פסק דין
בפני בקשה לביטול הליכי הוצאה לפועל בטענת התיישנות.
התובע הינו הזוכה בתיק הוצאה לפועל מס' 01-23115-82-8 (להלן: "תיק ההוצל"פ") בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. הנתבע הינו החייב באותו התיק.
תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 9.8.1982 ובמסגרתו בקש התובע לבצע שיק. האזהרה בגין פתיחת תיק ההוצל"פ נמסרה לנתבע ביום 18.6.83. המקור לנקיטת הליכי ההוצאה לפועל לא הובהר. לטענת הנתבע מקור החוב היה שיק שהסתכם בסך של 4 שקלים חדשים ואילו התובע לא התייחס כלל לעניין זה.
השנים חלפו, החוב לא שולם ותיק ההוצל"פ נותר תלוי ועומד. במהלך אוגוסט 2010 התבקש התובע לעדכן את פרטי תעודת הזהות של הנתבע וכך גם עשה. מייד לאחר מכן, נקט התובע בהליכי עיקול כנגד הנתבע ובמסגרתם גם עלה בידיו לעקל כספים בחשבון הבנק של הנתבע. הנתבע מצידו, הגיש ביום 26.1.11 התנגדות לביצוע שטר. הדיון בהתנגדות התקיים ביום 14.3.11 ובהעדר התייצבות מטעם התובע, ניתנה לנתבע רשות להתגונן ונקבע כי הדיון יתנהל בפסים של סדר דין מהיר. יצוין כי עובר להגשת ההתנגדות הסתכם החוב הכולל בתיק ההוצל"פ בסך של 1,565.44 ₪ בצירוף סך של 156.36 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
במסגרת ההתנגדות העלה הנתבע למעשה טענה אחת – התיישנות. לטענת הנתבע, מאז המצאת האזהרה ביום 18.6.83 לא נמסר לו כל מכתב ולא נעשתה אליו כל פנייה בקשר עם החוב נשוא תיק ההוצל"פ, שלכן חלה התיישנות על הבקשה לביצוע ויש לדחות בגינה את התביעה ולסגור את תיק ההוצל"פ.
התובע מצידו, טען כי היעדרותו מהדיון שהתקיים ביום 14.3.11 נבעה מכך שהנתבע כבר שילם את יתרת החוב בתיק ההוצל"פ. סך של 1,000 ₪ שולמו באמצעות עיקול חשבון הבנק של הנתבע וסך נוסף של 565 ₪ שולם בעקבות שיחה עם הנתבע. התובע סבר איפוא כי בכך הושג הסכם לביטול ההתדיינות ואף פנה בבקשה לסגירת תיק ההוצל"פ. ביחס לטענה זו, הכחיש הנתבע מכל וכל את הטענה להסדר כלשהו. לטענת הנתבע, סך של 1,000 ₪ נתפס בעיקול ואילו סך נוסף הועבר רק כדי לבטל את העיקולים שננקטו נגדו. בכך, טוען הנתבע, לא הייתה כל הסכמה לעצם זכותו של התובע לחייב את הנתבע. לגופם של דברים, טען הנתבע שאין לו כל ידיעה אודות מהות החוב אשר ננקט בגין אירועים שכביכול התרחשו לפני 30 שנה.
בדיון אשר התקיים ביום 2.5.11, התברר שאכן אין באפשרות התובע להצביע על הסכם שהושג עם הנתבע ליישוב המחלוקות. עובדה היא, שאף בתצהיר אשר הגיש התובע לא נטען להסכמה שכזו. כך נמצא שנותרה להכרעה טענת ההתיישנות, כאשר שני הצדדים הסכימו שההכרעה בטענה זו תיעשה על יסוד החומר המצוי בתיק בית המשפט וטיעוני הצדדים.
סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, קובע כי שטר כמשמעותו בפקודת השטרות [נוסח חדש] ניתן לביצוע כמו פסק דין של בית משפט. לטענת הנתבע הורתו של תיק ההוצל"פ בבקשה לביצוע שטר, התובע לא כפר בטענה זו וההליך התנהל על יסוד הנחה מוסכמת זו שלפיה עסקינן בביצועו של שיק, שלעניין הליכי הוצאה לפועל כמוהו כפסק דין.
