אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דוד ואח' נ' פרזות-חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ ואח'

דוד ואח' נ' פרזות-חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 24/06/2012 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
49890-12-11
20/06/2012
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
1. רוני דוד
2. אורלי דוד

הנתבע:
1. פרזות-חברה ממשלתית עירונית לשיכון ירושלים בע"מ
2. משרד הבינוי והשיכון

פסק-דין

פסק דין

1. העותרים מבקשים בעתירתם כי בית המשפט יורה למשיבים להעניק להם את הזכות לשכור בתנאי שכירות סוציאלית את הדירה הסמוכה לדירתם (אותה שוכרים הם בתנאים האמורים), ואשר אליה פלשו שלא כדין, עובדה שאין הם חולקים עליה.

העותרים הם בני זוג, בשנות החמישים לחייהם. הם הורים לארבעה ילדים. שניים מהם קטינים, האחד חייל ואילו הרביעי בגיר, כבן 24, הלוקה במחלת כליות קשה ומבעיות רפואיות נוספות, המחייבות, לטענתם, מגורים בחדר לעצמו, הן בשל מצבו הנפשי והן בשל מצבו הרפואי, המצריך שמירה על היגיינה קפדנית במיוחד. מאחר שדירת המגורים של המשפחה קטנה עד מאוד, אין עומד בה לרשותו חדר המיוחד לו.

2. כעולה מתשובת משרד הבינוי והשיכון (להלן: המשיב), מתגוררת משפחת העותרים בדירה ציבורית ברחוב נפתלי בירושלים, החל משנת 1992. בדירה 3 חדרים ושטחה 59 מ"ר ברוטו. הדירה נמצאת בקומת הקרקע של הבניין. הדירה תקנית, בהתאם לגודל המשפחה ולנוהלי המשיב. בין דירת העותרים לבין הדירה נשוא העתירה (להלן: הדירה) חוצץ קיר. המדובר בדירת חדר ששטחה 38 מ"ר ברוטו. הדירה התפנתה בשנת 2002, כשהדיירת שהתגוררה בה עברה לבית אבות. העותרים פלשו לדירה, שברו, ללא קבלת רשות, את הקיר החוצץ בין שתי הדירות ואיחדו אותן לדירה אחת.

3. ביום 14.10.04 ניתן כנגד העותרים פסק דין (ת.א. 8765/04 של בית משפט השלום בירושלים), המחייבם להחזיר את החזקה בדירה לידי משיבה 1 (להלן: חברת פרזות). רק לאחר שניתן נגדם פסק הדין, פנו העותרים, בנובמבר 2004, למשיבים. בעקבות הפנייה, דנה ועדת האכלוס העליונה שבמשיב פעמיים בעניינם של העותרים. פעם אחת בשנת 2004 ופעם נוספת בשנת 2005. בשתי הפעמים החליטה הוועדה לדחות את בקשת העותרים לאפשר להם לשכור את הדירה בתנאי שכירות סוציאלית, לאחר שהונחו בפניה חוות דעת של יועץ רפואי אשר שללו הכרח רפואי לחדר נפרד עבור הבן החולה.

לאחר שנתקבלו החלטות ועדת האכלוס, פנתה העותרת לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין, וביום 8.8.05 נדחתה הבקשה. פסק הדין הינו, אפוא, פסק דין חלוט.

4. ביום 14.11.06 הנחה מר ישראל שוורץ, סמנכ"ל בכיר לאכלוס במשיב, את חברת פרזות, לדחות את פינויים של העותרים מן הדירה עד ליום 12.2.07. משחלפה תקופת הדחייה, הודיעה חברת פרזות לעותרים כי עליהם לפנות את הדירה, ונקצב להם פרק זמן לשם הפינוי. העותרים התעלמו מן הפנייה והמשיכו להחזיק בדירה. לפיכך, ביום 6.8.09, הגישה חברת פרזות את פסק הדין שניתן כנגד העותרים לביצוע, בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 16.8.09 נמסרה לעותרים התראה במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדם. ביום 14.10.10 נשלחה לעותרים התראה אחרונה לפני נקיטת הליכים משפטיים. נאמר בה, כי אם לא יפנו את הדירה, יינקטו נגדם הליכים לפינויים משתי הדירות גם יחד. בעקבות מכתב התראה זה פנה ב"כ העותרים לחברת פרזות ולמשיב בבקשה למציאת פתרון דיור לעותרים בשל מצוקת הצפיפות ממנה הם סובלים.

