דויטש נ' חמו ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב- 1972, חל עליו. הסעד הנתבע הינו צו פינוי המושכר, הוא הדירה בקומת המרתף ברח' יחזקאל 1 (רבי עקיבא 38) בבני ברק, הידועה כחלקה 316/1 בגוש 6123 (להלן: "המושכר"). הנתבע 1 הוא המחזיק במושכר, וזאת בהתאם לחוזה שכירות, הוא נספח ג' לכתב התביעה מתאריך 1.1.09. הנתבע 2 היה השוכר הקודם במושכר טרם שזכות השכירות הועברה לנתבע 1.

הנתבע 2 הגיש בקשה למחיקה על הסף של התביעה כנגדו, תוך שהוא מצהיר כי אין לו כל זכויות שהן, לא במושכר ולא בעסק שמתנהל בו. ב"כ התובע מסכים כי נתבע 2 אינו מחזיק בנכס ואינו שוכרו, אולם הוא עותר לפסק דין פינוי כנגדו. לא אוכל לקבל טענה שכזו. אין לתובע כל עילת תביעה, ובמיוחד לפינוי, כנגד הנתבע מס' 2, שכלל אינו מחזיק במושכר. על כן, על סמך הצהרתו של הנתבע 2, כמפורט בתצהיר שצורף לבקשה לדחיה על הסף, אני קובע שהתביעה נגדו נדחית על הסף, ללא צו להוצאות.

התובע הינו הבעלים של המושכר, כמפורט בנסח הרישום, נספח ד' לכתב התביעה, וזאת החל מתאריך 26.1.10. קודם לכן היה המושכר בבעלות התובע ואחיו, ששניהם ירשו נכס זה מאמם המנוחה. מאוחר יותר העביר האח את זכויותיו במושכר, 50 אחוז מזכות הבעלות, לתובע, ללא תמורה.

בהתאם לאמור בחוזה השכירות הנ"ל, תקופת השכירות מסתיימת בתאריך 31.12.09. אין יותר לנתבע, השוכר בהתאם להסכם השכירות, כל זכות חוזית להארכת תקופת השכירות ולהמשיך את חזקתו במושכר. גם בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע 1 ובתצהיר שצורף אליו, לא נשמעת כל טענה לזכותו להאריך את תקופת השכירות מעבר לתקופה הנקובה בהסכם. טענתו כנגד סילוקו ופינויו מהמקום הינה כי התובע ואחיו התחייבו כלפיו בתאריך 6.7.09 כי בתמורה לסך של 680,000 ₪ הוא ירכוש את זכויותיהם במושכר. כראיה לכך מציג הנתבע מס' 1 זכרון דברים מתאריך 6.7.09, שאינו חתום לא על ידי התובע ולא על ידי אחיו, לפיו הדירה הנדונה, המושכר, נמכרת תמורת הסכום הנ"ל לקונה, הוא הנתבע 1. התובע מכחיש מכל וכל כי נכרת חוזה שכזה.

כאמור, תביעה זו מתבררת בהתאם לפרק טז(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. מדובר בהליך מהיר כשכל צד מצרף תצהיר עדות ראשית וכל אסמכתא משפטית, במידה וקיימת לו, כולל המסמכים הנוגעים לענין הנדון, כחלק מכתב הטענות ובית המשפט מחויב לקיים דיון בתובענה תוך זמן קצר. הדיון אמור להסתיים בתוך יום אחד, כאמור בתקנה 214(יד) לתקנות הנ"ל. בעלי הדין לא ביקשו לחקור את המצהירים, וכל אחד השמיע את טענותיו בנושא. עתה הגיע המועד למתן פסק הדין.

אין ספק כי אם החזיק הנתבע 1 בנכס כשוכרו, בהתאם לחוזה השכירות, הוא איבד זכות זו עם סיום תקופת השכירות. הנתבע 1 אף לא טרח להוסיף ולשלם דמי שכירות לתקופה שלאחר יום סיום תקופת השכירות, ואולי אף קודם לכן ובכך הפר, הפרה יסודית, את חוזה השכירות. כל עוד ענייננו בזכות השכירות, איבד הנתבע 1 את זכותו להחזיק במושכר והתובע זכאי לפסק דין פינוי כנגדו.

הנתבע 1 טוען, כאמור, כי התובע ואחיו התחייבו כלפיו למכור לו את הנכס אך חזרו בהם מהסכמתם. בענין זה לא התעצל הנתבע 1 והחל בהליכים שונים בפני בתי דין לצדק שבבני ברק, וכן הגיש תביעה לבית המשפט המוסמך הוא בית המשפט המחוזי בתל אביב, לאכוף את אותו חוזה, זכרון דברים, על התובע, ואף עתר להצהרה כי הוא זכאי להפוך לבעלים המלא והחוקי של המושכר. אולם, כפי שציין ב"כ התובע, זכרון הדברים אינו חתום. התובע או אחיו אף לא קיבלו כל תמורה בגין ההסכם, כביכול. דווקא על פי המסמכים שצירף הנתבע 1 לתצהירו, למדים אנו כי התובע או אחיו מעולם לא הסכימו וגמרו בדעתם על מכר הנכס הנדון. אין בפני כל ראיה ברורה על גמירת דעת כאמור. מכל מקום, הנתבע 1 זכאי לברר את תביעתו לאכיפת אותו זכרון דברים, ובית המשפט המוסמך הוא שיקבע אם יש מקום לאכיפה, אם לאו. גם אם יתברר כי נכרת הסכם מכר והתובע ואחיו הפרו הסכם זה, יתכן גם יתכן שהסעד היחידי לו זכאי הנתבע 1 הוא פיצויים. הנתבע 1 הוא שבחר לשטוח תביעתו בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, וכך יהיה.

לא מצאתי כל בסיס לתביעת הנתבע מס' 1 לאפשר לו להמשיך להחזיק בנכס, בהעדר זכות שכירות ובהעדר החלטת בית משפט מוסמך כי אכן נכרת הסכם מכר מחייב, ולחלופין, כאמור, ספק אם זכאי הנתבע 1 ליותר מאשר לפיצוי כספי, באם יצליח בתביעתו ויוכיח כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מהפרת אותו הסכם שנכרת לכאורה, שכריתתו ממילא מוכחשת.

אשר על כן, אני קובע כדלקמן:

1.אני מצווה על הנתבע מס' 1 לסלק ידו ולפנות את המושכר כמפורט לעיל, ולהשיב את החזקה בו לתובע.

2.הנני מעכב את ביצוע פסק הדין ל- 30 יום מהיום, על מנת לאפשר לנתבע 1, אם ירצה זאת, לפנות ולבקש סעד זמני כלשהו בתביעה לאכיפת אותו חוזה, כביכול, כך שזכויותיו הנטענות לאכיפת החוזה או לבעלות בנכס, תישמרנה בידיו עד להכרעת בית המשפט המוסמך במחלוקת זו שבינו ובין התובע.

3.הנתבע 1 ישלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ, כשסכום זה נושא ריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ו אייר תש"ע, 29 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.