דוידסקו ואח' נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין

פסק דין

1.העתירה שבכותרת עניינה החלטת המשיב לסרב לבקשת העותרים להתחיל בהליך המדורג בעניינם לפי "נוהל חיים משותפים" (נוהל 5.2.0009). השאלה המרכזית המתעוררת בעתירה היא נפקותו של פסק דין מזוייף בדבר התרת נישואיה של העותרת שהומצא למשיב במסגרת הטיפול בהסדרת מעמדה.

רקע רלבנטי

2.לפי המצויין בעתירה, העותר 1, מר רוני דוידסקו, בן 70, הוא אזרח ישראל. העותרת 2, גב' ג'וסלין קניונס, בת 45, היא אזרחית הפיליפינים ועודנה נשואה לאזרח הפיליפינים. לפי העתירה, הכירו העותרים זה את זו בחודש מאי 2008. לאחר מספר שבועות הם עברו, לפי הטענה, לגור כבני זוג ידועים בציבור ולנהל משק בית משותף בדירת העותר. הם אף חתמו ביום 28.12.2008 על הסכם לחיים משותפים. ביום 4.2.2009 הם הגישו בקשה לקבלת מעמד לפי "נוהל חיים משותפים". ביום 3.3.2010 נעצרה העותרת על ידי משטרת ההגירה והוצא נגדה צו הרחקה וצו משמורת. היא שוחררה בתנאים מגבילים. הטיפול בבקשה להסדרת המעמד נמשך, כאשר בחודש יוני 2010 התבקשו העותרים לשם המשך טיפול בבקשתם, להציג הוכחות לכך שהעותרת נפרדה מבעלה בפיליפינים. בעתירה מתואר עוד, שבהמשך למכתב המשיב יצרו העותרים קשר עם נתינת פיליפינים שעובדת במסעדה בת"א. היא הבטיחה לסייע להם באמצעות עורך דין מן הפיליפינים תמורת תשלום, כאשר אותו עורך דין יסדיר את ביטול הנישואין של העותרת לבן זוגה הפיליפיני בבית משפט בפיליפינים. העותרים טענו ש"בלית ברירה ובתום לב" הם שילמו את הסך שהתבקש ובתחילת חודש יוני הם קיבלו החלטה של בית המשפט בפיליפינים מיום 13.5.2011 ולפיה נישואי העותרת בטלים ומבוטלים. החלטה זו נמסרה לפקידת המשיב.

3.ביום 22.5.2012 ניתנה החלטה על ידי המשיב לפיה מסמכי הפירוד שהוגשו נבדקו מול משרד החוץ "וככל הנראה מדובר בזיוף". אי לכך, צוין בהחלטה, שהבקשה למתן מעמד נסגרת ועל העותרת לצאת מיידית מישראל. העותרים הגישו ערר על החלטה זו. לאחר בדיקה נוספת של העניין במטה המשיב בירושלים, לא נמצא מקום לשנות מן ההחלטה. נקבע, שהמסמך שהעותרת המציאה מזויף והיא אף נדרשה לעזוב את הארץ מספר פעמים. עוד צוין, שהמשך הטיפול בבקשה ייעשה על ידי בן זוגה "אם יחפוץ". על החלטה זו הגישו העותרים השגה לפני ועדת ההשגה לזרים. ביני לביני, נעצרה העותרת בגין חשד לקבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף. היא שוחררה בתנאים ועד לעת הזו – כך נטען והדבר לא נסתר – לא הוגש נגדה כתב אישום.

