דונאיביץ נ' ליטבק (צרגינץ)

החלטה

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (השופטת בדימוס רחל חוזה) מיום 5.12.11 לפיו קיבל חלקית את תביעת המשיבה והורה להחזיר למשיבה חלק משכר הטירחה ששילמה למבקשת. המשיבה מתנגדת לבקשה.

בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה.

אין הדיון מתנהל מחדש בבית המשפט לערעורים. בית המשפט לערעורים אינו קובע מחדש על פי המסמכים המוצגים בפניו, מה היתה צריכה להיות התוצאה הסופית של ההליך בערכאה הדיונית, אלא האם נפלה בפסק הדין טעות עובדתית או משפטית המצדיקה התערבות בפסק הדין.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ונתתי להם אפשרות להתייחס לאפשרות שאפעיל את סמכותי לפי תקנה 410, אני נותן למבקשת רשות ערעור, דן בבקשה כבערעור ומקבל את הערעור באפן חלקי.

אני דוחה את טענת המבקשת, כאילו היה על בית המשפט להפנות את הצדדים לבוררות. מלבד העובדה שהסכם הבוררות מעורפל, הבקשה מבית המשפט קמא מעורפלת, והמבקשת לא עמדה בתנאי שלפיו עליה להראות שעשתה כל הדרוש להפנייה לבוררות קודם לבקשה.

אין מתום בקביעת בית המשפט קמא שהמבקשת לא השלימה את עבודתה. אין ספק שהיא לא עבדה עבור המשיבה אחרי 28.3.10, כאמור במכתבה מאותו יום. ההסכם הושלם על ידי עורך דין אחר, וההליך בבית המשפט הושלם על ידי עו"ד אחר. בית המשפט קמא קבע את החלק שאותו המבקשת לא השלימה כ- 40% על דרך האומדנא, ואין מקום שבית המשפט לערעורים יתערב בקביעה זו, שאין בה שגיאה בולטת.

קבלת הערעור באופן חלקי מתייחסת לשגיאה חשבונית בולטת שנפלה בפסק הדין. תחילה, יש לציין שהתביעה היתה להחזר מלוא שכר הטירחה ששולם. על פי הסכם שכר הטירחה, היה על המשיבה לשלם 7,000 ש"ח בתוספת מע"מ. היא שילמה וקיבלה חשבונית עבור 7,000 ₪ שכר טירחה ועוד 1,500 ₪ מע"מ. המע"מ על 7,000 ₪ הוא 1,120 ₪, דהיינו נגבו 380 ₪ מעבר לסכום שכר הטירחה המוסכם. מאחר שאיש מהצדדים לא אמר דבר בענין זה, אתייחס לסכום המוסכם לפי הסכום המשולם, דהיינו 8,500 ₪ כולל מע"מ.

בית המשפט קמא קבע שחלק העבודה שלא הושלם הוא בשיעור 40% (עמ' 2 שורה 3 לפסק הדין). למרות זאת, כאשר קבע את ההחזר, קבע החזר של 5,100 ₪, שהם 60%. כלומר, סכום ההחזר שנקבע אינו מתאים לקביעת החלק שלא הושלם. המבקשת אינה חייבת להחזיר את השכר בגין החלק שאכן בוצע על ידה, אלא בגין החלק שלא בוצע. ההחזר בגין החלק שלא הושלם הוא בסך 3,400 ₪. בהתאם לכך, יש לתקן גם את סכום ההוצאות שקבע בית המשפט קמא לסך 500 ₪.

לפיכך, אני מקבל את הערעור באופן חלקי, וקבע שבמקום הסכום של 5,100 ₪ וההוצאות של 750 ₪ שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט קמא, יבוא סכום של 3,400 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות משפט, הכל לפי תנאי ההצמדה כאמור בפסק הדין של בית המשפט קמא.

בהתחשב בקבלת הערעור באופן חלקי, אין צו להוצאות. המזכירות תחזיר למבקשת את העירבון שהפקידה.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ב, 25 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.