דוידוב נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה, (כב' השופטת כרמית פאר - גינת), אשר ניתן ביום 15/7/13 בתיק ת"ד 3902-07-11.

המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שבו התגבשה בין הצדדים הסכמה לעניין עונש הפסילה, שלא נתקבלה על ידי בימ"ש לתעבורה.

הערעור כאמור, מופנה כנגד רכיב עונש הפסילה בפועל בלבד.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות מעבר חצייה בבטחה, עבירה לפי תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה רשלנית לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961, (להלן: "הפקודה") ביחד עם סעיף 38(3) לפקודה והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף – עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות.

בכתב האישום נטען כי ביום 11/8/10 נהג המערער באוטובוס זעיר בפרדס חנה בדרך הבנים, ונסע מכיוון דרום לכיוון צפון והתקרב לצומת עם רחוב אורנים. אותה עת, חצה את הכביש הולך רגל - המתלונן, מימין לשמאל, כיוון נסיעת המערער. האחרון נהג ברשלנות, לא נתן תשומת ליבו לדרך, לא הבחין בהולך הרגל מבעוד מועד, לא אפשר לו לסיים את חציית הכביש בבטחה ופגע בו לאחר שזה הספיק לחצות 2.8 מ' מרוחב הכביש.

כתוצאה מהתאונה נחבל המתלונן חבלות של ממש וסבל משברים בצלעות, דימום בראש ואף נותח.

הרכב ניזוק, גם כן.

הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הם הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המערער בעובדות, יורשע ויוטלו עליו עונשים שונים ומוסכמים, לרבות שלושה חודשי פסילה בפועל.

בימ"ש לתעבורה הנכבד החליט שלא לכבד את הסדר הטיעון ברכיב הפסילה והטיל על המערער עונש פסילה בפועל של 9 חודשים.

הערעור כאמור מופנה כנגד עונש הפסילה בפועל.

המערער טען כי בית משפט לתעבורה טעה משדחה את הסדר הטיעון וחרג לחומרה מהעונש המוסכם. לטעמו, לא היו סיבות לכך. מה גם, בית המשפט לתעבורה הנכבד, סטה מהמדיניות שהתווה בית המשפט העליון בפסיקתו, תוך שהוא מפנה לפסיקה שעניינה כיבוד הסדרי טיעון וחובות המשיבה על פי פסיקה זו.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור.

בית משפט לתעבורה נימק את החלטתו כשדחה את הסדר הטיעון וסטה מהעונש המוסכם והגם שלא נחתם הסכם בין המערער לבין המשיבה, הרי שאין מקום להתערב בגזר דינו, לדעת בא כוח המשיבה.

העונש ראוי והולם את נסיבות העבירה, רמת רשלנותו הגבוה של המערער ותוצאות התאונה, לרבות עברו המכביד של המערער, לגישת המשיבה.

ב"כ המשיבה הפנה לפסיקת בית המשפט העליון בשתי החלטות שניתנו במסגרת רע"פ 4947/08 פלוני נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 12.6.08) ורע"פ 4477/11 –א' אלי נחמן נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 16.6.11) ושבהן לא ניתנה רשות ערעור על העונש, למרות שבימ"ש לתעבורה לא כבד הסדר טיעון. המשיבה ביקשה ללמוד גזירה שווה מהמקרים הנ"ל למקרה שבפני.

לאחר שעיינתי בגזר הדין, נימוקיו, הודעת הערעור, נימוקיה, הפסיקה, ההרשעות הקודמות של המערער ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש הפסילה בפועל על 3 חודשים.

אכן צודק המערער כי על פי פסיקת בית המשפט העליון הן בע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל, (פ"ד מ (1) עמ' 577 ), והן בהתאם לאשר נקבע בדנ"פ 1187/03 פרץ נ' מ"י (פ"ד נט (6) עמ' 281 ), על בית המשפט ככלל לכבד את הסדר הטיעון שהתגבש בין הצדדים.

חובה נוספת הטיל בימ"ש עליון בעניין פרץ, על התביעה הכללית, להבהיר לנאשם בטרם יחתום על הסדר טיעון כי היא לא תהיה מחויבת להגן על ההסדר, היה ובית משפט ידחה את ההסדר ולא יכבדו.

אין מחלוקת כי בין המערער לבין המשיבה לא נחתם הסכם באשר להסדר הטיעון והמערער לא הוזהר כי היה ובית המשפט לא יכבד את הסדר הטיעון תהיה המשיבה פטורה מלהגן עליו בערכאת הערעור.