החלטת ועדת ההשגה לזרים

4.ועדת ההשגה לזרים, בהחלטתה מיום 30.1.2013, דחתה את השגת העותרים. נקבע שהחלטת המשיב לסרב לבקשת המעמד אינה חורגת ממתחם הסבירות. בנימוקי ועדת ההשגה באה הפניה לנוהל הרלבנטי (5.2.0009) ובאופן ספציפי לחובת בן זוג שמצבו האישי הוא "נשוי" להראות ולהוכיח שניסה להתיר את נישואיו, והכל באמצעות "תעודות ציבוריות מקוריות מאומתות ומתורגמות". צוין עוד, שדרישה זו הגיונה בצידה, ועיקרה הסדרת מעמד של בן זוג זר כידוע בציבור רק במקרה שאכן מדובר בקשר משפחתי אמיתי לאחר שנותק בפועל הקשר המשפחתי עם בן הזוג האחר עימו הוא קשור בקשר פורמלי של נישואין. ממילא, הוסף ונקבע, שהדרישה מן העותרת להציג ראיות בדבר נסיונותיה להתיר את נישואיה בפיליפינים הייתה כדין, ועוד נקבע, שאין חולק על כך שהמסמכים שהגישה העותרת היו מזויפים. על רקע זה נקבע בוועדת הערר, שבדין נדחתה בקשת העותרים בשל עצם הגשת המסמכים המזויפים. ועדת הערר ציינה ששאלה היא מהו הדין כאשר לא קיימת מודעות מצד מבקש המעמד לשימוש במסמכים המזויפים ככאלה. אולם, הוסף ונקבע, שאין לקבל את טענת העותרים לחוסר מודעות לזיוף. כך הדבר, שכן קריאה פשוטה של המסמך מעלה שתוכנו שגוי והוא לא יכול להיות אותנטי (והדברים יפורטו בהמשך – י. מ.). אשר על כן חזקה על העותרת שכאשר הגישה את המסמך קראה אותו וממילא הייתה מודעת להגשת המסמך המזויף.

5.על כל אלה, קבעה ועדת ההשגה, יש להוסיף גם את אי הנוחות בשל אי התאמות שונות בין גרסאות העותרים במסגרת הראיונות שנערכו להם. מדובר בעיקר באי התאמות בכל הקשור למועד ההיכרות ומקום ההיכרות. צוין בהחלטה, שעניינים אלה "מעיבים גם הם" על מידת האמינות שניתן לתת לדברי העותרים, והם מעמידים בסימן שאלה את כנות הקשר ביניהם. ועדת ההשגה לא מצאה גם לתת אורכה להמצאת מסמכי פירוד תקינים. כך לא רק בגלל מעשי ה"רמיה" אלא גם בשל כך שחלפה תקופה ממושכת מבלי שהומצא מסמך תקין כלשהו. בשל נימוקים אלה נדחתה ההשגה כאמור, ומכאן העתירה שלפניי.

העתירה

6.בעתירה נטען, שאין ספק שמתקיים קשר רומנטי כן ואמיתי ומערכת יחסים של ממש בין העותרים. הכל – מאז חודש מאי 2008. העותרים מנהלים משק בית משותף בדירת העותר. העותר מפרנס את העותרת. הוגשו למשיב מסמכים, תצהירים, תמונות והסכם שיתוף, ולא באה טענה מטעם המשיב על כך שאין מדובר בחיים משותפים או שחסרים מסמכים אלו או אחרים על מנת להוכיח עניין זה. נערך לעותרים גם שימוע שעבר בהצלחה. אשר לעותרת, הרי שהיא חיה בנפרד מבעלה הפיליפיני עוד משנת 2002. אותו בעל פיליפיני עזב את הפיליפינים והוא חי לפי הטענה באבו דאבי עם אשה אחרת ואף נולדו לו ילדים מאותו קשר חדש. עוד נטען, שהעותרת לא יכולה להתגרש היות שהיא נישאה בנישואין קתוליים ומכל מקום שהמשיב לא בדק מניעה אובייקטיבית זו של העותרת להתגרש אלא הסתפק בדחיית הבקשה רק בשל אותו מסמך שהוגש לו. לעניין זה התבקש להגיש לבית המשפט מסמכים נוספים. מדובר בחוות דעת בנושא הנישואין מטעם סגן הפטריארך הלאטיני וכן תצהיר של העותרת ושל אימה.

7.בכל הקשור לאותו מסמך שהוגש – פסק הדין מהפיליפינים – טענו העותרים שהם פנו בעניין זה לאותה גברת במסעדה בתל-אביב בתום לב, וזו ראיה לנסיונם הכן והאמיתי להשיג את המסמכים המעידים על פרידת העותרת מבן זוגה בפיליפינים. נטען עוד, שהעותרת היא "אשה פשוטה וחסרת השכלה אשר אינה מסוגלת לקרוא, להבין את פסק דין לגירושין ולכן אין לייחס לה מודעות ואחריות לזיוף המסמך" (פסקה 46 לעתירה). נטען עוד, שהעותרת לא הייתה מסתכנת בהגשת מסמך מזויף לרבות הסכנה להעמדה לדין פלילי בשל כך.

8.לבסוף נטען, שהחלטת המשיב אינה סבירה ואינה מידתית ושהיה מקום בנסיבות המקרה לאפשר לעותרים להתחיל בהליך המדורג לפי הנוהל. אותן סתירות שמצא המשיב בעניין מועד ההיכרות ומקום ההיכרות הן סתירות של מה בכך – אם בכלל – כאשר קיימים הסברים טובים בפי העותרים לאותם עניינים. בוודאי – כך נטען – בלא שיהיה בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה כולה. לבסוף, לבד מהזוגיות הנטענת והכנה, הודגש היות העותר בן 70 וסובל ממחלות שונות, והיות העותרת בת 45 מבלי שהסתבכה לטענתה מעולם בפלילים.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ושמעתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים וכן את העותר עצמו במהלך הדיון שהתקיים לפניי, מסקנתי היא שדין העתירה להידחות. נקודת המוצא היא שלשר הפנים שיקול דעת רחב בכל הקשור להענקת אשרת כניסה לישראל (ראו למשל בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1) 113 (1972); בג"ץ 431/89 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505 (1992)). הנוהל הרלבנטי שחל בנדון – נוהל 5.2.0009 – קובע את שיטת הטיפול בבקשות למתן מעמד לבן זוג זר המקיים חיים משותפים ללא נישואין (ידועים בציבור). אותו נוהל דורש ממגיש הבקשה לספק מסמכים שונים והוכחות שונות "לקשר ולחיים משותפים" (סעיף ב.7 לנוהל). בין יתר השיקולים בהחלטה אם לאשר את הבקשה ולהכניס את בני הזוג ל"הליך המדורג", נדרש לבחון את "כנות הקשר הזוגי בין בני הזוג והמשך קיומו" (סעיף ג.9.א). עוד נקבע בנוהל (בסעיף ג.12) שבמידה ומצבו האישי של אחד מבני הזוג או של שניהם הוא "נשוי" אזי יש לתשאל במסגרת הראיון שנערך בנוגע לבלעדיות ולייחודיות הקשר בין בני הזוג וכן בנוגע למאמציו של בן הזוג הנשוי להתיר את נישואיו. עוד נקבע באותו סעיף לנוהל, שבן הזוג הנשוי יתבקש ל"המציא ראיות לנסיונותיו להתיר את נישואיו, וזאת באמצעות תעודות ציבוריות מקוריות, מאומתות ומתורגמות". בהמשך הנוהל נקבע גם, שרק לאחר שתבוא התרשמות חיובית מכנות הקשר "ייחודיותו ובלעדיותו" וכן ממאמצים ונסיונות כנים להתרת נישואין כאשר מדובר בבן זוג נשוי, וכן שיקולים נוספים, תועבר הבקשה להמשך טיפול. על רקע זה שלא היה נתון במחלוקת נתמקד בנסיבות העניין שלפנינו.

פסק הדין מהפיליפינים שהגישו העותרים למשיב

10.דחיית בקשתם של העותרים התבססה בעיקרה, כאמור, על עמדת המשיב שלפיה המסמך שהמציאו לו העותרים היה מסמך מזויף. בוועדת ההשגה צוין שלא היה חולק לפניה על כך שהמסמך אכן היה מזויף. גם במהלך הדיון שהתקיים לפניי, לא באה טענה של ממש על כך שהמסמך הוא אותנטי. להיפך, העותר עצמו בדבריו ציין שלאחר שקרא עותק של המסמך בעברית, "הזדעזעתי ממה שכתוב... אמרתי למשרד הפנים שזה שטויות" (עמ' 2 שורות 24 ו-27 לפרוטוקול). בכדי להסביר מדוע המסמך נתפס בעיני המשיב כמסמך מזויף, ומדוע אלו היו דבריו של העותר בבית המשפט בהתייחס למסמך, חשוב לפרט קמעה מה נרשם באותו מסמך (בתרגומו לעברית שצורף לחומר שלפניי) כאשר הן התרגום והן העותק המקורי הוגשו למשיב והיו בשעתו בידי העותרים.

