דוויאת נ' פרץ ואח'

פסק-דין

1. לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 19.7.12 שהתרחשה ברחוב קינג ג'ורג בירושלים. התובע הינו הבעלים של רכב מונית מסוג סקודה- אוקטאביה שנת ייצור 2010 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 1 היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה הנהג ברכב מסחרי הינדאי, מ.ר. 87-079-62 המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת נסע בנתיב האמצעי מתוך שלושה נתיבים המצויים ברחוב קינג ג'ורג לכיוון דרום ולפני הצומת לפנייה שמאלה לרחוב אגרון, התפרץ רכב הנתבעים שנסע בנתיב הימני לנתיב נסיעתו ופגע בצד הימני קדמי של רכבו.

3.אליבא דגירסת הנתבעים כפי שנטענה בכתב ההגנה, עת נסע בנתיב הימני מבין שלושה נתיבים המצויים ברחוב קינג ג'ורג לכיוון דרום ולאחר שהדליק את נורות האיתות שמאלה, הסתכל במראות ווידא כי הנתיב האמצעי פנוי מכלי רכב והחל את פעולת ההשתלבות כאשר לפתע הגיח רכב התובע שנסע בנתיב הנסיעה לתחבורה ציבורית סטה מנתיבו תוך שעלה על קו הפרדה רצוף ומוגבה במהירות בלתי סבירה ובחוסר זהירות ופגע בדופן השמאלית של רכבו.

4.ביום 30/6/13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו נשמעו עדויות הנהגים וטענות באי כוח הצדדים. בנוסף, הצדדים הסמיכוני לפסוק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, זאת בכפוף למתן נימוקים.

5.לאחר ששמעתי הצדדים, נתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, בחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות הסיכויים והסיכונים של כל צד, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה באופן שעל התובע תושת אחריות בשיעור 20% ועל הנתבעים תושת אחריות בשיעור 80%. להלן נימוקיי.

ראשית, בגירסת הנתבע 1 כפי שהועלתה בהודעה על תאונת דרכים שהוגשה לנתבעת 2 (נ/3) צויין, כי התאונה אירעה במהלך מעברו מנתיב נסיעתו. הנתבע 1 לא מציין בגירסתו הראשונה את העובדות כי אותת או הסתכל במראה ווידא, כי נתיב הנסיעה אליו ביקש להיכנס פנוי ונדמה, כי גירסה זו נולדה לראשונה רק בכתב הגנה.

שנית, עיון בתמונות שהוגשו כ- ת/2 , נ/1 ו-נ/2 , מלמד, כי רכב הנתבעים הוא זה שפגע עם חזית שמאל שלו בדופן השמאלית של רכב התובע. בנוסף, עולה מ-נ/2, כי סטיית רכב הנתבעים הינה סטייה חדה הטומנת בחובה סכנה גבוהה לרכב המשתלב בכביש ומשכך, חלה על הנתבע 1 חובת זהירות מוגברת.

שלישית, עדותו של התובע בפני, לפיה, נסע בנתיב האמצעי והסברו למצב עמידת כלי הרכב בעת קרות התאונה כאשר צידו השמאלי מצוי על קו ההפרדה בכך שכאשר הבחין בסטיית רכב התובע כ-5-6 מטרים ממנו, ביקש להימנע מתאונה באמצעות סטייה לצד שמאל וכתוצאה מהתאונה אף נהדף מעט לשמאל – לא נסתרו ונתמכו אף באופן מסויים בראיות ת/2, נ/1 ו-נ/2 ( יוער, כי התמונות שהוגשו לבית המשפט צולמו על ידי הצדדים בזויות שונות המדגישות את אופן עמידת הרכבים בהתאם לזווית הצילום ומשכך, לא נתן על בסיסן בלבד ללמוד אודות נסיבות קרות התאונה).

רביעית, אף אם הנתבע 1 הסתכל במראה השמאלית בטרם החל בביצוע ההשתלבות מהנתיב הימני בו נסע לנתיב השמאלי, שוכנעתי, כי המשך פעולת ההשתלבות לא לווה בווידוא, כי אין בהשתלבותו משום הפרעה לרכבים אחרים הנוסעים בנתיבים האחרים.

חמישית, ראיתי להשית על נהג רשלנות תורמת שכן, לדידי, התובע נהג במהירות גבוהה יחסית לתנאי הדרך בהתאם לעדותו שלו וכי לא נתן תשומת ליבו למתרחש בדרך באופן מספק. אף לו לתובע קיימת זכות קדימה אין בכך משום מתן פטור מבירור כי הדרך חופשית ובטוחה לנסיעה.

6.באשר לשיעור הנזקים הנני מאשר הנזקים הישירים שנגרמו לרכב התובע ושכ"ט שמאי הרכב בניכוי האשם התורם ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד. אינני מאשר את ירידת הערך הנטענת, זאת, נוכח העובדה כי לעניות דעתי נפלו פגמים מהותיים בחוות דעת השמאי ברכיב זה. ראשית, לא צויין בחוות דעת השמאי מועד הבדיקה וכן, השמאי לא התייחס למספר עובדות רלבנטיות ומהותיות כגון שאלת עברו התאונתי של הרכב וכי עסקינן ברכב המשמש כמונית מזה למעלה משלוש שנים.

7.סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 4,279 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ג, 04 יולי 2013, בהעדר הצדדים.