דומיטרקה נ' מדינת ישראל

פסק דין

זהו ערעור שמתוך לשונו עולה, כי מתייחס הוא לגזר הדין שניתן בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (כב' השופט ע' נהרי). מתוך הערעור עצמו ונספחיו לא ברור כלל באיזו עבירה מדובר שכן לא צורף עותק של כתב האישום. במהלך הדיון מתברר כי מדובר בכתב אישום בגין פגיעה בהולך רגל תוך נסיעה לאחור וגרם חבלה של ממש, עבירה על פי תקנה 45(1) לתקנות התעבורה וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

על פי האמור בעותק פרוטוקול הדיון שבו מדובר התקיים דיון בנוכחות המערער, תשובת הנאשם לכתב האישום היתה : "אני מודה. לוקח אחריות. שקלתי את העניין ואני מודה". בעקבות הודאתו הורשע המערער. במהלך הטיעונים לעונש הוסיף המערער ואמר דברים באשר לנסיבותיו האישיות, דהיינו כי הינו עובד בשיפוצי בניין, מפרנס משפחה, יש לו ילד בגיל הגן, מצבו הכלכלי לא טוב וכי הוא נוהג משנת 93 בחו"ל ובארץ משנת 2007.

לאחר שמיעת הצדדים גזר בית המשפט קמא את דינו והטיל עליו קנס בסך 1,800 ₪, פסילה למשך 7 חודשים, פסילה על תנאי למשך 5 חודשים. בגזר הדין פירט בית המשפט, בקצרה, את וותק הנהיגה הקצר ואת עבירות התנועה אותן ביצע כולל עבירות בטיחותיות, התייחס גם לעובדה כי מדובר בתאונה עם תוצאות קשות. מנגד, הזכיר בית המשפט קמא את לקיחת האחריות והנסיבות האישיות.

לטענת המערער היום בדיון בפני לא הבין את משמעות המילה "מודה", הוא כלל לא הודה בעבירה. לטענתו, כלל לא פגע בהולך הרגל, הולך הרגל נפל ללא קשר להתנהגותו שלו ועל כן יש לבטל את גזר הדין.

המערער אישר כי קיבל את כתב האישום, ידע במה הוא מואשם, ובין יתר דבריו בפני אמר כי חשב שיקבל רק אזהרה או על תנאי ולכן אמר מה שאמר. למרות זאת חוזר היום וטוען, כי לא מבין טוב עברית, לא היה מודע למשמעות דבריו ולא נתנו לו לדבר.

ב"כ המשיבה עותרת לדחיית הערעור. דברי המערער היום, כמו גם חקירתו במשטרה מעידים, כי הינו דובר עברית סבירה. בחקירתו במשטרה לא העלה כל טענה כי איננו מבין עברית. הודייתו בבית המשפט קמא היא חד משמעית ואיננה לקונית, שכן נאמר, כי הוא שקל את הדבר והוא מודה ומקבל אחריות. דהיינו הדברים לא נאמרו כלאחר יד.

באשר לענישה גם לכך אין לטענת ב"כ המשיבה להתערב. תוצאות התאונה הינן חמורות. עם זאת, לפנים משורת הדין מסכימה היא להתערבות בהפחתת הקנס, במידת מה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בפרוטוקול בית המשפט ובגזר הדין, סבורני, כי דין הערעור להידחות. המערער דובר עברית, ענה על כל השאלות, לא התרשמתי כי היתה לו בעיית הבנה. המדובר באדם מבוגר בן 35. גם מדבריו בפני עולה, כי הודאתו בבית המשפט קמא ניתנה מתוך שיקול דעת ומתוך מחשבה, כי יקבל אזהרה או עונש מותנה. משמחשבתו זו לא עלתה יפה והענישה שהוטלה עליו לא היתה לרצונו החליט לטעון, כי לא הבין את משמעות הדברים.

פרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא מדבר בעד עצמו. מסתבר, כי גם בחקירתו במשטרה לא העלה כל טענה באשר לאי ידיעת השפה. דומה, כי מדובר בשיקולי תועלת אשר לא עלו יפה. תוצאה שאיננה נראית למערער איננה עילה לביטול גזר דין ובוודאי לא לביטול הכרעת דין שניתנו על פי הודאתו בבית המשפט.

לנוכח הסכמת המשיבה להתערבות במידת הקנס שהוטל על המערער ולפנים משורת הדין אני מקבלת את הערעור במובן זה, כי הקנס שיהיה על המערער לשלם יעמוד על 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתן והודע היום ח' אייר תש"ע, 22/04/2010 במעמד הנוכחים.

תחיה שפירא, שופטת

הוקלד על ידי: חניתה עזריה