דומיאקר בע"מ נ' מורד ואח'

פסק-דין

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 29.9.2008 בצומת פל-ים. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 28,991 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, חוו"ד שמאי, וימי השבתה של רכבה.

2.חזית רכב התובעת פגעה בדלת הימנית-אחורית של רכב הנתבע 1. נזק נגרם לשתי המכוניות. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. נהג התובעת טוען כי התאונה ארעה בשל רשלנות הנתבע 1. לגרסתו, עמד בצומת, כשפניו צפונה, באור אדום, החל לנסוע עם תחילת המופע הירוק, אלא שהנתבע 1, שבא מכיוון צפון וביקש לנסוע מזרחה (שמאלה), התפרץ אל תוך הצומת ולא ניתן היה למנוע את התאונה. עוד לטענתו, ניסה הנתבע 1 לחמוק מהמקום בלא להשאיר פרטים, ונהג התובעת נאלץ לדלוק אחריו ולהכריחו לעצור.

4.הנתבע 1 טוען כי התאונה ארעה בשל רשלנות נהג התובעת. לגרסתו, הוא זה שעמד במופע אור אדום, כשפניו דרומה, וכשהתחלף הרמזור לנוסעים שמאלה לאור ירוק, החל בנסיעתו, ואילו נהג התובעת, שלא ציית לרמזור אדום בכיוון נסיעתו, התפרץ לצומת ופגע ברכב הנתבע 1. הנתבע 1 מכחיש את טענת ההימלטות ממקום התאונה, וטוען כי נהג התובעת ניסה להלך עליו אימים, בהיותו איש ביטחון, בעוד הנתבע 1 הוא ערבי.

5.לא נשמעו עדויות נוספות, הגם שברכב התובעת נסעה גם חברתו-דאז ואשתו-דהיום של נהג התובעת, וברכב הנתבע 1 נסעה גם דודתו. לא הוצגו תוכניות רמזורים או כל מידע אובייקטיבי אחר אודות הצומת ותחלופת הרמזורים במערכת המותקנת בו.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, וראיתי את תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, הגעתי למסקנה כי לא אוכל להעדיף את גרסת נהג התובע על פני גרסת הנתבע 1.

7. עדותו של נהג התובעת היתה רהוטה וברורה, אולם אשתו היתה עדה נחוצה, ובהעדרה יש להחיל את החזקה לפיה משנמנעה התובעת מלהעידה, יש להניח כי עדותה היתה פועלת לרעת התובעת. יתר על כן, בהעדר כל ממצא אובייקטיבי היכול לסייע לתובעת, אין עדותו של נהג התובעת, לבדה, מספיקה כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל כתפי הנתבעים.

8.זאת ועוד, התובעת ביקשה להיבנות מסתירות שמצאה בעדות הנתבע 1, אולם מצאתי את עדותו אותנטית ומשכנעת, ולא מצאתי בה בקיעים או סתירות של ממש. לא מצאתי כי יש סיבה להעדיף את הטענה, שהנתבע 1 הוא זה שניסה "לגנוב" את הרמזור האדום, על פני האפשרות, שהתובע הוטעה לחשוב שהרמזור שלפניו (לממשיכים היישר צפונה) התחלף לירוק, בשעה שדווקא הרמזור לפונים שמאלה (מדרום למערב) הוא זה שהתחלף.

9.בעניין אחרון זה אעיר, כי בעוד שהנתבע 1 העיד שאינו זוכר אם יש מסלול לפונים שמאלה (מערבה), העיד התובע שלא זו בלבד שיש מסלול כזה, אלא שהאור הירוק שלהם מתוזמן ביחד עם מופע האור הירוק שלו, לפניה שמאלה (מזרחה). עוד אעיר, כי בתרשים שצייר נהג התובעת, בטופס ההודעה למשטרה (מוצג ת/1), ניכר כי צייר גם מסלולים לפניה שמאלה מכיוון נסיעתו (דהיינו: מערבה). משכך, אם בכלל יש להעדיף איזה מהתסריטים, נראה כי הדעת נוטה דווקא להעדפת זה המתיישב עם עדות הנתבע 1.

10.אמנם, העדרות דודתו של הנתבע 1 פוגעת אף היא בעדותו, לפי אותה חזקה האמורה בסעיף 7 לעיל, אולם, מאחר שממכלול האמור לעיל לא ניתן לקבוע, כי התובעת הרימה את נטל הראיה, ממילא לא הועבר זה אל כתפי הנתבעים, והעדרות העדה מטעמם אינה גוררת עמה כל תוצאות אופרטיביות.

11.נקודה אחרונה: מתצלומי הנזקים שהוצגו בפני, לא התרשמתי כי ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, ואדרבה, מסופקני אם מי מהנהגים הגיע לצומת במהירות, כפי שכל אחד מייחס לרעהו; אף כאן, אם יש להעדיף איזו מהתיזות, מסתברת בעיני יותר התיזה שהעליתי, כי הנתבע 1 החל בנסיעה עם התחלף הרמזור, ואילו התובע אף הוא החל בנסיעה, בשוגג, כשהתחלף הרמזור שלידו (לפונים שמאלה). מכל מקום, בכל יתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש.

12.משכך, אני קובע כי התובעת כשלה בהוכחת תביעתה, שכן לא ניתן לקבוע כממצא, שהנתבע 1 התפרץ לצומת באור אדום בעוד נהג התובעת נוסע כהלכה. בהעדר קביעה שכזו, לא הוכחה התביעה. דין התביעה, אם כך, להידחות.

13.אני דוחה, איפוא, את התביעה, ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 3,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים.