פסק דין
בפני תביעה ותביעה שכנגד אשר התבררו בסדר דין מהיר ועל רקע התחשבנות בקשר להסכם להשכרת רכבים, כאשר התובעת טוענת שבשוגג השיבה לנתבעת ביתר דמי פיקדון, בעוד הנתבעת טוענת שלא זו בלבד שהפיקדון לא הוחזר ביתר כי אם לא הוחזר כלל.
התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי השכרת, חכירה ומכירת רכבים. הנתבעת הינה חברה העוסקת בתכנון מערכות מיזוג אוויר.
במהלך אוקטובר 2003, או בסמוך לכך, נכרת בין התובעת לנתבעת הסכם לפיו תשכור הנתבעת מהתובעת רכבים לצרכיה ותשלם בגינם דמי שכירות לתובעת. במסגרת הסכם זה, בין היתר, נקבע כי כבטחון לקיום התחייבויות הנתבעת תשלם הנתבעת לתובעת בתחילת השכירות סכום השווה לשני חדשי שכירות.
על בסיס ההסכם שכרה הנתבעת מהתובעת 3 רכבים והעבירה לתובעת פיקדון על פי דרישת התובעת, אלא שבשוגג חויבה הנתבעת להעביר פקדון בסך של 3 חדשי שכירות על כל רכב, ולא 2 חדשי שכירות כפי שנקבע בהסכם.
הרכבים נמסרו לנתבעת בתחילת 2004, הנתבעת עשתה שימוש ברכבים ונשאה בחיובים השוטפים כפי שהתחייבה. השכרת הרכבים הסתיימה בשלבים וכעולה מכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת הוחזר אחד הרכבים בסמוך לדצמבר 2004, רכב שני הוחזר בסמוך לינואר 2006 והרכב השלישי והאחרון הוחזר לתובעת בסמוך לפברואר 2007.
למעלה משנתיים לאחר שהוחזר הרכב האחרון, באפריל 2009, פנתה התובעת לנתבעת בטענה ליתרת חוב שנותרה לנתבעת בסך של 12,565 ₪. התובעת דרשה מהנתבעת לפרוע את החוב ומשלא נענתה הוגשה התביעה ביום 28.12.10.
לטענת התובעת, כבר בתשלום הפיקדון בסמוך לחתימת ההסכם בסוף 2003 ותחילת 2004, נפלה טעות אצל התובעת כאשר הנתבעת חויבה לתשלום פיקדון שחושב לפי 3 חודשי שכירות במקום 2 חודשי שכירות כפי שסוכם. עקב טעות זו חויבה הנתבעת ושילמה לתובעת פיקדון בסך כולל של 24,924 ₪ בצירוף מע"מ. טעות זו התגלתה לאחר מספר ימים ונוכח הגילוי זוכתה הנתבעת בסך של 8,308 ₪ בצירוף מע"מ, כך שסך הפיקדון שנותר בפועל עמד על 16,616 ₪ בצירוף מע"מ.
על אף זאת, טוענת התובעת, כאשר נערכו תחשיבי סיום העסקה בהחזרת הרכבים, שוב נפלה טעות אצל התובעת וזו הפעם הוחזר לנתבעת פיקדון המחושב לפי 3 חדשי שכירות במקום 2 חודשים שהופקדו בפועל. כך, טוענת התובעת, הוחזר לנתבעת פיקדון בסך כולל 27,494.49 ₪ במקום 16,616 ₪, שזה סך של 10,878.59 ₪ בצירוף מע"מ מעבר לסכום שהגיע לנתבעת.
תחילה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום החוב בצירוף ריבית פיגורים, אך כתב התביעה תוקן (פעמיים) ולבסוף העמידה התובעת את תביעתה לחיוב הנתבעת בתשלום הסכום בו זוכתה ביתר בסך של 10,878 ₪ בצירוף מע"מ ובסך הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בסך של 17,273.29 ₪ ליום הגשת התביעה.
