דוד נ' משרד עו"ד: עמרם שליט

החלטה

בפניי בקשה לחיוב המשיב – התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש – הנתבע, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"'ד – 1984 (להלן – התקנות), היה והתביעה תדחה ויפסקו הוצאות לטובתו.

תקנה 519(א) לתקנות קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

הפקדת עירבון נועדה להבטחת המבקש שמא ייצא נפסד בשל אי יכולתו לגבות את ההוצאות אם ייפסקו לטובתו.

הכלל הוא שתובע בערכאה ראשונה אינו חייב לתת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אולם במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט, ניתן במסגרת תקנה 519 לתקנות לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאות הנתבע. חיוב שכזה ייעשה רק בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות ולא כשגרה:

"בתי משפט נוהגים במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות, ומקובל, כי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט (ראו: 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי, מפעילים מתכת בע"מ, פ"ד מד(1)647,650), והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות קניין של התובע (ראו: ד"ר ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 35). תקנה 519 לתקנות סדר דין אזרחי מאפשרת להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, ובין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו, שיש בהן כדי לסכל את יכולתו להיזקק להליך משפטי. התקנה נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים של התובע להצליח בתביעה, קלושים, כמו במקרה שלפנינו."

ע"א 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ, (21.07.2004).

הנה כי כן – בבואו של בית המשפט לדון בחיוב על פי תקנה 519, עליו לאזן בין האינטרס של הנתבע להבטחת הוצאותיו לאור "גרירתו" לבית המשפט ובין האינטרס של התובע וזכותו להבטחת גישתו לערכאות השיפוטיות.

במקרה דנן, עיקר טענותיו של המבקש נסמכות על שתי טענות: האחת - כי סיכויי התביעה הינם קלושים, והשניה – יכולתו הכלכלית הנמוכה של המשיב.

אשר לסיכויי התביעה, אין בדעתי להביע דעתי בשלב זה לאור העובדה שהחלטה בעניין זה כבר ניתנה על ידי כבוד הרשמת הבכירה אייזדורפר ביום 08.07.2013 ונמצא כי אי מתן הפטור מאגרה הוא מסננת ראויה ביחס לתביעה שהוגשה. זהו אינו המקרה בו בחינת התביעה בשלב זה יכולה להוות תחליף לניהול ההליך לגופו.

לעניין יכולתו הכלכלית של המשיב מצאתי כי המבקש לא עמד בנטל להראות כי ככל ותדחה התביעה צפוי הוא להימצא בפני שוקת שבורה לעניין גביית ההוצאות שיפסקו לטובתו וזאת בראש ובראשונה לנוכח הנימוקים שהועלו בתגובותיו שלו לבקשת התובע לפטור מאגרה, שם הצביע המבקש על יכולותיו הכלכליות של התובע ועל נכס המקרקעין שבבעלותו של התובע, יכולות שמהן ניתן יהיה להיפרע בעת הצורך.

לפיכך אני מוצאת לדחות את הבקשה.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח, אשר ישולמו למשיב תוך 30 יום, שלא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.