דונה-חב` להנדסה ובנין בע"מ נ' דינרמן-חב לבנין ופיתוח בע"מ

החלטה

בקשה לביטול הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים בישיבת ההוכחות.

בפתח ישיבת ההוכחות נרשמה מפי הצדדים הסכמה בדבר הנושאים בהם יכריע בית המשפט בפסק דינו, וכן נקבעו בהסכמה גבולותיו הכספיים של פסק הדין שיינתן בתובענה. הנתבעת עותרת לביטול הסכמת הצדדים באופן שביגוד לאמור בהסכמה ידון בית המשפט גם בטענת הנתבעת לפיה עקב פעולותיה ב"חשבון המשותף" נצברו רווחים אשר אמורים להיזקף לזכותה במלואם.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא שבעל דין רשאי לבקש לבטל או לשנות הסכמה דיונית שאליה הגיעו הצדדים במסגרת ההליך המשפטי. השיקולים בכגון דא הם שיקולים מגוונים עליהם עמד כב' השופט זילברטל בעניין עזבון נבלסי (ת.א. (מחוזי י-ם) עזבון נבלסי נ' טדסה – פורסם באתר נבו). על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, כי אם תותר חזרה מהסכמות דיוניות עלול הדבר לגרום לשיבוש ההליך המשפטי ולפגיעה באמון הציבור בו (ראו – בש"פ 7391/01 אנואר עלי נ' מדינת ישראל; ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי פ"ד מב(1) 446).

במקרה דנא אין להיעתר לבקשה, וזאת מכמה וכמה טעמים;

ראשית, אין יסוד לטענת נציג הנתבעת – מר דינרמן – כאילו הוא לא הבין או טעה בהבנת משמעות ההסכמה שניתנה על ידו בשם הנתבעת. ההסכמה ניתנה בפתח ישיבת ההוכחות לאחר דיון ארוך וממצה שבמסגרתו לובן העניין עד תום. דווקא העובדה שלכל אורך הדרך טען מר דינרמן שהרווחים שנצברו בחשבון שייכים לנתבעת היא שנותנת תוקף של ממש להסכמה, שכן אין להעלות על הדעת שמר דינרמן פשוט שכח טענה זו לעת פתיחת ישיבת ההוכחות. זאת ועוד,אם נשאר ספק כלשהו לגבי משמעות הסכמת הצדדים הרי שהוא הוסר לחלוטין כאשר לאחר תחילת החקירה הנגדית נרשם בעמ' 7-6 לפרוטוקול, כי הצדדים מסכימים כי השאלה היחידה העומדת לדיון היא האם זכאית הנתבעת להוצאות הנוספות שפורטו במכתביו של מר דינרמן. לפיכך נסיונו של מר דינרמן לטעון שלא הבין את ההסכמה או ששגה כאשר נתן את הסכמתו הינו ניסיון בלתי ראוי, וזאת בלשון המעטה.

שנית, בהמשך להסכמת הצדדים לא נחקרו העדים לגבי נושא הרווחים בחשבון. מכאן, שאם איעתר לבקשת הנתבעת הרי שיהיה צורך בשמיעת ראיות נוספות, דבר שישבש לחלוטין את סדר שמיעת התיק ויאריך את הדיון שלא לצורך.

ושלישית, הבקשה הוגשה בשיהוי של כשלושה חודשים לאחר ישיבת ההוכחות, כאשר ההליך מצוי בשלביו הסופיים. במצב דברים זה קבלת הבקשה תגרום עוול לתובעת אשר זכאית לכך שהדיון בתביעה שהגישה יסתיים בהקדם האפשרי.

הנתבעת טוענת שיגרם לה עיוות דין אם לא תינתן לה ההזדמנות לטעון את מלוא טענותיה. התשובה לכך כפולה. ראשית, הנתבעת הסכימה מדעת לוותר על טענתה בדבר רווחי החשבון ולכן היא אינה יכולה להלין עתה. ושנית, זכותה של הנתבעת לטעון את טענותיה איננה חזות הכל. עמד על כך כב' השופט גל בציינו כי:

"... העובדה שברצון המשיבה למצות את מלוא הטענות אינה יכולה לעמוד בבדידות, במנותק מזכויות הצדדים האחרים ומההסדרים הדיוניים והכללים החלים על סדרי הגשת הראיות בבית המשפט".

(בש"א (מחוזי י-ם) 2734/99 מדינת ישראל נ' חילן – פורסם באתר נבו).

הבקשה נדחית. הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בשים לבלכך שרוח הדברים האמורים לעיל הובהרה עוד בהחלטתי מיום 17/12/09.

הנתבעת תגיש סיכומיה עד ליום 31/10/10. אורך הסיכומים לא יעלה על תשעה עמודים ברווח וחצי בגופן 13.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"א, 12 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.