11.פסק הדין שהוגש למשיב ניתן לפי נוסחו על ידי בית משפט שלום "באזור הבירה" בפיליפינים. אותו פסק דין קבע שהנישואין בין העותרת לבין בן זוגה הפיליפיני בטלים (פסק דין מיום 22.7.2009). קדמה לאותו פסק דין, במסגרת המסמכים שצורפו והתיעוד שלהם שהוגש למשיב, החלטה מיום 13.5.2009. מדובר בהחלטה מפורטת הסוקרת את השתלשלות העניינים הדיונית בעניין התרת הנישואין של העותרת. בין היתר צוין בהחלטה שהעותרת הגישה ראיות שונות ולמעשה אף העידה לפני בית המשפט. ההחלטה מתארת חקירה נגדית שנערכה לעותרת והליך שלם שכלל עדויות וחקירות נגדיות. בין היתר צוין באותה החלטה שניתן אמון בעדות העותרת ובתגובתה המפורטת, כשהיא עמדה על דוכן העדים והשיבה על שאלות שהוצגו באופן ישיר ומיידי. אותה החלטה מתארת גם עדות של פסיכולוגית קלינית שהעידה שפגשה את העותרת לצורך בדיקה פסיכולוגית תוך שנערכו לעותרת ראיונות ומבחנים. גם בשלהי החלטה זו נקבע שהנישואין מבוטלים בשל "חוסר היכולת הפסיכולוגית" של בן זוגה הפיליפיני לבצע את התחייבויות הנישואין שנטל על עצמו.

12.הארכנו במידת מה בפירוט המסמך שהוגש למשיב מטעם העותרים, וזאת על מנת להסביר מדוע אין עילה להתערבות בהחלטת המשיב בנסיבות המקרה. העותרת שוהה בישראל מאז שנת 2005. היא לא טענה שהיא נסעה לפיליפינים לצורך הליך התרת הנישואין. היא לא טענה שהיא הופיעה לפני בית משפט בפיליפינים בהליך זה או אחר. היא לא טענה שהיא עברה את הפרוצדורה המתוארת באותה החלטה שתוארה לעיל והוגשה למשיב. העותר עצמו, בדיון לפניי, ציין כאמור שהוא "הזדעזע" ממה שנכתב באותה ההחלטה כאשר קרא אותה, שכן "כתוב שהיא היתה ב-2008 שם, היא הרי היתה פה" (עמ' 2 שורות 25-24 לפרוטוקול). חרף דברים ברורים אלה, המעידים על פניו שהמדובר במסמך שאינו אותנטי, הוגש המסמך על ידי העותרים אל המשיב. הוא הוגש תחילה בשפת המקור כאשר לא היה חולק על כך שהעותרת יודעת לקרוא את שפת המקור (עמ' 2, שורה 15). בנסיבות אלה, גרסת העותרת שלפיה היא לא קיבלה את המסמך ולא קראה אותו כאשר העותר הוא זה שקיבל את המסמך והוא זה שהעביר אותו למשיב (עמ' 2 שורות 21-19 לפרוטוקול) – מעוררת קשיים ותמיהות. ויצוין, שבחקירתה של העותרת במשטרה (נספח י"ב לכתב התשובה) היא ציינה "אני הבאתי את המסמך למשרד הפנים" (ההדגשה שלי – י. מ.). כמו כן, בערר שהוגש על ידי ב"כ העותרים (נספח ה' לעתירה) צוין שהעותרים מסרו את החלטת בית המשפט בפיליפינים לפקידת משרד הפנים (סעיף 8 למכתב). כך גם צוין על ידי העותרים בהשגתם לוועדת ההשגה לזרים (סעיף 8 להשגה). אכן, לא הוגש לפי הטענה (שלא נסתרה) כתב אישום נגד העותרת בעניין הזיוף ולא נביע בעניין זה של האחריות הפלילית כל עמדה. אולם בכל הקשור לרף הראיה הנדרש במשפט המינהלי, לא קיימת עילת התערבות בנקודת המוצא הראייתית של המשיב לפיה מדובר במסמך מזויף. מעבר לכך, לא קיימת עילת התערבות בקביעת ועדת ההשגה שמצאה קושי ניכר בטענת העותרים בעניין חוסר המודעות לזיוף המסמך – ככל שזו נדרשת הייתה מלכתחילה (ראו ודוקו, בג"ץ 7348/08 גריגוריאן נ' משרד הפנים (5.1.2010, פסקה 12 לפסק הדין)).

