דוד פור נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.פסק דין זה עניינו ערעור שהגישה הגב' הלן דוד פור (להלן: "המערערת") על החלטת ועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") מתאריך 24.5.11, אשר הכירה לה בנכות כנפגע עבודה בשיעור של 35% בעקבות תאונת דרכים מיום 15.1.07.

2.אקדים ואציין כי ההליך נשוא פסק דין זה הינו השלישי בסדרה של ערעורים שהגישה המערערת על החלטות הוועדה הרפואית לעררים, המתייחסת לנכות בעקבות תאונת הדרכים מינואר 2007.

לענייננו, הוועדה נשוא הערעור התכנסה בעקבות פסק דין של כב' הרשם אדרת מיום 23.3.2011 שניתן על בסיס הסכמה אליה הגיעו הצדדים כדלקמן:

"אנו מסכימים להחזיר את העניין של המערערת לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שהוועדה תתייחס כראוי לחוות דעתו של פרופ' שפיר מיום 20.9.2010, בשים לב כי העניק נכות נפרדת לצלקת הניתוחית בבטן – 10% לפי סעיף ליקוי 75(1)(ב). הוועדה תשקול עמדתה בשנית ותשקול הענקת נכות נפרדת בגין הצלקת, כפי שקבע פרופ' שפיר בחוות דעתו."

3.בערעור בפני טענה המערערת, כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה נשוא הערעור, אשר קבעה את שיעור נכותה בעקבות התאונה לפי פריט ליקוי 18 לרשימת הליקויים, המתייחס לפגיעה תוך בטנית. המערערת סבורה כי היה על הוועדה לקבוע נכות נפרדת בשל צלקת בעקבות ניתוח לפי פריט ליקוי 75; וזאת בנוסף לנכות המתייחסת לפגיעה התוך בטנית. לעניין זה חזרה המערערת לחוות הדעת שנתן פרופ' שפיר ואשר הכיר למערער בנכות רפואית של 10% בשל הצלקת.

4.לטענת המשיב דין הערעור להידחות, מקום שפעלה הוועדה הרפואית לעררים על בסיס שיקול דעתה המקצועי, בהתאם להנחיות שניתנו בפסק דינו של כב' הרשם אדרת, מחודש מרץ 2011.

5.לאחר עיון בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים נשוא הערעור, דין הערעור להידחות מהנימוקים הבאים.

6.כידוע, סמכותו של בית הדין בערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים, מוגבלת לקיום ביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה המובאת בפניו (ראה: סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] תשנ"ה-1995; עב"ל 1001/98, יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי). משכך, במסגרת חלוקת הסמכויות שבין בית הדין והוועדות הרפואיות, קביעת הממצאים הרפואיים ויישום המבחנים – פרטי הליקוי שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, בעניינו של מבוטח, המערערת שבפנינו – נתונה לוועדות הרפואיות ובענייננו הוועדה הרפואית לעררים (ראה: עב"ל 217/06, יוסף בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי).

7.מכאן נובע, כי שיקול הדעת באם יש להעניק לתובעת נכות רפואית נפרדת בשל הצלקת בנפרד מהפגיעה התוך בטנית בעקבות תאונת הדרכים, היא שאלה שברפואה שבסמכות הוועדה הרפואית לעררים.

8.עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה בחנה את טענת המערערת לפיה יש להכיר בה בנכות רפואית נפרדת בגין הצלקת וטענה זו נדחתה מנימוקים מקצועיים אשר קיבלו ביטוי בפרוטוקול הוועדה כדלקמן:

"הוועדה עברה על החומר הרפואי ומשוכנעת שהנכות שנקבעה לה (למערערת, הוספה שלי-ט.מ.) בשיעור של 20% עבור מצב שלאחר ניתוח בטן, תואמת את מצבה וכפי שקיים בכל ניתוח, הצלקת אינה צלקת חריגה גדולה במיוחד ואינה מקנה נכות נפרדת. לדעת הוועדה הנכות התוך בטנית כוללת גם את הצלקת. הוועדה עברה על חוות דעתו של פרופ' שפיר, פרופ' שפיר התייחס בחוות הדעת לצלקת בלבד, מבלי לדון בנכות התוך בטנית כלל; ואילולא הייתה קיימת נכות תוך בטנית, הייתה הוועדה מקבלת את חוות דעתו."

החלטה זו מצטרפת להחלטה קודמת של הוועדה המסבירה כי הצלקת היא תוצאה בלתי נמנעת מהניתוח אשר בגינו הוכרה למערערת פגיעה תוך בטנית.

9.יוצא מכאן כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה נשוא הערעור, אשר פעלה במסגרת פסק הדין של כב' הרשם אדרת מחודש מרץ 2011 והפעילה שיקול דעת מקצועי ולפיו אין מקום להכיר למערערת בנכות נפרדת ונוספת בשל הצלקת בעקבות הפגיעה התוך בטנית המוכרת והניתוח שהתחייב מאותה פגיעה.

10.סוף דבר הערעור נדחה, בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

11.הערעור על פסק דין זה הוא ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ' בשבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.