיל 80 (למשך 13 שנה), ובהיוון כפול עד הגיעו לגיל 67- לתקופה של 19 שנה.

עזרה וסיוע מצד ג'- התובע הצהיר כי נעזר בבני משפחתו (ס' 29 לתצהירו). לאור נכותו יש לקבל כי עזרת בני המשפחה חורגת מהמקובל וכי גם בעתיד ייזקק לעזרה משמעותית. בראש זה ועל דרך של הערכה, לעבר ולעתיד, אני פוסקת סך של 200,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות- התובע סובל מהפרעות מנטליות וקוגניטיביות, מקשיי הליכה ובעיה בתיפקודי השפה, ומהפרעה תיפקודית קשה בחיי היומיום (ר' בע' 5 לחוות הדעת). על דרך של הערכה יפוצה בסך של 100,000 ₪ לעבר ולעתיד.

כאב וסבל- הנזק נגרם בתקיפה אלימה. התובע אושפז ונותח בראשו סובל מנכות נוירולוגית גבוהה. אני פוסקת לתובע סך של 200,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

תגמולי מל"ל- מסכום הפיצוי יש לנכות את תקבולי המל"ל. על בסיס הנתונים שהתובע הגיש, קיבל עד כה מהמל"ל סך של 557,562 ₪, ועתיד לקבל בנוסף סך של 1,119,587 ₪ (מהוון).

אני מקבלת את התביעה כמפורט לעיל. סכום פסה"ד יוגבל, כמובן, לגבול סמכותו הענינית של בית משפט זה. ניתן להגיש פסיקתא לחתימה.

ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא בדואר רשום.