13.על רקע זה, מסקנתי היא כאמור שלא נפל גם פגם בהחלטת המשיב ולא קיימת עילת התערבות בעמדתו לפיה נדחתה בקשת העותרים להיכנס תחת כנפי ההליך המדורג לפי נוהל 5.2.0009. זאת, בשל שלושה טעמים: ראשית, עצם הגשת מסמך מזויף לרשות המינהלית במסגרת בקשה להפעלת שיקול דעתה על פי דין, יכול ודי בה כדי להצדיק החלטה של הרשות המינהלית לסרב לבקשה (ראו בג"צ 9047/00 יגמור נ' שר הפנים (12.1.2003); ראו עוד עע"מ 7403/10 בלינט נ' משרד הפנים (3.12.2012)). הדבר הינו בגדר מושכלות ראשונים, והוא קשור גם בחובת נקיון הכפיים של הפונה לרשות המינהלית (ראו בג"ץ 10032/09 לשינסקה נ' משרד הפנים (12.7.2010); בג"ץ 7143/04 פציו נ' שר הפנים (20.2.2006)); כמו גם לחובת ההגינות של הפרט כלפי הרשות ותום לבו של הפרט ביחסים מולה (ראו בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, פ"ד נב(1) 289, 336 (1998); בג"ץ 6122/11 מטיושנקו נ' שר הפנים (26.12.2011)). הדבר משמעותי במיוחד נוכח העובדה שמדובר בנסיבות המקרה על הגשת פסק-דין זר, שיש לו כשלעצמו ככלל ערך ראייתי מיוחד ושהרשות נדרשת לנקוט זהירות קודם שהיא מחליטה שלא להסתמך עליו כראיה (ראו בג"ץ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים, פ"ד נד(5) 780, 787 (2000)). בהקשר אחרון זה ניתן גם להוסיף, שבבקשת העותרים לקבלת מעמד מיום 25.8.2011 (נספח ה' לתשובה), ציינה העותרת שהיא גרושה. גם בעניין זה היה על פניו משום מסירת מידע כוזב לרשות המינהלית, על כל המשתמע מכך.

14.שנית, ואפילו אניח שקיימות נסיבות וקיימים מקרים שבהם סירוב לבקשה שמוגשת לרשות לא יכול להיות מבוסס רק על קיומו של מסמך מזויף או מידע כוזב – למשל כעניין של מידתיות ההחלטה (והשוו עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פ"ד סא(1) 2011 (2006); עת"מ (י-ם) 139/07 כהן נ' שר הפנים 25.7.2007)), הרי שבמקרה שלפניי הדרישה להגשת מסמכים אותנטיים ולהוכחת כנות המאמצים להוכיח את התרת הנישואין או הנסיון להתירם – היא דרישה מפורשת בנוהל הרלבנטי. נוהל זה והוראותיו לא היו שנויות כאמור במחלוקת לפניי. ההוראות הרלבנטיות צוטטו לעיל (פסקה 9) אך נזכיר ונציין, שהראיות שעל בן הזוג הנשוי להמציא צריכות להיות "תעודות ציבוריות מקוריות, מאומתות ומתורגמות" (סעיף ג.12); והפעלת שיקול הדעת כוללת התרשמות של המשיב, לפי הנוהל, שבן הזוג הנשוי נקט "במאמצים ובנסיונות כנים ואמיתיים להתרת נישואיו" (סעיף ג.12.א לנוהל). הגשת המסמך שתואר לעיל בהרחבה למשיב, כאשר אין חולק שמדובר במסמך מזויף, משמעה אי עמידה בהוראות הנוהל ולמעשה פעולה בניגוד מוחלט לאמור בו. משנתלה המשיב בנסיבות העניין במעשה זה של העותרים, לא ניתן לקבוע שקיימת אי סבירות בהחלטתו כדי התערבות בה.