הנתבעת מסכימה עם התובעת בכל הנוגע לטעות הראשונה שנעשתה, הטעות שבדרישת פיקדון של 3 חדשים במקום 2 חודשים, אך מכחישה את טענות התובעת לפיהן הוחזר הפיקדון בחלקו או בכלל. לטענת הנתבעת, בכריתת ההסכם הועבר לתובעת פיקדון בסך של 30,822.32 ₪, אך פיקדון זה לא הוחזר כלל שלכן יש לחייב את התובעת בהשבתו.
עותרת לפיכך הנתבעת במסגרת התביעה שכנגד לחיוב התובעת בתשלום סך של 30,822 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
התובעת תמכה את טיעוניה בתצהירו של מר תמים ששוני, עוזר לסמנכ"ל כספים ומנהל חשבונות בתובעת. הנתבעת תמכה גרסתה בתצהירו של מר יוסי גרינפלד, מנהל הנתבעת. בדיון שהתקיים בפני היום נחקרו המצהירים בחקירה נגדית וב"כ הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל-פה.
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שעם כריתת ההסכם העבירה הנתבעת לתובעת פיקדון בסך של 24,924 ₪, ובצירוף מע"מ – 29,410 ₪. סכום זה נקוב בחשבוניות אשר הציגה התובעת ומקובל גם על הנתבעת, אם כי הנתבעת מוסיפה לתחשיביה סכום הנקוב בחשבוניות כמס בולים ולכן תביעתה מתייחסת לסך הכולל של 30,822 ₪. אין בין הצדדים אף מחלוקת על חובתה של התובעת להשיב את הפיקדון לנתבעת בתום ההסכם, כאשר אין למי מהצדדים טענות לחוב אחר או נוסף שחב לו הצד השני בגין ההסכם.
המחלוקת העומדת להכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד הינה מחלוקת עובדתית. המחלוקת אם הוחזר הפיקדון ביתר כטענת התובעת שמא לא הוחזר כלל כטענת הנתבעת.
התובעת תמכה גרסתה בתצהירו של מר תמים ששוני, אולם מר ששוני לא טען כלל שעמד בקשר ישיר עם הנתבעת, כי טיפל אישית בהתקשרות או בגבייה או בהחזר הכספים לנתבעת. בתצהירו אף הצהיר מר ששוני (בסע' 2) כי העובדות המפורטות בתצהירו ידועות לו גם ממידע שנמסר לו ומסמכים שהובאו בפניו. בעדותו אף לא ידע מר ששוני לזכור אם הוחתמה הנתבעת על תעודות זיכוי (עמ' 7, ש' 5 בפרוט'). ניכר איפוא שמר ששוני איננו יכול להעיד מידיעה אישית או מזיכרון על השתלשלות האירועים ועדותו מתבססת אך ורק על הרישום במסמכי התובעת. מצב הגיוני כאשר עסקינן באירועים שאירעו לפני שנים רבות.
הנתבעת תמכה גרסתה בתצהירו של מר יוסי גרינפלד, אלא שאף הוא לא טען למעורבות אישית בהעברות הכספים, החשבוניות או הזיכויים. בעדותו אף הדגיש מר גרינפלד כי הוא מנכ"ל החברה ולא מנהל חשבונות שלה (עמ' 16, ש' 6 בפרוט'). ואף עמדתו זו הגיונית בהתחשב בתפקידו ובזמן שחלף.
אם כך, אף לא אחד מהצדדים יכול היה לתמוך גרסתו בעדות ישירה של מי שיכול היה לתאר העברות, הסכמות, התחשבנות וכד'. טענות שני הצדדים התבססו בסופו של יום אך ורק על המסמכים שהוצגו והשאלה היא אם מסמכים אלו אכן מבססים את טענות הצדדים במידה הנדרשת במשפט אזרחי.
לפי טענת הנתבעת, מעולם לא הוחזר לה סכום הפיקדון. לא במלואו ואף לא בחלקו וודאי שלא ביתר.
מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת אצל התובעת, מסתבר כי בשלושה מועדים שונים בינואר – פברואר 2004 נרשמו תנועות זיכוי לנתבעת בסכומים שהם בדיוק שליש מסכום הפיקדון. רישום זה תומך בגרסת התובעת לזיכוי שליש מהפיקדון נוכח הטעות שבגביית יתר של 3 חודשים במקום שניים.