דולון נ' אגד בע"מ

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 7/3/10.

1. לטענת התובעת, במועד הנקוב נסעה ברחוב העליה בתל אביב, בנתיב בו נסעה עמד רכב חונה ומקביל אליה נסע אוטובוס הנתבעת 1 אשר עצר בתחנה וחסם את נתיב המשך נסיעתה ומשכך, המתינה בנתיבה כשהאוטובוס עומד במקביל לה. עת החל האוטובוס לנסוע לאחר שאסף את הנוסעים, הוא פגע בחלק השמאלי של רכבה לכל אורכו והמשיך בנסיעה מבלי להבחין בכך. משכך, נסעה התובעת בעקבותיו ועת עצרו שניהם, זה לצד זו ברמזור אדום כשהיא עומדת בנתיב משמאל לאוטובוס, אמרה לו כי פגע בה וביקשה כי יעצרו בצד על מנת להחליף פרטים. התובעת סברה לתומה כי נהג הנתבעת יעצור בצד ומשכך, עת התחלף מופע הרמזור לירוק, סטתה לכיוון הנתיב הימני על מנת לעצור אף היא בצד, אלא שנהג הנתבעת המשיך בנסיעה ישר ופגע ברכבה שוב, בדופן הימנית האחורית שלו. בנסיבות האמורות, לטענת התובעת, מוטלת על נהג הנתבעת וכפועל יוצא מכך, על הנתבעת האחריות לתאונה על שני חלקיה ולפיכך, עליה לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לה, כנתמך בחוות דעת שמאית.

2. לטענת הנתבעת, נהג האוטובוס לא הרגיש בפגיעה הראשונה ובאשר לפגיעה השניה, הרי שזו ארעה בגין רשלנותה המוחלטת של התובעת אשר חסמה להלכה ולמעשה את נתיב הנסיעה של האוטובוס ומשכך, אירעה הפגיעה ברכבה. בנסיבות אלו , לטענת הנתבעת יש לדחות את תביעתה של התובעת.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת ונהג הנתבעת – מר מזרחי מרדכי אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני בית המשפט תמונות המתעדות את הנזק לרכבה של התובעת.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

5.בתיק זה, כבכל הליך אזרחי מוטל על התובעת הנטל להוכיח את טענותיה בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" . נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", אשר בהקשר אליו נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589 כי :

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

6.מן הכלל אל הפרט –

תחילה, יש להפריד בין שני חלקי התאונה – באשר לחלק התאונה הראשון הרי שעיון בכתב ההגנה מטעם הנתבעת מעלה כי הנתבעת לא הציגה כל גירסה באשר לחלק התאונה הזה ואף הנהג מטעמה, במסגרת עדותו בפני בית המשפט, לא הכחיש את דבר הפגיעה ואולם, טען כי לא הרגיש בה.

עיון בתמונות הנזק אשר צורפו על ידי התובעת לענין חלק זה של התאונה, מעלה כי מדובר בנזק של שריטות ירוקות לכל אורך רכבה השמאלי של התובעת – צבע השריטות – כצבע האוטובוס, מיקום הפגיעה ואופיה – בכל אלו יש בכדי לתמוך בגרסת התובעת ולפיה, הפגיעה ארעה בשעה שאוטובוס הנתבעת נסע ופגע ברכבה לכל אורכו.

משכך, באשר לחלק זה, הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה אחריות הנתבעת להווצרו.

באשר לחלק השני של התאונה –באשר לחלק זה הרי שאין למעשה מחלוקת עובדתית באשר לאופן בו ארעה התאונה והשאלה היא מי אחראי לה בנסיבות כפי שתוארו.

לענין זה, עיון במיקום הנזק ברכבה של התובעת מעלה כי מיקום הנזק הינו בכנף הימני האחורית של הנתבעת – מיקום נזק זה מעלה כי התובעת כבר החלה בנסיעתה, סטתה לנתיב הנסיעה של האוטובוס ורק כשכמעט כבר חלפה על פניו, פגע בה האוטובוס- בנסיבות אלו, בהן רכבה של התובעת כבר כמעט חלף על פני האוטובוס וכן, לאור העובדה שהתובעת סיכמה עם הנהג כי יעצרו בצד לשם החלפת פרטים- הנני קובעת כי גם האחריות לחלק זה של התאונה מוטל על נהג הנתבעת אשר התחיל בנסיעה כשרכב התובעת כבר נמצא בנתיבו בחלקו הארי , לא הבחין בכך ופגע בו. לא למותר להוסיף לאמור את חובת הזהירות המוגברת של הנוהג ברכב ציבורי ובמיוחד רכב גדול ומאסיבי כמו אוטובוס.

7. משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת הנני נדרשת לבחינת הנזקים אשר נתבעו על ידי התובעת. התובעת תמכה נזקיה בסך 6600 ₪ בחוות דעת שמאית וכן, בקבלה בדבר תשלום שכ"ט שמאי – אני קובעת כי לאור זאת, הרימה התובעת את הנטל להוכחת נזקיה כאמור.

8.סוף דבר – התביעה מתקבלת – הנתבעת תשלם לתובעת סך של 6,600 ₪ .התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לאחר ששקלתי החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.

9.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין .

10.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.