דוידוב נ' לביטוח בע"מ

החלטה

בקשה למינוי מומחים רפואיים.

התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים בתאריך 03.08.10 שבה נגרמו לה לטענתה, נזקי גוף.

התובעת עתרה בבקשה שבית המשפט ימנה בעניינה מומחים בתחום האורתופדי ובתחום הפסיכיאטרי. התובעת צרפה לבקשתה תיעוד רפואי רב. במכתב השחרור של המבקשת מבית החולים סורוקה מיום 03.08.10 נכתב:

"צילום עמוד שדרה מותני וגבי ללא ממצא חבלתי גרמי".

בנספח למכתב השחרור נכתב, שהמבקשת נבדקה על ידי אורתופד, שאף הוא לא מצא ממצא חבלתי.

בתאריך 19.09.10, המבקשת הופנתה לטיפול פיזיוטרפי. בהפניה נאמר, שיש צורך בהקלת כאבים בברכיים וחיזור שרירים סביב הברכיים.

בדצמבר 2010, התובעת התלוננה על כאב גב תחתון המקרין לרגל שמאל וכאב בקדמת ברך שמאל. הבדיקה של ברך שמאל העלתה, שקיים טווח תנועה מלא, שהברך יציבה ושקיימת רגישות מעל הפיקה. הומלץ למבקשת לבצע אולטרסאונד של ברך שמאל. בדיקה זו מאוזכרת רק ביום 02.05.11. על פי ממצאי הבדיקה, נמצא נוזל בברך ואי סדירות בסהרון החיצוני, והומלץ למבקשת לבצע בדיקת MRI כדי לשלול קרע מדיסקאלי מדיאלי. בדיקת ה- MRI בוצעה ולא נמצאו קרעים במיניסקוס או ברצועות, אבל נמצא סדק בפיבולה.

כאמור, התובעת התלוננה גם על כאבי גב תחתון וקבלה טיפול בתרופות נוגדות דלקת.

בתאריך 03.07.11, המבקשת החלה להתלונן גם על כאב צוואר ועל נימול ביד ימין. הרופא, ד"ר פשטיצקי, כתב כך: "ביקשה ייעוץ. הסכמתי למרות שלא ראיתי סימנים".

רק בתאריך 04.09.12 המבקשת הופנתה לביצוע בדיקת CT. על פי ממצאי הבדיקה מיום 02.10.12, נמצא בלט דיסק מינימלי בחוליות L4-L5 ונמצא בקע מרכזי בגובה L5-S1 , שגרם ללחץ על השק הטקאלי.

בתאריך 15.12.11 המבקשת נבדקה על ידי פרופ' אבו שקרה ראומטולוג בהכשרתו, שאבחן אצל המבקשת תסמיני פיברומיאלגיה והמליץ לה בין השאר, לבצע פעילות גופנית של הליכה ושחיה.

במקביל, המבקשת התלוננה גם על הפרעות שינה. תלונות אלה החלו רק לאחר אמצע שנת 2011.

נערכה בדיקה של פוליסומנוגרפיה ביום 30.08.11, ובסיכום הבדיקה נכתב:

"מדובר בהפרעת שינה הנובעת מחביון ארוך להרדמות נשימתית. נצפו ארועים בגדר הנורמה. מנהל מעבדת השינה פרופ' אריאל טרסיוק כתב באבחנה מבדלת: "קרוב לודאי אינסומניה על רקע של PTSD"".

הנתבעת טענה את הטענות הבאות:

בזמן הקרוב לאחר התאונה, לא נמצא ממצא אורתופדי לא תקין. כמו כן נטען, כי לבקשה לא צורף תיעוד רפואי המעיד על רצף טיפולי. ולבסוף נטען, כי פנייתה האחרונה של המבקשת לאורתופד היתה במאי 2012, ומנתון זה, ניתן ללמוד, שהמבקשת לא נזקקה לטיפול רפואי מאז.

לגבי הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי נטען – כי המבקשת פנתה בתלונה ראשונה בתחום הנפשי רק ביום 11.12.11. כשנה וחצי לאחר התאונה ומאז ועד היום, המבקשת לא פנתה לטיפול נפשי כלשהו.

עוד נטען, כי המבקשת פנתה לפסיכיאטר כבר ביום 29.05.11, אבל לא העלתה בפניו כל תלונה בקשר לתאונה נשוא התביעה.

גדר הספקות מתייחס אפוא, לקשר הסיבתי בין התאונה מיום 03.08.10 לבין הממצאים הרפואיים המאוחרים יותר בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה. כידוע, מי שנפגע בתאונת דרכים, יכול להוכיח את טענותיו אך ורק באמצעות מומחה שבית המשפט ימנה.