דוידה נ' חברת ש.שלמה ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין תאונה דרכים בה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת 1, ביום 12.12.10. ברכב התובע נהגה אשתו (להלן- הנהגת) ברכב הנתבעת 1 נהג הנתבע 2 (להלן – הנתבע 2) התאונה ארעה בכביש בגין בירושלים.

התובע טען בכתב התביעה כי בעת שהנהגת עצרה לפני רמזור אדום, רכב הנתבעת 1 התדרדר לאחור ופגע ברכבו. בתוצאה מן התאונה נגרם לו נזק והוא עותר לחייב את הנתבעים בגין הוצאות לשמאי בסך 550 ₪, הוצאות התיקון בסך 2262 ₪, הפסד יום עבודה בסך 160 ₪, וכן בגין עוגמת נפש טרחה ובזבוז זמן בסך 700 ₪.

הנתבעים מכחישים את הטענות וטוענים כי בעת שהנהגת עצרה לפני הרמזור האדום היא לא הספיקה לבלום ופגעה ברכב הנתבעת 1 מאחור. כמו כן טענו כי הרכב של התובע היה פגוע קודם לתאונה וכי התאונה לא גרמה לנזק נוסף.

בדיון חזר כל צד על טענותיו.

הנהגת סיפרה בעדותה כי ראתה את רכב הנתבע 2 מתדרדר לעברה, צפרה לו אך הוא לא הספיק לבלום. כמו כן ציינה כי רכבה היה פגום בחזית גם קודם לתאונה ואולם הפגיעה הקודמת הייתה בחלק התחתון של חזית המכונית ואילו התאונה גרמה לפגיעה במכסה המנוע בצד העליון. עוד ציינה כי לאור העובדה צבע המכונית היה מקולף גם קודם לתאונה, השמאי הפחית מגובה השומה את שווי הצביעה בגין הפגם המוקדם בסך של 220 ₪.

הגב' שרה טורונטו שהייתה ברכב התובע בעת התאונה, העידה אף היא כי הנהגת הייתה במצב עצירה לפני רמזור אדום בעת שרכב הנתבעת 1 התדרדר ופגע ברכב התובע. גם היא העידה כי הנהגת צפרה על מנת למנות את הפגיעה אך ללא הועיל.

הנתבע 1 העיד כי הרכב שנסע בו הינו רכב אוטומטי וכי הוא לא התדרדר ולא יכול היה להתדרדר לעבר רכב התובע. לטענתו הנהגת לא הספיקה לבלום ולכן פגעה בו מאחור. כמו כן ציין כי לאור המרחק שהיה בין כלי הרכב לא תיתכן פגיעה משמעותית ועל כן התביעה מופרזת.

נציגת הנתבעת 1 ציינה בדיון כי הם לא קיבלו מאת התובע חומר מסודר בנוגע לגובה הנזק וכי עד למועד הדיון לא ראו את הערכת השמאי. יצויין כי אף לכתב התביעה לא מורפה הערכת השמאי אלא היא הוגשה במועד הדיון.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות אני מבכרת את גרסת התובע. אמנם נכון הוא כי המקרים בהם רכב מתדרדר לאחור, שכיחים יותר ברכב שאינו אוטומטי ואולם אין להוציאם מכלל אפשרות גם במקרים שהרכב הוא אוטומטי. גרסת הנהגת שנתמכה בעדותה של הגב' טורונטו מהימנה עלי ולכן אני מקבלת את התביעה.

הנתבעים ישלמו לתובע סך של 2,812 ₪ בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, וכן את הוצאות העדה בסך 200 ₪. מטעמי דת ביקשו התובעים לא לקבוע הוראות בעניין ריבית והצמדה. לנוכח טענת הנתבעת 1 כי לא הועברו אליה קודם לתביעה ולאחריה המסמכים המעידים על גובה הנזק, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, א' אלול תשע"א, 31 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.