דוד נ' איוב ואח'

החלטה

בפניי בקשה שהוגשה על ידי המבקש שעניינה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא (כבוד השופט טהא ערפאת ) מיום 29.5.12,במסגרתה הורה בית המשפט קמא על דיון במעמד הצדדים בבקשה למתן צו עיקול ליום 4.6.12.

לטענת ב"כ המבקשים בית המשפט קמא צריך היה להורות על ביטול צו העיקול הזמני אשר ניתן על ידו ביום 24.5.12 במעמד צד אחד.

אקדים ואומר כי הבקשה הוגשה אתמול וככל הנראה נותבה לסל המשימות של כבוד סגן הנשיא השופט א.אברהם אשר מצוי בחופשת שבתון. משכך הוגשה היום בקשה דחופה להעברת הבקשה לרשם של בית משפט זה וסופו של יום הבקשה נותבה לסל העבודה שלי בהיותי שופט תורן.

לאחר שעיינתי בבקשה סבורני ובכל הכבוד הראוי כי אין בידי להיעתר לבקשה ולהלן נימוקיי לכך.

ראשית, אבקש להידרש לרקע הכללי של הבקשה וכדלהלן.

המשיבים כאן הגישו תובענה שעניינה תביעה כספית כנגד המבקש.

בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי המבקש. בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 24.5.12 הורה על מתן צו העקול הזמני , אם כי על סכום נמוך מזה שהתבקש ובתנאים כפי שנקבעו על ידו.

לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לביטול הצו והדיון בבקשה המקורית נקבע ליום 4.6.12.

על החלטה זו הגיש כאמור המבקש בקשת רשות ערעור.

למבקש שלל טענות ואולם ,ושוב בכל הכבוד אין בדעתי להידרש להן.

אבהיר דבריי.

על הבקשה לרשות ערעור חלות תקנות 403-412 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן –"התקנות").

בתקנה 404 שם נקבע כי עם הגשת הבקשה יפקיד המבקש ערבון או ייתן ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב.

ערובה או ערבון כאמור לא צורפה וכבר מסיבה זו דין הבקשה להידחות .

בתקנה 406 (ב) שם נאמר כי היה והחליט בית המשפט שהבקשה מצריכה תשובה רשאי הוא להורות על טענות לפניו בכתב או בע"פ.

משכך אפוא ,בין כך ובין כך איני יכול להיעתר לבקשה שכן שומה עלי לקבל תשובת המשיבים אם בכתב ואם בע"פ. למתן תשובה יש צורך בקציבת מועד, אשר בתקנה שם הוגדר "תוך 15 יום" תוך שכמובן רשאי בית המשפט לקבוע מועד אחר.

גם אם אקצוב זמן קצר יותר או אפילו אקבע דיון במעמד הצדדים למועד קרוב ,ככל האפשר , הרי שזה לא יהיה לפני התאריך שבלאו הכי נקבע לדיון בבקשה למתן צו העיקול.

משכך אפוא וגם מסיבה זו דין הבקשה להדחות.

לא זו אף זאת, על הדיון בבקשות לסעד זמני ובעניינינו עיקול זמני חלה תקנה 367 לתקנות. בהתאם לתקנה 367 (ג) שם הרי שאם הוגשה בקשה לביטול הצו יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים . דהיינו בניגוד לבקשה להטלת עיקול זמני אשר תידון דרך כלל במעמד צד אחד הרי שבקשה לביטולו מחייבת דיון במעמד הצדדים בבקשה המקורית להטלת העיקול.