דוידי ואח' נ' וגדני ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 22.12.11 (כב' השופט מנחם קליין) לפיה נתקבלה בקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים להרוס גדר המפרידה בין מגרש המבקשים למגרשי המשיבים (להלן: "הגדר"). עוד קבע ביהמ"ש כי המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות ההליך בסך 18,000 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

ההחלטה ניתנה במסגרת תובענת המשיבים כנגד המבקשים למתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקשים לעשות כל שינוי - לרבות הרס או פגיעה - בגדר, וכן לפיצוי כספי בגין אובדן זמן.

בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי אני דוחה את הבר"ע ללא צורך בתשובה.

הלכה פסוקה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד זמני. התערבות כזו תיעשה במקרים חריגים כאשר ברור שהערכאה הדיונית נתפסה לטעות או כאשר נעשה שימוש שרירותי בשיקול דעתה (ראו גם: רע"א 8526/09 בניני בנק בע"מ נ' דרור הדרום חברה לפיתוח בע"מ ואח' [פורסם בנבו], 18.3.2010; רע"א 2397/06 אברג'יל ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז ת"א תק-על 2006(3),2562).

עיון בהחלטה נשוא הבקשה, בבר"ע ובחומר שצורף לה מוביל למסקנה שההחלטה אינה בלתי סבירה באופן המחייב התערבות ערכאת הערעור.

ערכאה דיונית שמעה את הצדדים לפניה לרבות חקירות המצהירים מטעמם, עיינה במסמכים שהוגשו ובמפות והמדידות שהוצגו מטעם הצדדים, ערכה ביקור במקום בנוכחות הצדדים והתרשמה ישירות משטח המחלוקת, והוציאה מלפניה החלטה מנומקת המתייחסת הן לסיכויי התובענה העיקרית, הן לשיקולי מאזן הנוחות והן לשיקולי יושר. החלטתה נסמכה על נימוקים שבעובדה, על סמך התרשמותה בביקור בשטח ומחקירות המצהירים.

אין כל מקום להתערב בשלב זה בממצאיה העובדתיים לעניין מאזן הנוחות הנוטה לפי קביעתה באופן חד וברור על פניו לטובת המשיבים, מה גם שעולה לכאורה כי העדרו של צו המניעה הזמני עלול לרוקן מתוכן את התביעה העיקרית טרם בירורה בעוד שהנזקים האפשריים למבקשים ניתנים על פניו לפיצוי כספי.

לפי קביעותיה של ערכאת דיונית - בהם לא מצאתי בנסיבות מקום להתערב ובין היתר לאור העדר פרוט כדבעי בטענותיהם של המבקשים בעניין זה בבר"ע - הריסת הגדר הקיימת תגרום למשיבים על פניו נזקים רבים, והשבת המצב למצבו הנוכחי תחייב הוצאות כספיות רציניות. מנגד, כקביעת ערכאה דיונית, לא הוכח על פניו איזה נזק ייגרם למבקשים כתוצאה מהותרת הגדר על כנה לפחות עד לדיון בתובענה.

גם אין כל מקום להתערב בשלב מקדמי זה בקביעותיה של ערכאה דיונית לפיהם סיכויי התובענה לכאורה טובים. לא זו אף זו, שבנסיבות בקשה זו אין ליתן משקל רב - כפי שעולה מההחלטה - לסיכויי התביעה, נוכח ממצאיה של ערכאה דיונית בעניין מאזן הנוחות.

שיקול נוסף שהביא בית משפט קמא בחשבון נסב על חוסר תום ליבם לכאורה של המבקשים בהעלת הטענה של סטיה בגבול הגדר בקובעו כי יש לראות בהתנהגותם - מהנימוקים שפורטו בהחלטה בהרחבה - שימוש לרעה בזכות מצידם.

בית המשפט דחה את טענת המבקשים אודות חוסר נקיון כפיים של המשיבים בקובעו כי אין דופי בהתנהלותם של המשיבים וכן דחה את טענות השיהוי שהעלו המבקשים לפניו.

נימוקים אלה של בית משפט קמא מבוססים על הערכת העובדות לרבות חקירות המצהירים ובכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים, אשר אינם בנמצא כאן.

אוסיף שההחלטה בעניין סעדים זמניים היא החלטת ביניים והערכאה הדיונית רשאית לשנותה אם יחול שינוי בנסיבות או נתגלו ראיות חדשות.

אמנם , כפי שטענו המבקשים בבר"ע, כתב התביעה העיקרי הוגש לאחר חלוף 7 ימים ממועד מתן הצו הארעי כנקוב בתקנות סד"א. אולם התובענה הוגשה במועד הדיון בבקשה לצו הזמני ומכל מקום הדבר נעשה באישור בית המשפט בהחלטה נשוא הבר"ע ולכן מתקיים לכאורה התנאי בסיפא לתקנה 363 לתקנות כי התובענה הוגשה במועד אחר שקבע בית המשפט מטעמים מיוחדים שנרשמו (ראו עמ' 7 שורות 16-18 להחלטה). ממילא לא מצאתי בבר"ע אלו טענות קונקרטיות נמנע מהמבקשים להעלות בערכאה דיונית כתוצאה מפגם זה, ודומה שכך יש להבין גם את התרשמות ערכאה דיונית בנדון (ראו עמ' 7 שורה 18 להחלטה).

קביעת גובה הערבות כתנאי למתן הצו הזמני נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולא מצאתי בנסיבות כי החלטתה לוקה בחוסר סבירות באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

ביתר טענות המבקשים בבר"ע לא מצאתי ממש.

לאור האמור לעיל ומכח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי אני דוחה את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה.

לאור האמור לעיל נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת הבר"ע.