דוודי ואח' נ' אבן פז בניה ויזום בע"מ ואח'

ב"כ התובעים: עו"ד אברהם שלו

ב"כ הנתבעות: עו"ד לילך מגיד

פסק דין

רקע

1.זוהי תביעה בגין ליקויי בניה נטענים. התובעים רכשו ביום 7.12.01 דירה בת 5 חדרים בנתניה מהנתבעת 1. הסכם הרכישה ונספחיו צורפו כנספח 1 לתצהיר התובע. התובעים קבלו את הדירה לחזקתם בחודש נובמבר 2002. לטענת התובעים קיימים בדירה ליקויים, כפי שיפורט, ועל כן הגישו תביעה זו על סך 92,342 ₪. אין מחלוקת לגבי כך שהנתבעת 1 היא שמכרה לתובעים את הדירה, הנתבעת 2 היתה הקבלן המבצע של הפרוייקט שבמסגרתו נבנתה הדירה, והנתבעות הן איגוד חברות בבעלות אחת.

טענות התובעים

2.לטענת התובעים, כבר במהלך שנת הבדק נתגלו להם ליקויים, עליהם דווחו לנתבעות בכתב, כעולה ממכתב מיום 4.5.03 שצורף כנספח 3 לתצהיר התובע. ביום 1.6.03 הודיעו התובעים לנציגת הנתבעת 2 כי הם מעוניינים בביצוע התיקונים בדירתם, כעולה מהודעה מיום 1.6.03 שצורפה כנספח 4 לתצהיר התובע, וביקשו שהתיקונים יבוצעו בשבוע הראשון של חודש יולי 2003, תוך הודעה של 24 שעות מראש. למרות זאת, התובעים המתינו לשווא. רק בחודש דצמבר 2003 הגיע לדירת התובעים מר יחזקאל גב (להלן - גב), נציג הנתבעת 2, והודיע כי מלאכת התיקון תחל בקרוב. מאחר שהנתבעת התמהמהה בביצוע התיקונים, פנו אליה התובעים פעם נוספת ביום 28.3.04 בדרישה לבוא ולתקן את הליקויים (הפניה צורפה כנספח 5 לתצהיר התובע). באמצע שנת 2004 ביצעה הנתבעת אך ורק תיקוני סדיקה וטיח.

בדירת התובעים, בה היה ליקוי בריצוף, מצב הריצוף החמיר מיום ליום. בלית ברירה פנו התובעים לעורך דין וביום 29.5.05 פנה עורך הדין של התובעים לנתבעת 1 והתריע כי המרצפות שוקעות. ביום 2.6.05 הודיע בא כח הנתבעת 1 כי הריצוף תקין ואין בו כל פגם (התשובה צורפה כנספח 7 לתצהיר התובע). בשנת 2008 פנה התובע למומחה, המהנדס יעקב ברסוצקי, אשר בדק את הליקויים ותעד אותם. נשלח מכתב התראה נוסף לנתבעת, באמצעות בא כח התובעים, בצרוף חוות הדעת מטעם מומחה התובעים. המהנדס ברסוצקי העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 61,500 ₪ + מע"מ; קבע כי יש צורך בפיקוח הנדסי בסך 2,000 ₪ + מע"מ; הוא קבע כי במהלך תיקון הליקויים יצטרכו התובעים לשהות מחוץ לביתם במשך 14 יום. התובעים העריכו את העלות של שהות זו בסך 7,000 ₪. התובעים טענו כי בשל הליקויים וכתוצאה ממצב הריצוף הפגום בדירתם, הם סובלים ממפח נפש ואי נוחות פונקציונלית, ועל כן תבעו גם רכיב של עגמת נפש, אותו העמידו בסך של 10,000 ₪. נוסף על כך שילמו התובעים למומחים מטעמם סך של 2,000 ₪, עד הגשת התביעה.

לטענת התובעים על הנתבעות לפצותם בגין ליקויי הבניה והנזקים, הן על פי חוק החוזים (שכן הופר ההסכם בין הנתבעת 1 לבין התובעים), והן על פי פקודת הנזיקין (שכן הנתבעת 2 או מי מטעמה התרשל בעת בנית הדירה).

טענות הנתבעות

3.לטענת הנתבעות, התובעים קיבלו את הדירה לחזקתם ביום 18.9.02. הנתבעות ביצעו את הבניה באופן מקצועי וראוי, בהתאם למפרט הטכני. הנתבעות מעולם לא התעלמו מפניות התובעים אלא התייחסו לפניות בצורה עניינית. הן ביצעו את תיקוני שנת הבדק ותיקנו את הליקויים, והתובעים אישרו בחתימתם על גבי פרוטוקול הליקויים, שצורף כנספח א לתצהיר הנתבעות, כי הליקויים תוקנו לשביעות רצונם. נוסף על כך חברת "אלום-דש פרוייקטים (1994) בע"מ" ביצעה בדירת התובעים תיקונים ביום 12.2.04, בהתאם לדרישת הנתבעת 2. הודעת "אלום-דש" על סיום התיקונים צורפה כנספח לתצהיר הנתבעות.

למרות התיקונים הללו הוסיפו התובעים לפנות לנתבעת במכתב מיום 29.5.05, בו טענו לפגם בריצוף בדירתם. הנתבעת 1 ענתה לתובעים כי לא מצאה כל פגם בריצוף, לאחר שביצעה בדיקה מקיפה. לענין הריצוף טוענות הנתבעות בתצהיר נציגן, כי בשעה שהתובעים רכשו את דירתם, דירות הפרוייקט כלל לא רוצפו. ריצוף הדירות בוצע בשלבים האחרונים לפני מסירת הדירה, על מנת למנוע נזקים לריצוף. יותר מכך: בפרוייקט נושא התביעה סיפקו הנתבעות ריצוף בגודל 45 X 45 ואילו מומחה בית המשפט מצא שהדירה מרוצפת בריצוף קרמיקה בגודל 50 X 50. זה איננו הריצוף שסיפקו הנתבעות.

