פסק דין
הצדדים הסכימו על מתן פסק- דין עפ"י המסמוך וכתבי הטענות, ללא צורך בשמיעת חקירות מצהירים או סיכומים.
המבקש חפץ לחייב את המשיב 1, ממ"י ,לרשום על שמו, בספריו, את זכויות החכירה המהוונות בדירת מגורים באילת, אותה רכש במסגרת הליכי הוצל"פ- כינוס נכסים- באמצעות הכונס, משיב 3, מאת בעל הזכויות הרשום בממ"י- המשיב 4 ( עוזיאל ).
המשיבה 2 היא החברה המשכנת.
חסמים , שכרגיל היו עומדים למכשול בפני המבקש בהעברת זכויות "רגילה", כגון עיקולים שהוטלו על הדירה, מצדדים שלישיים, הוסרו, פרט למכשלה אחת, נשוא הההליך כעת, וזאת, כאשר ר' הוצל"פ הורה על " העברת זכויות החייב בנכס אל הקונה כשהן נקיות מכל שעבוד,עיקול,וזכות אחרת בהתאם לס' 34א' לחוק המכר תשכ"ח- 1968, ובכפוף לכל דין "
אולם, בבואו להביא לרישום זכויותיו אצל ממ"י, נתקל המבקש בקושי שנבע מכך ששנים ארוכות
טרם למכר האמור, ע"י הכונס,הוחל בהליכי העברת מחצית זכויות המשיב 4 בנכס למשיבה 5, העברה שאושרה במסגרת הליך משפטי שנוהל בין שני המשיבים הללו. אותה העברה טרם הושלמה, וטרם נרשמה בספרי ממ"י, מחמת היעדר מלוא המסמוך והטפסים החתומים שנדרשו לשם כך.
לשיטת ממ"י- אין בכוחו של צו ר' הוצל"פ להביא לעקיפת וייתור השלמת העברת הזכויות הראשונה, תנאי לביצוע הרישום הנוכחי ע"ש המבקש, מה גם שבצו האמור גופו, כלולה הנחיה המכפיפה ישומו ל "כל דין".
אין חולק, עם זאת, שבמישור היחסים הפנימי- בין המבקש ליתר המשיבים, הכל תמימי דעים ביחס לרצון להביא לרישום זכויות המבקש בדירה, על שמו, במהרה, ואין לאיש מהמשיבים , לרבות משיבה 5 כל טענת זכות נוגדת, או התנגדות למבוקש כעת. המשיבים 3-5 כולם חתומים על החוזה שמכוחו מכר הכונס את הדירה למבקש, זה שאושר ע"י ר' ההוצל"פ, ובגידרו התחייבו לפעול להעברת הזכויות בנכס, כולל החזקה, שכבר נמסרה בפועל, לידי המבקש ועל שמו.
אין מחלוקת שהמבקש, מצידו, קיים כל ההתחיבויות שהוטלו עליו, עיקרית בהן, כמובן, תשלום התמורה.
אין טענה כי קיימים חיובי מס או תשלומי חובה הכרוכים בהשלמת ההעברה הראשונה, בין משיבים 4 ו- 5, ומוסכם כי החוסר היחיד, אף לשיטת ממ"י, הוא זה של השלמת טפסים ומסמכים הנדרשים לכגון דא, עפ"י נהלי המנהל והנחיותיו.
נסיון שנעשה, בהליכי ק"מ, להביא להשלמת ההעברה הקודמת, ע"י שיתוף פעולה ישיר עם המשיבה 5 ,לא עלה יפה, והמבקש, מצידו, גורס, כי בין שחסר מיסמוך, כנטען, בין אם לאו, הרי, בנסיבות הקיימות – חובה על ממ"י להביא לרישום הזכויות על שמו, והמכשלה הבירוקרטית, לשיטתו, מיותרת ובלתי מבוססת.
לאחר עיון בחומר שלפני, ובכתבי הטענות, אני רואה לנכון להורות כמבוקש בהמ"פ, ובלי שיהיה צורך להכריע במחלוקת משפטית או עובדתית כלשהי.
המנהל- כגוף מסודר ואמון על נהלי עבודה קבועים ושויוניים לכל, אינו מוכן "לדלג" על השלמת ביצוע ההעברה הקודמת, כתנאי לאיפשור המשך רישום הזכויות בדירה ע"ש המבקש. זאת- הגם שאין חולק שכל המעורבים הישירים מעוניינים בכך, ושאין מניעה מהותית כלשהי לאמור, לא במישור מיסוי, ולא במישור קיום הוראות החוק הרלבנטיות.
צפייתו של המבקש להרשם כבעל מלוא הזכויות, אותן רכש בהליכי כינוס נכסים, באישור ר' ההוצל"פ, ובהסכמת כל בעלי הזכויות הקודמים- המשיבים 4-5, וכמובן הכונס, מש' 3 – היא ציפיה לגיטימית וטבעית, והמניעה הקיימת כרגע היא אך ורק בתחום המכונה בעגה המדוברת "טופסולוגיה". דומה, שלו היו המשיבים, בעיקר משיבה 5 ,נחלצים לעזור , ולחתום ע"ג אי אילו מסמכים, או לספקם, הבעיה היתה נפתרת תוך דקות ספורות. יודגש- גם משיבה 1 אינה טוענת לקיום מניעה מהותית ו"אמיתית" לסיום רישום הזכויות ע"ש המבקש, פרט להעברה ה"פתוחה" בין משיב 4 למשיבה 5.
הסיבה שאין ניתן, בהליך דהיום, לחייב את המשיבה 5, למשל, בפן האופרטיבי, להשלים את החסר, היא בעיקרה משום שהמבקש הגדיר , מבחינתו, את כל המשיבים, פרט לממ"י, כמשיבים פורמליים, וטרם שההמ"פ תתוקן, ותיווסף בקשת סעד כלפיהם, אין הדבר ניתן להיעשות.
על מנת שלא להאריך ההליך, ובכדי לשים סוף לפרשה, חרף ההתנהלות הדיונית הלא מיטבית, של המבקש,החלטתי להעניק לו סעד,כפי שהתבקש, כלפי ממ"י, אף שאיני מוצא שנפל פגם בהקפדה על ההנחיות והנהלים, כפי שנעשה, ואף שספק רב, ואיני נזקק לקבוע מסמרות, אם צודק הוא בטענה המשפטית שצו ר' ההוצל"פ, המאזכר את ס' 34 לחוק המכר, כוחו יפה "לקצר הליכים" או לייתרם, בנסיבות הספציפיות שלפנינו.
משכך- ובלא שאקבע דבר באשר לאיתנות הטענות שהעלה המבקש כלפי סרוב המשיבה 1 להשלים ההעברה על שמו- ניתן בזאת סעד הצהרתי ולפיו זכאי המבקש להרשם בספרי המנהל כבעל זכויות החכירה המהוונות בדירה הנדונה, בלא שהמנהל ידרוש, כתנאי לכך, סיום הליכי העברה קודמת בין המשיב 4 למשיבה 5.
המבקש רשאי להכניס פסיקתא לחתימה, ככל הנדרש, ורצוי שנוסחה יהא מתואם עם ב"כ המשיבה 1.
אין צו להוצאות.