דוידזון תומר נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בתל-אביב יפו על כך שביום 31.07.10 ברח' ז'בוטינסקי ברמת גן נהג מכונית כשהוא שיכור.

בליטר אוויר נשוף שננשף מריאותיו נמדדו 440 מק"ג בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה ותקנה 69 ב' לתקנותיה.

המערער כפר בבית משפט קמא, הובאו ראיות ולאחר שמיעתן הרשיע בית משפט לתעבורה את המערער וגזר לו עונשים שונים, ובהם, ועל כך במסגרת הערעור על העונש עיקר הערעור, הפסילה בפועל בת 24 החודשים, כמצוות סעיף 39 א' לפקודת התעבורה.

בערעור טענות גם נגד הכרעת הדין והן שבית משפט קמא טעה בהחלטת ביניים שנתן, לאפשר לתביעה דחייה כדי להציג את כלל ראיותיה, וזאת למרות החלטת ביניים קודמת, אשר לא התירה למדינה להעיד את אותו עד, מבלי שנמסר חומר חקירה רלוונטי לעדותו, כמצוות סעיף 74 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.

כן נטען, שטעה בית משפט קמא בכך שבעניין האחוזים המותרים לסטייה בבדיקת כיול של מכשיר הינשוף, עשה בית משפט קמא שימוש בידיעתו השיפוטית, בניגוד לנאמר ע"י עד תביעה. כן טעה בית משפט קמא בכך שקיבל עדות מפי השמועה לגבי תעודות כיול בלון, בלוני הכיול.

טענה אחרונה במסגרת הערעור היא שבית משפט קמא הרשיע את המערער בנהיגה בשכרות, בניגוד לבדיקת מאפיינים, אשר אותה עבר המערער, כך עפ"י כתב הערעור, בהצלחה.

אינני מוצא להיעתר לערעור, לא להכרעת הדין ולא לגזר הדין. בעיקרו של דבר, בית משפט קמא קבע קביעות עובדה שאיתן הויכוח במסגרת הערעור.

באשר להחלטות הביניים, בשתי החלטות הסותרות לכאורה בית משפט, החלטות נכונות, גם בכך שלא אפשר פגיעה בהגנתו של נאשם ע"י העדת עד שהיה ברשותו של הנאשם חומר חקירה בעניינו, ומנגד, בכך שאפשר לתביעה דחייה, שבמסגרתה תוכל ההגנה גם להתכונן למשפט כראוי, אך מנגד לא יצא העניין הציבורי בהפסד.

באשר להחלטתו של בית המשפט לעניין אחוז הסטייה המותר בהקשר לבדיקת הכיול, נסמך בית משפט קמא על עפ"ת 25457-04-10 בעניינה של עינת עוזרי מיום 04.10.10 [טרם פורסם], ראה סעיף 42 לפסק הדין.

באשר להתגברות על שאלת עדות השמיעה בכך שבית המשפט מקבל תעודות שנערכו בחו"ל, אפנה לפסק הדין בעניין רודיטי באשר לדעתי עפ"ת 31798-12-10, ובאשר לעניין של בדיקת המאפיינים, הרי ההלכה היא שעמידה בבדיקת המאפיינים כשלעצמה אין בה כדי לסתור ממצאים מדעיים שאין לערער עליהם.

במקרה שבפניי, מלבד הממצאים של הינשוף, היו גם עובדות אחרות שבית משפט קמא יכול היה לנעוץ בהן הרשעה, המערער הודה בשתיית שתי בירות וצ'ייסר חריף במיוחד. עורך בדיקת הינשוף ובדיקת המאפיינים התרשל והמערער היה תחת השפעת אלכוהול בשטח, ריח אלכוהול עלה מפיו וגם באשר לבדיקת המאפיינים, הרי לא בכולן עמד המערער, אם כי ברובן, יש להודות, נכשל במבחן עקב בצד אגודל, אם כי כמובן שרק בשל כך לא ניתן היה להרשיעו בדין.

לעניין העונש, ציינתי לעיל שהפסילה בפועל שהוטלה על המערער לא חרגה מפסילת המינימום, ומינימום, כשמו כן הוא, העונש הקל יותר המוטל בהיבט זה של הענישה, ובנסיבות אלה, הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ב כסלו תשע"ב, 08/12/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי