דוד יחזקאל ובניו בע"מ נ' חברת נמל חיפה בע"מ

פסק דין

השאלה העומדת לדיון בפניי הינה האם רשאית הנתבעת (המספקת שירותי נמל ושירותים נלווים) לגבות מהתובעת (המספקת שירותי עמילות מכס) הפרשי אגרות נמל לאחר שחרור הטובין מהמכס והעברתם לידי היבואן.

במסגרת עיסוקה של התובעת בעמילות מכס, מספקת היא ללקוחותיה היבואנים שירותים מקצועיים לשחרור ממכס של טובין המיובאים על ידיהם ארצה. שחרור הטובין בא לידי ביטוי בכך, שהתובעת משלמת מכיסה בשמם של לקוחותיה היבואנים ועבורם את מסי היבוא ואגרות הנמל ישירות לרשות המסים/המכס וכן לנמלים וביניהם הנתבעת, ובמקביל, התובעת גובה מאת לקוחותיה את התשלומים הנ"ל.

התשלומים הנ"ל מתבצעים במסגרת הסדר מסלקה בנקאית. במסגרת הסדר המס"ב גובים רשות המכס והנתבעת את מיסי היבוא ואגרות הנמל, כפי שחושבו על פי מסמכי היבוא, ישירות מחשבונות הבנק של סוכני המכס, לרבות התובעת, באמצעות הרשאה לחיוב החשבון שניתנה להם על ידי סוכני המכס ובכללם התובעת. כנגד גביית מסי היבוא ואגרות הנמל, רשות המכס והנתבעת מאפשרים ליבואן לשחרר מיידית את הטובין.

בתביעה שבפניי התובעת טוענת, כי הנתבעת גבתה באמצעות הסדר המס"ב, ובאופן רטרואקטיבי - לאחר חלוף זמן לאחר שחרור הטובין ליבואן - את ההפרשים בגין אגרות הנמל.

לטענת התובעת גביית ההפרשים לאחר שחרור הטובין מחשובנו של סוכן המכס (מחשבונה של התובעת) דרך הסדר המס"ב, הינה פעולה שאין לה כל בסיס חוקי, גובלת בחוסר תום לב וחורגת מההרשאה שבהסדר המס"ב. התובעת טוענת עוד, כי פקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הנמלים") אינה מאפשרת גבייה רטרואקטיבית שכן, סוכן המכס הינו "צינור להעברת כספים" בלבד, אינו שליח על פי דין ולמעשה, חדל להיות שליח-היבואן לאחר שחרור הטובין לידי היבואן, ומכאן, שאינו יכול להיחשב כ"בעל הטובין".

מנגד, הנתבעת טוענת כי הפרשי האגרות נגבו כדין, שכן התובעת היא זו החייבת בתשלומן, אפילו קיים גורם נוסף החייב בתשלומם גם הוא (היבואן). הנתבעת טוענת, כי התובעת חייבת מכוח הוראות הדין בתשלום אגרות הרציף (אגרות הנמל) ולחילופין, בהיותה שלוח מטעם היבואן.

הנתבעת טוענת כי ההפרשים הינם בבחינת אגרת נמל/רציף ולעניין תשלום זה, ומכוח הוראת סעיף 19 לפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הנמלים"), רואים בסוכן המכס כבעל הטובין והוא חייב בתשלום האגרה באופן אישי. 

באשר לטענתה השנייה של הנתבעת, הנתבעת הפנתה בסיכומיה לע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו (2) 344, ולטענתה מפסק דין זה ניתן ללמוד על קיומן של יחסי שליחות בין עמיל המכס ליבואן.

דיון והכרעה

אין חולק, כי בנידון דידן, קיים הסדר חוזי בין התובעת לבין הנתבעת לגביית אגרות הנמל ישירות מחשבונה של התובעת באמצעות הסדר מסלקה בנקאית (להלן: "מס"ב").

התובעת טענה, כי מטרתו של הסדר זה הינה להקל ולייעל את שחרור הטובין באופן מהיר וזריז מיד לאחר תשלום מסי המכס (כולל אגרת הנמל/הרציף), וכי אינו מאפשר לנתבעת לגבות מהתובעת דרך אותה מס"ב גם את החובות הנוצרים כתוצאה מההפרשים בין גובה האגרות ששולמו בפועל ביום שחרור הטובין לבין גובה האגרות שהיו אמורות להיות משולמות עבור הטובין המשוחררים. התובעת טענה, כי הפרשים אלה צריכים להיגבות ישירות מהיבואן (הלקוח של סוכן המכס).

תנאיו של אותו הסדר חוזי לא הובאו בפניי על ידי מי מהצדדים. מכאן, הדיון יתמקד בשאלה האם רשאית הנתבעת לחייב סוכן מכס/עמיל מכס בתשלום הפרשי אגרות נמל לאחר שחרור הטובין מהמכס והעברתם לידי היבואן.

לא מצאתי הוראת דין המחייבת את סוכן המכס לשלם את ההפרשים באגרת הנמל המתגלים לאחר שחרור הטובין מהנמל והנתבעת לא הפנתה להוראה מעין זו.

הנתבעת למעשה, מבקשת לראות בהפרשים הנדרשים לאחר שחרור הטובין כ "אגרת נמל" או "אגרת רציף" ולטעמי אין כל ממש בטענה זו.

סעיף 14 לפקודת הנמלים קובע כדלקמן:

"לא יימסרו טובין ממשמורתו של מנהל הנמל אלא אם נעשו שתי אלה:

1. הוצגו הוראת מסירה, בטופס שאישר הממונה על הנמלים, ותעודת מפדה של המכס;

2. שולמו כל אגרות הנמל וההיטלים האחרים שעליהם".

מכאן, ברי כי שחרור הטובין ממשמורתו של מנהל הנמל מלמד על כך, שאגרות הנמל וההיטלים האחרים כבר שולמו. אחרת, וכאמור בסעיף 14 לפקודת הנמלים הטובין לא ישוחררו על ידי מנהל הנמל.