טענת התובעים כי הנתבעות התעלמו ממכתבם מיום 7.9.08 חסרת כל בסיס. הנתבעות ענו לתובעים ביום 16.9.08 כי יתאמו מועד עם התובעים לצורך ביצוע התיקונים אך בשל תקופת החגים נדחה הענין. כאשר פנו הנתבעות לתובעים לאחר תקופת החגים לצורך תיאום מועד לביצוע תיקונים, דחו התובעים את דרישת הנתבעות בטענה כי העבירו את הענין לטיפולו של עורך דין.

חוות דעת מומחה בית המשפט

4.ביום 24.6.09 מינה כבוד השופט בן חיים, בהסכמת הצדדים, את המהנדס יקי נחמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן - המומחה). המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 16.8.09 ובהמשך השיב על שאלות הבהרה שהפנו אליו הצדדים. בהתאם לחוות דעתו, סעיף הליקוי העיקרי שנמצא בדירה הוא בריצוף. הוא מצא כי קיימים בדירה אריחי קרמיקה שבורים וקיימים חללים בפינות המפגש. נמצא כי קיים כשל בריצוף הדירה בכל החלקים המרוצפים במרצפות 50 X 50 (חדרי דיור, פרוזדור, סלון ומטבח). נוסף על כך קיימים אריחי קרמיקה הנשלפים בקלות, קיימים אריחים שבורים וצליל חלול המלמד על חללים והדבקה לקויה ברוב שטח הדירה. המומחה קבע כי לצורך טיפול בליקוי זה יש לפרק את כל הריצוף בדירה ולבצע ריצוף מחדש. הוא קבע כי תאורטית ניתן לשלוף את רוב הריצוף משטחי הדירה אך לא ניתן יהיה להשלים את המרצפות השבורות באמצעות ריצוף דומה, מאחר שלא ניתן כיום להשיג גוון מרצפות זהה לזה שנמצא בדירה. הוא העריך את התיקון לפחות בעלות כספית של 45,000 ₪ וציין כי אם יתאפשר שימוש חוזר בריצוף, יחסכו כ-20,000 ₪.

5.נוסף לסעיף ליקוי זה מצא המומחה ליקויי איטום (900 ₪), ציפוי לקוי של קירות החוץ באריחי קרמיקה (1,600 ₪), העדר זכוכית בטיחותית בדלת האלומיניום בחדר הדיור (500 ₪) והעדר צינור פלדה לאוורור בממ"ד (2,000 ₪). המומחה קבע כי התשלום בגין הפיקוח ההנדסי יעמוד על 5,000 ₪ והכל, בתוספת מע"מ, מסתכם לסך 64,075 ₪. זאת, במחירים בהם יעלה לתובעים לבצע את העבודות. הוא העריך את משך העבודה ב-10 ימים (שבועיים קלנדריים), שבהם לא ניתן יהיה להתגורר בדירה.

דיון והכרעה

6.בדיון שהתקיים לפני ביום 13.9.10 העידו מומחה בית המשפט (לבקשת הנתבעות), התובע - מר אלברט דוודי, ונציג הנתבעות, מר יחזקאל גב.

7.לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכל החומר שהוגש, הגעתי למסקנות הבאות:

א.הריצוף בדירת התובעים לקוי. זאת, בהתבסס על חוות הדעת של המומחה, שלא נסתרה בנקודה זו בחקירתו הנגדית. לא קיבלתי את טענת הנתבעות, שעלתה לראשונה בתצהיר מטעמן, לפיה הריצוף הקיים בדירה, שגודלו 50 X 50, אינו הריצוף שהתקינו בדירה הנתבעות. טענה זו נסתרה בעדות התובע, שציין כי כאשר חתם על הסכם הרכישה, הריצוף כבר היה קיים בדירה, והוא מעולם לא החליף אותו. הטענה הנגדית, מטעם הנתבעות, נטענה בעלמא. גב העיד כי בדרך כלל מרצפים דירה רק כ-6 חודשים לפני המסירה, אך הוא לא זכר לומר האם זה היה המקרה בדירה הספציפית בה עסקינן. אציין, כי לדברי גב, שהוא מנהל האתר עבור הנתבעות, קיימים יומנים ומסמכים נוספים, שמהם יכול היה לדעת ספציפית מתי רוצפה הדירה. למרות זאת, ולמרות שהטענה כי הריצוף טרם הותקן בדירה במועד שנחתם החוזה עם התובעים הועלתה ביוזמת הנתבעות, לא צורפו המסמכים האמורים וגב אף לא הביא אותם לדיון בבית המשפט. הלכה ידועה היא כי צד הנמנע מהבאת ראיה, שהיתה אמורה לפעול לטובתו, מבלי לספק טעם מספיק לאי הבאתה - חזקה שהראיה היתה פועלת לרעתו אילו הובאה. לפיכך, לא נמצאה כל תמיכה לטענת הנתבעות לפיה הריצוף הותקן בדירת התובעים במועד מאוחר יותר מכפי שמעיד התובע, או לטענה שהריצוף שנמצא בדירה כיום אינו הריצוף המקורי שהותקן על ידי הנתבעות.