דוכן נ' אגד

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסך של 11,647 ₪ במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים בה היו רכביהם מעורבים.

לטענת התובע, ביום 4.9.2011 אוטובוס הנתבעת פגע ברכבו. התאונה אירעה שעה שהאוטובוס אסף נוסעים אשר הסתירו את שדה ראיית הנהג, למרות זאת החל האוטובוס בנסיעה ופגע ברכב התובע. לביסוס תביעתו הציג התובע חוות דעת שמאי לפיה נזקי הרכב מוערכים בסך של 7,930 ₪, קבלות עבור תיקון הנזקים ושכר טרחת שמאי ובנוסף העידה עדה מטעמו.

לעומתו, הכחישה הנתבעת את חבותה לקרות התאונה וטענה כי התאונה אירעה שעה שרכב התובע עמד בתחנת אוטובוס בניגוד לתקנות התעבורה, בעוד האוטובוס עמד במקביל לו מרוחק מהמדרכה. לאחר שסיים האוטובוס את איסוף הנוסעים החל ביציאה מהתחנה. לפתע החל רכב התובע בנסיעה, סטה לכיוון האוטובוס ופגע בדופן ימין באוטובוס.

על פי טופס הודעה על תאונה מטעם הנתבעת, נהג האוטובוס תיאר כי התאונה אירעה עת רכב התובע עמד בתחנת האוטובוס בזווית ובמקביל לאוטובוס והציג תמונות של המקום (נ/1).

התובע העיד כי טרם ארעה התאונה חנה במקום המסומן לעצירת אוטובוס כדי לאסוף את בנו מבית הספר הסמוך וכשאירעה התאונה החל לצאת לעבר הכביש, והדגים בפני כי בשלב זה עמד במאונך לאוטובוס (עמ' 1 ש' 11, 21). משכך, אין חולק, כי מיקומו של האוטובוס בעת התאונה בריחוק מהמדרכה נבע מחניתו האסורה של התובע תחילה במקום המסומן לאוטובוסים בלבד (עמ' 1 ש' 18-19).

עדותו של התובע נתמכה בחלקה בעדות נוספת. התובע תיאר כי הבחין באוטובוס גולש לכיוונו וצפר לאוטובוס אולם הנהג לא שעה לצפירות. כך העידה גב' גריינמן מטעם התובע: "עליתי בקו בבית שמש בתחנה, היו הרבה אנשים באותו יום הוא סגר את הדלתות והתחיל לנסוע לאט, ראיתי שהיה אוטו לבן מקדימה, לא זוכרת אם אפור, הוא התחיל לצאת אמרתי לאוטובוס נהג אתה עוד רגע נתקע בו, הוא היה עסוק בלקחת כרטיסיות, אמרתי לו לעצור אתה עוד רגע נכנס ואז אירעה התאונה". ואולם עדותה, לא תאמה את עדות התובע בכך שהעידה כי התובע לא עמד בתחנה קודם לכן (עמ' 2 ש' 30-31) למרות שהתובע העיד על כך מפורשות.

התובע לא הציג בפני בית המשפט תמונות בנוגע למיקום הנזק ולפיכך לא ניתן ללמוד מאופי הפגיעה על אופן התרחשות התאונה, למעט האמור בחוות הדעת כי האוטובוס פגע בצד השמאלי של רכב התובע.

עמידה בתחום תחנת אוטובוס המגדרצ על ידי סימון על פני הכביש, כפי שחנה התובע, הינה עבירת תנועה ובניגוד לתקנה 72(א)(12) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, מהווה סיכון של ממש, ורשלנות כשלעצמה. במקום בו התנאים הפיזיים בעייתים כפי שציין התובע ובמיוחד כשהוא מודע להם מכיון שנמצא שם כל יום, מוטל על נהג סביר לנהוג משנה זהירות ואני סבורה כי לו היה חונה במקום רגיל ולא היה צריך לעקוף אוטובוס כדי לצאת ממקום החניה האסור יכל היה למנוע את קרות התאונה.

התובע לא הכחיש כי רכבו עמד בתחנת האוטובוס וטענתו התמקדה בכך שבעת הפגיעה עמד רכבו בכיוון יציאה מהתחנה והדבר מוסיף לאשמו ולא גורע. משכך מצאתי, כי יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי לקרות התאונה שכן רכבו עמד עובר לתאונה בתחנת אוטובוס במקום האסור לעצירה.

בנסיבותיו של תיק זה יש להורות כי חלוקת האחריות בין הצדדים לאירוע התאונה הינה בשיעור דומה.

באשר לנזקי התובע הוגשה מטעמו חוות-דעת שמאי וקבלה על סך של 9,198 ₪ בגין עבודות התיקון המלמדת על היקף הנזקים בפועל בשיעור. בנוסף הוצג חיוב בגין שכר טרחת השמאי וקבלה בסך של 754 ₪. הנתבעת לא העלתה כל טענה של ממש ביחס לנזקים אלו, על כן מצאתי כי הנזקים הוכחו כדבעי.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע סכום כולל של 4,976 ₪.

מאחר והתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד כל צד ישא בהוצאותיו.

הסכום ישולם לתובע בתוך 30 יום מיום שפסק הדין הומצא לצדדים, שאם לא כן ישא בהפרשי ריבית והצמדה כדין עד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, א' אב תשע"ב, 20 יולי 2012, בהעדר הצדדים.