לחילופי המכתבים והפניות שהתנהלו בין הצדדים לעתירה במהלך התקופה שחלפה מעת הפנייה האמורה ועד למועד הגשת העתירה אתייחס בהמשך. מכל מקום, בסופו של דבר הודיעה חברת פרזות לב"כ העותרים, במכתב מיום 19.6.11, כי עניינם של העותרים לא ייבחן פעם נוספת על ידי ועדת האכלוס העליונה, לנוכח קיומו של פסק הדין החלוט משנת 2004.

5. ביום 10.11.11 הורה רשם ההוצאה לפועל על פינויים של העותרים, ומועד הפינוי נקבע ליום 29.12.11. או אז, יומיים לפני מועד הפינוי המתוכנן, הוגשה העתירה שלפניי.

העותרים טוענים, כי חברת פרזות התחייבה להעלות את עניינם לפני ועדת האכלוס העליונה, וכי הבטחה זו הופרה ללא כל הצדקה. בהקשר זה מוסיפים הם כי ההחלטה שלא לדון בבקשתם, הנסמכת על עובדת קיומו של פסק דין חלוט נגדם, עומדת בסתירה לעובדה שהוועדה דנה בעבר בעניינם גם לאחר שפסק הדין הפך חלוט. כך גם עולה מעתירתם, כי משאיפשר המשיב את החזקתם בדירה במשך שבע שנים, רשאים היו הם להבין כי הסכין עם פלישתם. עוד טוענים הם, כי ההחלטה בדבר דחיית הבקשה לדיון נוסף בפני ועדת האכלוס העליונה התעלמה מן המסמכים הרפואיים הרלוונטיים שנשלחו על ידם, ונסמכה על מסמכים ישנים מ- 2005.

6. לא נמצאה לי עילה להתערב בהחלטה שלא לשוב ולדון בעניינם של העותרים בוועדת האכלוס העליונה, ומשכך דין העתירה להידחות.

7. למעשה, עושים העותרים דין לעצמם מזה שבע שנים, ומתגוררים בדירה לא להם, בניגוד לפסק דין חלוט. נכונותו של המשיב לדחות את מועד פינויים, כפי שבאה לידי ביטוי בשנת 2006, פורשה על ידי העותרים כזכות לעשיית דין עצמית. בהתנהלותם פוגעים העותרים בזכאים אחרים הממתינים בתור לדיור ציבורי, והמכבדים את החוק. נזכיר כי המדובר בדירת קרקע, וכעולה מתשובת המשיב, לדירה זו ממתינים 37 זכאים, בכללם נכים, הזקוקים לדירה בקומת קרקע דווקא. זכאים אלה מחוסרי כל פתרון דיור, להבדיל מן העותרים, שלרשותם עומדת דירת מגורים עוד משנת 1992. זאת ועוד, המדובר בבניין המצוי בשלבי תכנון מכוח תמ"א 38, ובמסגרת זו יורחב הבניין ולדירה תתווסף תוספת של 27 מ"ר, מה שיהפוך אותה לפתרון עבור משפחה גדולה, הממתינה שנים לדירה מסוג זה בירושלים.

לטעמי, די בכל אלה כדי להביא לדחיית העתירה, שכן איני סבורה שבנסיבות אלה ראוי הוא כי בית המשפט יושיט סעד ויגבה בכך התנהלות בלתי חוקית הנמשכת שנים כה רבות. ודאי וודאי כך, כשהמדובר במשאב ציבורי מצומצם ויקר. הענקת זכות לאחד באה, בהכרח, על חשבונם של זכאים אחרים, שמצבם אינו קשה פחות ממצבם של העותרים. ואכן, לא פעם הוער בפסיקה על החובה להקפיד הקפדה יתרה על אי חריגה מנהלים בעניין זה, בשל המחסור הרב בדירות המיועדות לדיור ציבורי, כאשר כל חריגה פוגעת בנזקקים אחרים (עת"מ 38684-05-10 סויסה נ' משרד הבינוי והשיכון, מיום 25.10.10; עת"מ 685/05 זגורי רחל נ' עמידה חברה לאומית לשיכון עולים בישראל, מיום 27.7.06). על אחת כמה וכמה נכונים הדברים, כאשר מתבקש בית המשפט להכשיר נטילה בכוח הזרוע (ראו לעניין זה רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר, מיום 12.5.08; עע"מ 8616/06 מוריס כהן נ' עמידר, מיום 16.12.07). אין לי ספק כי העותרים הם אנשים קשי יום, וכי נסיבות חייהם קשות. אולם למרבה הצער, צרתם צרת רבים, והיעתרות לעתירה היא בבחינת מסר קשה לאחרים: המכבד את החוק יידחק לאחור. זאת אין לאפשר.

