דוד נ' בר מור יזמים בע"מ

פסק דין

לפני ערעור על פסק הדין של כב' השופטת סמדר קולנדר - אברמוביץ (בבית משפט השלום בנתניה) מיום 25.7.11 (להלן: "פסק הדין").

רקע

המשיבה (להלן: "בר מור"), עוסקת בשיווק ומכירת תפוחי אדמה, הגישה לבית משפט קמא תביעה על סך של 22,744 ₪ בגין תשלום עבור שירותים שנתנה למערער העוסק בגידול תפוחי אדמה (להלן: "יוסף"). המערער הגיש לבית משפט קמא כתב הגנה ותביעה שכנגד על סך של 498,344 ₪ בגין הפסדים ממוניים שנגרמו לו כתוצאה מהשיטה ואופן השיווק ששיווקה בר מור את תוצרתו בשנת 2004 ובגין עוגמת נפש (להלן: "התביעה שכנגד") וערעור זה ענינו בפסק הדין בתביעה שכנגד.

קיימות שתי שיטות לגידול ושיווק תפוחי אדמה;האחת – שיטה הנקראת "שיווק תפוחי אדמה ירוקים" - הוצאת התוצרת כולה ללא איחסון, התוצרת ממוינת ומשווקת ללא איחסון.השנייה – שיווק באמצעות הליך של שריפה, כאשר התוצרת המוכנה נשרפת ונשארת בקרקע למשך 3 שבועות עד חודש נוספים ולאחר מכן עוברת לבתי קירור לתקופות משתנות.

מגדלים יכולים לשווק את תוצרתם בשיווק ישיר או באמצעות "פול" – שזו צורת שיווק במסגרתה מביא המגדל תוצרת לבית האריזה. בית האריזה גובה עלויות שיווק ועלויות קירור כשהסחורה מועברת לקירור. בתחילת העונה המגדל אינו יודע כמה כסף יקבל עבור סחורתו ובסוף השנה נעשה חישוב לכל מגדל לפי גודל ואיכות התוצרת שלו ששווקה.יוסף, שיווק בשיטת ה"פול" של בר מור במשך כ – 12 שנים.בר מור בנוסף להיותה משווקת היא גם מגדלת תפוחי אדמה במסגרת שותפות עם שלזינגר לגידול תפוחי אדמה, כאשר הייבול משווק דרך בר מור (להלן: "שותפות בר מור שלזינגר").

לטענת יוסף בתביעה שכנגד, בעונת הגידול בשנת 2004, החליטה בר מור על דעת עצמה להעביר את כל גידוליו לקירור ולא לשווקם ישירות, או להעביר רק שליש מגידוליו לקירור כפי שנהגה בעבר, וכפי שנוהגת עם יתר המגדלים, ולכן נגרם לו הפסד בגובה עלויות הקירור שהינם 30 אגורות לק"ג (עת שיווק באותה עונה 1.5 מליון ק"ג תפוחי אדמה).כמו כן טען יוסף, כי בר מור החליטה על דעת עצמה לשווק 50% מתוצרתו לגדה המערבית במחיר נמוך ממחיר השיווק בשטחי ישראל. לטענת יוסף, בר מור פעלה לא ביושר ולא בשוויוניות בהתנהלות מולו לעומת יתר המגדלים.

פסק הדין בבית משפט קמא

בהסכמת הצדדים, מינה בית משפט קמא את השמאית יהודית בלאושילד כמומחית מכריעה מטעמו בשאלות השנויות במחלוקת (להלן: "המומחית"). המומחית מונתה לצורך הערכה וקביעה לגבי התחשיבים שבמחלוקת, לרבות לעניין הפסדים, דרך חישוב מחירים ותשואות בקשר לעסקות ונזקים נשוא ההליך תוך התייחסות לחוות דעת המומחים שהוגשו ע"י הצדדים ולהכריע בין התחשיבים השונים שהוצגו.

ביחס לתביעת בר מור – קבע בית משפט קמא, בהתבסס על קביעת המומחית, כי על יוסף לשלם לבר מור סך של 22,744 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית.

לעניין התביעה שכנגד, קבע בית משפט קמא את הקביעות הבאות:

יש מקום לקבל את קביעת המומחית כי לא היה כל מקום להפנות 50% מהסחורה של יוסף לשיווק בגדה, ולכן יש לפצות את יוסף בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפניית תוצרתו לגדה בסך 28,107 ש"ח.

העובדה שכלל התוצרת של יוסף הופנתה לקירור אינה מלמדת על אי שוויוניות בפעולות של בר מור – נציג בר מור הודיע ליוסף, בשלב בו היבול היה מוכן, כי יש לשרוף את מלוא היבול וכתוצאה מכך כל היבול מועבר לקירור. בשלב זה יוסף היה יכול לפנות לבית אריזה אחר. לפי קביעת המומחית, שנת 2004 היתה שנה בה התוצרת היתה גדולה מהרגיל ורוב התוצרת ששווקה בישראל עברה לקירור. יוסף לא הפסיד כספים בשנה זו ואולי אף הרוויח.

לא ניתן לקבוע כי העובדה שיתר המגדלים ששווקו תוצרת דרך בר מור הועבר רק 1/3 מתוצרתם לקירור ולא הובאו כל ראיות מספקות לכך.

לא ניתן לקבל את טענת יוסף לפיה 90% מהפול לא אוחסן בקירור.

יש לדחות את הטענה החלופית של יוסף לפיה על בר מור לשלם לו 2/3 עלות הקירור בהסתמך על יחסיות עם שותפות שלזינגר.

היחסים בין הצדדים הינם יחסים עסקיים גרידא, ויוסף יכול לבחור דרך איזה משווק תוצרתו תשווק. לא מדובר על מונופול של בר מור בשיווק תפוחי אדמה.

לפיכך, קבע בית משפט קמא כי על בר מור לשלם ליוסף סל של 5,363 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.04 ועד התשלום בפועל. כן קבע בית משפט קמא כי לאור העובדה שסכום התביעה שכנגד נדחה, אין לחייב בהוצאות.

תמצית טענות המערער

טעה בית משפט קמא במסקנה המשפטית העולה מהעובדות שהובאו בפניו. אין מדובר בערעור על שאלת מהימנות.