סעיף 21 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כך:
פסק דין בתובענה שעברו עליו עשרים וחמש שנה בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כל שהיא כדי לבצעו, רשאי החייב לטעון טענת התיישנות; ואולם פסק דין בתובענה שלפי תכנו אינו טעון ביצוע אינו נתון להתיישנות.
נקיטת הליכי הוצאה לפועל לביצועו של שיק, כמותם כהליכים לביצוע פסק דין וכמותו - נתונים הם לתקופת התיישנות של עשרים וחמש שנה.
בעניין דנא, אין למעשה מחלוקת על כך שזולת המצאת האזהרה לנתבע ביום 18.6.1983, לא נקט התובע בכל פעולה שהיא במסגרת תיק ההוצל"פ עד 2010. משמע, במשך כעשרים ושבע שנה. במהלך הדיון הודה התובע כי אין באפשרותו להצביע על פעולה כלשהי שננקטה בשנים אלו. על אף זאת, לטענת התובע יש לדחות את טענת ההתיישנות, שכן מירוץ ההתיישנות נפסק ברגע שנפתח תיק ההוצל"פ וזאת בלא הגבלת זמן ואף אם לא ינקטו הליכים כלשהם לאחר מכן. טענה זו אינני יכול לקבל.
בהתאם להלכה הפסוקה, בביצוע פעולה לביצוע פסק דין מפסיקה את מירוץ ההתיישנות, ברם זה מתחיל מחדש לאחר ביצוע הפעולה. כך נקבע בדעת רוב בפסק הדין בעניין ע"א 288/95 (ע"א 288/95 לחאם נ' אל-זארובי, פ"ד נד (2) 598, 623) והלכה זו אושרה בפסיקה מאוחרת יותר (למשל ע"א 8301/98 אנואר נ' ש.א.פ. בע"מ, פ"ד נו (3) 345).
זוכה אשר שוקט על שמריו שנים ארוכות ואיננו נוקט בפעולה כלשהי לביצוע פסק הדין יוצר מצג של ויתור על זכויותיו. בידי הזוכה האפשרות לבחור באילו פעולות לנקוט כך שתושג התוצאה הרצויה מבחינתו, ברם עליו לנקוט פעולות שיגלו באופן ברור כי הוא עומד על ביצוע פסק הדין. פתיחת תיק הוצאה לפועל מבטאת פעולה לביצוע פסק הדין. פעולה זו מפסיקה את מירוץ ההתיישנות ברם זה מתחיל מייד לאחריה. זוכה בתיק הוצאה לפועל אינני רשאי לשבת בחיבוק ידיים ולא לנקוט בפעולה כלשהי לאחר פתיחת התיק, שכן במצב שכזה חשוף הוא לתחולת חוק ההתיישנות.
בפתיחת תיק ההוצל"פ גילה התובע את דעתו על רצונו בגביית החוב מהנתבע אלא שמרגע ביצוע הפעולה האחרונה בתיק הוצל"פ, מסירת האזהרה לנתבע, החל מירוץ ההתיישנות לפי סעיף 21 לחוק ההתיישנות. מירוץ זה המשיך בלא הפרעה 25 שנה ומשחלפו – התיישנה זכותו של התובע.
מאחר וזולת טענה זו לפיה לא חלות הוראות סעיף 21 לחוק ההתיישנות לא העלה התובע כל טענה נוספת, אין במסקנתי זו אלא להביא לדחיית התביעה שכן זכותו של התובע לביצוע השיק התיישנה ואיננה ניתנת לביצוע עוד.
אשר על כן אני קובע כי זכותו של התובע התיישנה. כפועל יוצא מכך, ייסגר תיק ההוצל"פ ועל התובע להשיב לנתבע את כל הכספים אשר נגבו מהנתבע במסגרת הליכי ההוצל"פ.
מאחר ובסופו של דבר הסתיים הדיון בתיק לאחר שני דיונים, יישא התובע בהוצאות הנתבע בגין הליך זה בסך של 1,000 ₪.
ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"א, 02 מאי 2011, בהעדר הצדדים.