8. לגופו של עניין, לא מצאתי יסוד לטענת העותרים לפיה הופרה הבטחה שניתנה להם כי עניינם יובא פעם נוספת לוועדת האכלוס העליונה. ההבטחה מיוחסת, כנטען, לחברת פרזות. את הביסוס לקיומה מוצאים העותרים במכתבה של חברת פרזות לבא כוחם, מיום 14.7.10, ובו נאמר כי "לפנים משורת הדין חברתנו מוכנה להקפיא את הגשת התביעה לפינוי למשך חודש ימים עד להגשת מסמך רפואי עדכני נכון להיום על מצבו של הילד יהונתן. המסמך יועבר לבדיקת יועץ רפואי לבדיקה האם יש הכרח במתן חדר נפרד לילד החולה. רק לאחר קבלת חוות דעת של היועץ הרפואי החברה תעביר את המסמך להחלטה במשב"ש האם להעביר את בקשת המשפחה לדיון חוזר בפני ועדה עליונה". עוד מפנים הם למכתבה של מנהלת לשכת מנכ"ל פרזות מיום 28.4.11, ובו נאמר כי "הבקשה של משפחת רוני ואורלי דוד תועבר לוועדה עליונה במשרד הבינוי והשיכון". מכתבים אלה אינם מבססים את שנטען מכוחם. כבר מלשונו של המכתב הראשון ברור, כי ההחלטה אם להעביר את בקשת העותרים לדיון בפני הוועדה העליונה נתונה בידי המשיב ולא בידי חברת פרזות. כל שהובטח במכתב זה הוא שאם יומצאו לעיונה מסמכים רפואיים עדכניים יועברו אלה לבחינתו של היועץ הרפואי שלה, ולאחר קבלת חוות דעתו יועבר המכלול להחלטת המשיב, שכאמור הוא שיחליט אם להעביר את העניין לוועדת האכלוס העליונה. גם מכתבה של מנהלת לשכת המנכ"ל, שממילא אין בו כדי להוות הבטחה מינהלית מאת גוף המוסמך ליתן הבטחה כזו, אין בו, לפי תוכנו, כל הבטחה, אלא אמירה שהבקשה תועבר לוועדה העליונה.

ואכן, חברת פרזות אינה מוסמכת כלל להבטיח הבטחות בקשר עם דיונים בוועדת האכלוס העליונה, שהרי ועדה זו פועלת במסגרת המשיב. כפי שהגדיר זאת בא כוחה במהלך הדיון, חברת פרזות הינה "צינור" בלבד, המלקטת את המסמכים השונים, כמי שמטפלת מטעם המשיב בדיור הציבורי באזור ירושלים, ומעבירה אותם להחלטתו של הגורם המוסמך במשיב.

9. אשר למשיב, בדין נדחתה הבקשה לקיים דיון חוזר בפני ועדת האכלוס העליונה, שהרי כנגד העותרים פסק דין חלוט משנת 2005. טענת העותרים לפיה התקיימו בעבר דיונים בפני הוועדה בעניינם גם לאחר פסק הדין, אינה מדויקת. הדיון האחרון בעניינם של העותרים התקיים ביום 5.4.05, ואילו העותרת הגישה בקשה לביטול פסק הדין ביום 19.7.05. פסק הדין הדוחה את בקשת הביטול ניתן ביום 8.8.05, היינו כארבעה חודשים לאחר הדיון האחרון בפני ועדת האכלוס העליונה.

10. על כל אלה יש להוסיף, כי יועץ רפואי מטעם המשיב עיין במסמכים הרפואיים העדכניים שהציגו העותרים בפנייתם האחרונה, וקבע כי אין הצדקה רפואית לחדר נפרד עבור בנם החולה של העותרים. גם בעניין זה לא נמצאה לי עילה לסבור שחוות הדעת שהגישו העותרים מטעמם עדיפות על פני הגורם המוסמך לכך מטעם המשיב. זאת ועוד. הבן הינו בגיר, בן 24, ולפי הנוהל הרלוונטי (נוהל הקצאת דירות בשיכון הציבורי - הוראה מס' 08/05, מיום 18.7.07), אין הוא נחשב עוד כ"ילד" הנכלל בגדרי הנוהל האמור. ממילא אין העותרים יכולים להיאחז בנוהל זה כדי לטעון לזכות להקצאת דירה בשיכון ציבורי בשל מחלתו של בנם.

העתירה נדחית, אפוא.

על העותרים לפנות את הדירה עד ליום 15.7.12.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