דוידאן נ' יעד פרזול בעמ ואח'

פסק דין

א.בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ עמיעד רט מיום 16.03.09 בתיק הוצל"פ 0160236084 לפיה נדחתה בקשת המערערת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, והיא הופנתה להגיש בקשה להכרזתה כפושטת רגל.

החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב.העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

כנגד המערערת פתוחים היו נכון ליום 16.3.09 שבעה תיקי הוצל"פ, בהיקף חובות כולל של 1,000,000 ₪. החוב הפרטני בתיק ההוצל"פ נשוא הערעור עמד על סך 175,000 ₪. החייבת הציעה לשלם 100 ₪ לחודש לפירעון כל חובותיה.

המערערת הגישה בקשה להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים ולהורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ נגדה. בנימוקי הבקשה כל שטענה המערערת הוא כי היא מצויה במצב כלכלי קשה ואיננה יכולה לעמוד בתשלום החובות בתיקי ההוצל"פ. המערערת צירפה לבקשה תלושי משכורת שלה ושל בעלה, טופס ויתור על סודיות, שאלון ואישורים והודיעה כי חשבון הבנק שלה מעוקל ומוגבל.

בהחלטה מיום 16.3.09 דחה רשם ההוצל"פ את הבקשה וקבע כי המשך הליכי ההוצל"פ בנסיבות אלו, לא יביאו לפרעון החוב, אלא רק להנצחתם באופן שלא יפרעו לעולם. לאור חוסר התוחלת והתועלת שבהמשך הליכי הוצל"פ בכלל, ובאיחוד תיקים בפרט, ומאחר שרק בהליכי פשיטת רגל יש אכן אפשרות שהחייב יקבל הפטר מכל חובותיו, נראה היה לרשם ההוצל"פ כי יש להפנות את החייבת להליכי פשיטת רגל. רשם ההוצל"פ קבע כי עושה הוא שימוש בסמכותו להפנות חייב, בנסיבות אלו, להליכי פשיטת רגל כשהוא תומך החלטתו בפסיקה (בר"ע (ת"א) 20311/99 קאשי נ' בנק לאומי (טרם פורסם, 15.4.99) (להלן: "פרשת קאשי"); בר"ע (ת"א) 2890/06 עזריה נ' אימפולייט (טרם פורסם, 15.8.07) (להלן: "פרשת אימפולייט"); בר"ע (ת"א) 1122/08 יוסף פרץ נ' א.מ. פנורמה 1997 בע"מ (טרם פורסם, 5.1.99) (להלן: "פרשת פרץ"). רשם ההוצל"פ ציין כי בפסיקה הובעה אומנם דעה שונה (בר"ע (חיפה) 1808/07 שפושניק גיא נ' שפושניק שרית (טרם פורסם, 7.6.07) (להלן: "פרשת שפושניק")). אך הוא מונחה על ידי ההלכה הפסוקה בהלכות הראשונות הנ"ל. רשם ההוצל"פ ביסס החלטתו גם על חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29) תשס"ט- 2008 (להלן: "תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל"), לפיו, לטעמו, גילה המחוקק דעתו, שמן הראוי שחייבים במצבה של המערערת יפנו להליכי פשיטת רגל. לפיכך, הורה רשם ההוצל"פ למערערת להגיש בתוך 30 יום, בקשה דחופה להכרזתה כפושטת רגל, וככל שתעשה כן, יהיה מוכן לסייע למערערת בתיק הפרטני שבנדון, ולהקל עליה זמנית, בהליכים השונים ובשיעור צו החיוב בתשלומים.

החלטה זו היא נשוא הערעור שבפני.

ג.המערערת טוענת כי רשם ההוצל"פ לא דן בבקשה לגופא, אלא קבע כי בשל העובדה שהיקף החובות מגיע לסכום של כמיליון ₪ והמערערת מבקשת לשלם 100 ₪ לחודש בלבד, אין להיעתר לבקשתה ועליה לפנות להליכי פשיטת רגל.

ב"כ המערערת טוען כי רשם ההוצל"פ איננו מוסמך לדחוק במערערת ולחייבה לפנות להליכי פש"ר, כשהוא מפנה לשיקולים המפורטים בפרשת שפושניק, לתמיכה בטענתו זו. ב"כ המערערת מוסיף וטוען כי המחוקק לא נתן כל סמכות לרשם ההוצל"פ לדחות בקשה של חייב להיות מוכרז מוגבל באמצעים ולאלצו להגיש בקשה לפשיטת רגל. ב"כ המערערת טוען שיש לפרש את החוק כך שלחייב זכות להגיש בקשה להכריזו כחייב מוגבל באמצעים, ללא הגבלה, באשר להיקף חובותיו. ב"כ המערערת מוסיף, כי לו סבר המחוקק שמי שאין בידו לשלם 3% בהליך של איחוד תיקים, חייב להגיש בקשה לפשיטת רגל, מהטעם שאם לא כן לא יפרעו חובותיו, לא היה מותיר על כנה את האפשרות להכריז על חייב מוגבל באמצעים, אלא קובע באופן מפורש כי חייב כזה חייב בפניה להליכי פשיטת רגל. ב"כ המערערת טוען כי כל שנקבע בתיקון 29 לחוק ההוצל"פ הוא כי רשם ההוצל"פ יידע חייב בדבר האפשרות לפנות להליכי פשיטת רגל, ורשם ההוצל"פ הוסמך לעכב את ההליכים לצורך פניה להליך של פשיטת רגל. לגישתו של ב"כ המערערת, בתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל לא שינה המחוקק את הדין, לא קבע סף כלשהו להליך של חייב המוגבל באמצעים, ולא קבע כי נתונה לרשם ההוצל"פ הסמכות להפנות להליכי פשיטת רגל.

