דוידוב ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - הדרום

החלטה

מונחת בפניי בקשת המנהל המיוחד לקביעת שכר ביניים. המנהל המיוחד מפנה בבקשתו, לסעיף 8 (א) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981 (להלן: "תקנות החברות"), מכוחו הוא מבקש כי ייפסק לו שכר ביניים כאמור.

על פי תגובת ב"כ החייבת הרי שככל שזכאי המנהל המיוחד לשכר ביניים בגין פעולותיו במסגרת הליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינה של החייבת, יש לפנות לסעיף 7 (א) לתקנות החברות, ולא לסעיף 8 (א).

הכונס הרשמי נתבקש והגיש אף הוא תגובה מטעמו ולפיה, בקשתו של המנהל המיוחד, בדין יסודה ולפיכך, הכונס הרשמי אינו מתנגד לבקשת המנהל המיוחד.

אפנה, איפוא, לבחון הסוגיה באספקלריה להוראות תקנות 7 (א) ו-8 (א) לתקנות הנ"ל:

תקנה 8 (א) קובעת כהאי לישנא:

"לבעל תפקיד ייקבע שכר מימוש באחוזים מתקבולי מימוש, כמפורט להלן, למעט ממזומנים שהיו בידי החברה או שעמדו לזכותה ביום תחילת עבודתו בפועל של בעל התפקיד, ולמעט הכספים שהועברו לבעל התפקיד מכונס נכסים או מפרק אחר:

לגבי 58,866 השקלים החדשים הראשונים – 20%:

לגבי 588,660 שקלים חדשים נוספים – 10%;

לגבי 2,943,300 שקלים חדשים נוספים – 5%;

לגבי כל שקל חדש נוסף – 1%."

"תקבולי מימוש", כהגדרתם בסעיף 1 לתקנות החברות, הינם "תקבולים, שאינם תקבולי הכנסה, ומקורם גביית חובות, מכירת נכסים וכל תקבול אחר שקיבל בעל תפקיד";

על פניו, נראה כי אין בפעולות המנהל המיוחד, כפי שמשתקפות הן בבקשתו מושא החלטה זו, משום פעולות מימוש בפועל או למצער, פעולות העולות כדי "מימוש רעיוני" (ראה לעניין זה פש"ר (ת"א) 2070/02 בש"א 15966/03 עו"ד דורית לוי טילר נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2003(3), 9142), המקימות לו זכות לשכר מימוש, כמבוקש על ידו.

יחד עם זאת, על פי לשון תקנה 8 (א1), אשר הוספה לתקנות החברות אך בשנת 2000, תשלומים עיתיים המשולמים על ידי החייב לבעל התפקיד, יש לראותם כתקבולי מימוש, לכל דבר ועניין.

תקנה 7 (א) קובעת:

"לבעל תפקיד ייקבע לא יותר מאשר פעם בשלושה חודשים, שכר ניהול באחוזים מתקבולי הכנסה שנתקבלו במזומנים בתקופה שבעדה הוא נקבע, כמפורט להלן:

לגבי 412,063 השקלים החדשים הראשונים – 5%;

לגבי 853,558 שקלים חדשים נוספים – 4%;

לגבי 1,707,116 שקלים חדשים נוספים – 3%;

לגבי 2,560,674 שקלים חדשים נוספים – 2%;