דונדיש מרים נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 12/11/12 במסגרתה דחיתי את בקשתה של התובעת למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, בעקבות תאונת דרכים מיום 1/9/10 בה נפגעה התובעת פגיעת גוף. בהחלטה אמורה ציינתי, כי מלבד מסמך חדר המיון מיום התאונה, צורפו שני מסמכים בלבד המעידים על היזקקות לטיפול רפואי, האחד שמועדו שנה לאחר התאונה והשני מועדו שנה וחמישה חודשים לאחר התאונה. מצאתי כי אין במסמכים אלה כדי להעיד על רצף טיפולי בעקבות התאונה וגם הדגשתי כי התובעת הופנתה ביום התאונה לבדיקת CT אך לא ביצעה אותה. הוא הדין לגבי הפניות לפיזיותרפיה ולטיפול ברפואה טבעית. הדגשתי כי צילום הרנטגן שאליו הופנתה התובעת העלה כי אין לתובעת נזק גרמי. לאור האמור, באתי למסקנה כי לא הייתה לפניי ראשית ראיה לקיומה של נכות בעקבות התאונה.

התובעת הגישה בקשה לשינוי ההחלטה האמורה, היא הבקשה שלפניי. בבקשתה טוענת התובעת כי יש במסמכים שהוגשו עם הבקשה הראשונה, יחד עם מסמכים נוספים שצורפו לבקשה שלפניי, משום ראשית ראיה לקיומה של נכות. התובעת מסבירה כי לא עברה את בדיקת ה-CT הואיל והיה לה חשש כי היא בהריון אותה עת ולהוכחת טענה זו היא מצרפת סיכום ביקור אצל רופא ביום 4/12/12 (שנתיים ושלושה חודשים לאחר התאונה) בו נרשם קיומו של חשש זה בעבר. התובעת מפנה להלכות בית המשפט העליון, לפיהן על בית המשפט לנהוג זהירות רבה בבחינת בקשה למינוי מומחה בתביעות שעניינן תאונות דרכים, באשר זאת הדרך היחידה העומדת בפני תובע להוכיח דבר שברפואה וקיומה של נכות.

הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין במסמכים המאוחרים, שמועדם לאחר מתן החלטתי הקודמת, כדי להצביע על קיומה של ראשית ראיה לקיומה של נכות.

אכן, ספק רבעיניי אם יש במסמכים החדשים שצורפו, אשר מועדם לאחר מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה למינוי מומחים, כדי להביא למסקנה בדבר קיומה של ראשית ראיה לנכות בעקבות התאונה מיום 1/9/10. ראשית, גם אם אקבל את טענת התובעת כי היא לא ביצעה את בדיקת ה-CT בסמוך לאחר התאונה כי היה חשש כי הייתה אותה עת בהריון, הרי היה ביכולת התובעת לבצע את הבדיקה תקופת מה לאחר מכן. שנית, התובעת לא נתנה נימוק לכך שלא מלאה אחר המלצת הרופא לטיפול פיזיותרפיה ולטיפול ברפואה טבעית. שלישית, אכן כל המסמכים החדשים שצורפו הינם מהתקופה שלאחר מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה למינוי מומחה, דבר המעלה חשש כי הפניות לרופאים באה בעקבות ההחלטה האמורה. רביעית, בביקור אצל האורתופד מיום 10/12/12, לאחר מתן ההחלטה וכשנתיים ושלושה חודשים לאחר התאונה, הופנתה התובעת שוב לבדיקת CT בשל חשש לדיסקופתיה בחוליות הצוואר אך נראה כי גם הפעם התובעת לא ביצעה את הבדיקה, שהרי תוצאתה לא צורפה לבקשה שלפניי. חמישית, התובעת הופנתה באותו היום גם לצילום רנטגן, וגם תוצאתו לא צורפה לבקשה. שישית, התובעת הופנתה על ידי רופאת המשפחה, ביום 4/12/12 (כשנתיים ושלושה חודשים לאחר התאונה) לנוירולוג, אך נראה כי היא לא מצאה לנכון לקבל את המלצת הרופאה, שכן לא צורף לבקשה סיכום ביקור אצל נוירולוג.

מכל האמור באתי למסקנה, כאמור, כי ספק בעיניי אם יש במסמכים הרפואיים שהוגשו כדי להצביע על קיומה של נכות בכלל, ואם קיימת נכות, על קשר סיבתי בינה לבין התאונה בפרט.

לא למותר לציין כי פגיעתה של התובעת היא תאונת עבודה, והיה ביכולת התובעת למצות את זכויותיה במסגרת המל"ל, כך שאם הייתה נקבעת לה נכות, היה ביכולה לבסס את תביעתה על סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

יחד עם זאת, לאור העובדה כי בביקור אצל האורתופד ביום 4/12/12 נמצאה עדיין רגישות במישוש ע"ש צווארי, שרירי הכתף ויד שמאל, מצאתי לנכון לערוך איזון בין הדרישה המקלה אשר בה מצווה בית המשפט לנקוט בה בבחנו בקשה מסוג זה, לבין החשש כי תוגשנה בקשות בלתי מבוססות למינוי מומחים, באופן שימונה במקרה הזה מומחה, אך תשלום שכרו יוטל, בשלב הזה, על התובעת.

החלטת מינוי מתאימה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.