ד.המשיב 1, יעד פרזול 1984 בע"מ, מאזכר גם הוא את ההלכות השונות שנקבעו בפסיקה וטוען כי רשם ההוצל"פ הפעיל את סמכותו ושיקול דעתו, ולאחר שדחה לגופא את בקשת המערערת להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים, מהטעם שהדבר ינציח את החוב, הפנה את המערערת להליכי פשיטת רגל, וזאת בהתאם לסמכותו וחובתו עפ"י סעיף 77א' בתיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל.

המשיבה 2, עיריית תל אביב, טענה כי המערערת עמדה בתשלומים שנקבעו במסגרת הסכם פשרה שנכרת עמה, ולשם גבית יתרת החוב, פועלת המשיבה 2 כנגד צדדי ג'. לפיכך, למשיבה 2 אין כל עניין או עמדה בתיק והיא משאירה את מתן ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

המשיב 3, בנק לאומי לישראל בע"מ, טוען כי על פי ההלכה שנקבעה בפרשות קאשי ופרץ, משנוכח רשם ההוצל"פ כי המערערת לא תוכל לפרוע חובותיה במסגרת הליכי ההוצל"פ, בשל החובות הכבדים ויכולת ההחזר המוגבלת, מוסמך רשם ההוצל"פ להפנות את המערערת להליכי פשיטת רגל. בנוסף, טוען המשיב 2, כי המערערת לא נתנה טעם מדוע מתנגדת היא לפנות להליכי פשיטת רגל, במסגרתם תוכל לקבל הפטר מחובות העבר שלה, ולפתוח דף חדש בחייה ללא הגבלות כלכליות.

המשיבה 4, אדנים תעשיות עץ בע"מ, טענה כי מחד אינה מתנגדת לבקשה שכן משמעותה המשך תשלום למשיבה 4, קטן ככל שיהיה והמשך צמצום החוב, אם כי במשורה. מאידך, מקובל עליה הרציונאל לפיו המשך הליכי הוצל"פ במסגרת זו לא יביאו לפירעון החוב. המשיבה 4 הותירה ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

ה.מנגנון ההכרזה על חייב מוגבל באמצעים, המפורט בפרק ז'1 לחוק ההוצאה לפועל, מאפשר לחייבים שאינם מסוגלים לפרוע את חובותיהם בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, לפרוע חובותיהם לשיעורין תוך שמירה על זכויותיהם, ומנגד מאפשר להטיל מגבלות שונות של אותם חייבים על מנת לעודדם לפרוע חובותיהם בפרקי זמן סבירים. סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים היא סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לרשם ההוצאה לפועל לשקול ולאזן בין כלל השיקולים והאינטרסים, של כל מקרה, על פי נסיבותיו (ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' חדיד פואד, פ"ד נז(4) 211, 216 (2003); ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 347, מהדורה שישית, מאי 2008).

רשם ההוצאה לפועל מוסמך, איפוא, לאחר חקירת יכולת, להכריז על חייב מוגבל באמצעים, לאחד את תיקיו וליתן צו לחיוב התשלומים, גם אם התשלומים נפרשים מעבר לתקופות הקצובות שנקבעו בסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל.

כידוע, פסק הדין שניתן בפרשת קאשי היווה במשך שנים רבות את אבן הבוחן לקביעת הדרך הראויה בה יש לנהוג בחייבים שיכולת הפירעון של חובותיהם, אינה עומדת ביחס כלשהו לשיעור חובם הכולל. בפרשת קאשי נקבע כי בנסיבות אלה במקום להכריז על חייב מוגבל באמצעים, מוסמך רשם ההוצאה לפועל להפנות את החייב להליכי פשיטת רגל.

בפסק דין זה אמר כב' השופט ד' בר-אופיר את הדברים הבאים:

"4...אחת מעתירותיו של המבקש בפני היא להכריזו כמוגבל באמצעים ולאחד את כל תיקיו בעקבות הכרזה זו. לי נראה כי על פי הפרשנות התכליתית של סעיפי החוק המתייחסים לחייב מוגבל באמצעים או לאיחוד תיקים של חייב שאיננו מוגבל - המחוקק לא התכוון כל עיקר להנציח פירעון חובות ניכרים בתשלומים קטנים שנפרשים על פני שנים ארוכות, מבלי שהפירעון המלא נראה באופק.

לתשלומים הקטנים שהחייב מחויב בהם לאחר בדיקת יכולתו אין משמעות כלכלית, והזוכה כלל לא נהנה מהם ואיננו מסוגל להחזיר לעצמו את החסר במשאביו הכספיים. הטלת הגבייה בשיעורים מעטים על מערכת ההוצאה לפועל, מטילה עליה מעמסה ארגונית מצטברת ובסופו של דבר איננה משיגה את המטרה שלשמה הוקמה, והיא מועסקת בפעילות חסרת ערך לזוכים.