פסק דין
1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בנתניה מיום 08.12.12 (כב' הרשמת הבכירה יפעת אונגר ביטון) אשר קיבלה את תביעת המבקשות בחלקה הקטן וחייבה את המשיבה בהחזר סך 1,529 ₪ לידי המבקשות, בגין סכום ששולם ביתר, וכן חוייבה המשיבה לשלם סך 300 ₪ בכזיכוי עבור כיור, ולהשיב מספר פריטים.
2.רקע-
המבקשות הגישו כנגד המשיבה תביעה ע"ס 31,900 ₪ בטענה כי במסגרת רכישת פריטים שונים אצל המשיבה נגבו ממנה כספים ביתר וסופקה לה סחורה פגומה. המבקשות טענו כי על המשיבה להחזיר להן את הסכום ששולם ביתר ולפצותן בגין עוגמת נפש, הוצאות ושיחות טלפון.
בימ"ש קמא בחן את טענות הצדדים וקבע, בין היתר, כי יש לדחות את הטענה בדבר האריחים הפגומים שכביכול סופקו להן מאחר ובדיקתם נעשתה באיחור, דחתה את התביעה להחזר שווי סחורה שסופקה למעשה ע"י הקבלן, נדחו פרטי תביעה שונים וכן נקבע כי טענת המבקשות כי שילמו בסה"כ 138,440 ₪ במקום 128,000 ₪, קרסה, מאחר והוכח שתשלום בסך 8,700 ₪ שולם בהמחאה שחוללה. לאחר בחינת הראיות נמצא כי על המשיבה להשיב למבקשות את הסך 1,529 ₪ + 300 ₪ בלבד. וכן עליה להשיב פריטים מסוימים באריזתם המקורית.
למבקשות טענות רבות ביחס לקביעות השונות שבפסק הדין. באשר לתשלום ע"ס 8,700 ₪ נטען כי מדובר בשיק שחזר מחמת טעות, אך למחרת היום נפרע.
3.דיון-
כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת בדרך כלל בפסקי הדין של בתי המשפט לתביעות קטנות שכן מדובר בהליך שאמור להיות מהיר ויעיל, ומטעם זה מצא המחוקק שלא להעניק למתדיינים בערכאה זו זכות ערעור, אלא יש לבקש רשות ערעור. התערבות בפסקי הדין של בתי המשפט לתביעות קטנות תתאפשר רק כאשר נמצאה טעות גלויה על פני פסק הדין, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית (רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול תורגמן , מיום 17.03.09; רע"א בודקר נ' ברטה בשקירוב ואח', מיום 20.03.05).
כמו כן אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים שמצאה הערכאה הדיונית, אלא אם כן נמצאה טעות על פניו של פסק הדין (ר' ע"א 2254/09 צ.נ בנייני איכות בנתניה בע"מ נ' עו"ד גונן קסטנבאום, מיום 03.01.11).
מטעם זה, יש לדחות את הבקשה ביחס לקביעות והממצאים של בימ"ש קמא, למעט בעניין אחד שבו נראה כי נפלה טעות בפני בימ"ש קמא.
בסעיף 15 לפסה"ד נקבע:
"...כמו כן, באין ראיה לסתור, טענת התובעות כי שילמו 138,440 ₪ במקום 128,000 ₪ קרסה, משהוברר כי תשלום בסך 8,700 ₪ חולל".
לטענת המבקשות סכום זה נפרע לאחר הצגתו של השיק בבנק בפעם השנייה (בפעם הראשונה, לטענתן, חזר השיק מחמת טעות של המשיבה).
מהטעמים האמורים לעיל, התמקד הדיון בפני בשאלה האמורה, האם נפרע השיק ע"ס 8,700 ₪, שאם תמצא התשובה לשאלה זו חיובית, נמצא כי נפלה שגגה בפסק הדין. לפיכך ניתנת למבקשות רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.
4.המבקשות מסתמכות בעניין זה על הנהלת החשבונות של המשיבה, נספח ד' לכתב הגנתה (עמ'19, 20, 21 בנט המשפט). כעולה מהמסמך עמ' 19 לכתב ההגנה הופקד השיק, חזר ונפרע שוב.
המשיבה מאשרת טענה זו, אך טוענת כי כאמור בשורה התחתונה בעמ' 19 לכתב ההגנה, שולם בסה"כ 129,328 ₪ ולא 138,042 ₪.
לכך משיבות המבקשות כי מעיון בעמ' 21 עולה כי שולם 138,440 ₪ ולא פחות מכך.
התשובה לכך מטעם המשיבה היא כי המבקשות אינן מבינות את הנהלת החשבונות של המשיבה, ועל מנת להוכיח את טענותיהן היה עליהן להציג קבלות ולא להסתמך על מסמכיה של המשיבה שאין הן מבינות את פשרם.
5.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל את טענת המבקשות בנקודה זו.
אין חולק כי האמור בפסק הדין, לפיו "קרסה" טענת המבקשות מאחר והשיק ע"ס 8,7000 ₪ חולל- איננו נכון. כיום אין חולק כי שיק זה נפרע (ר' פרוטוקול הדיון בפני, עמ' 2 שורות , 14-15 ,7,9).