דוד ואח' נ' לובטון ואח'

פסק דין חלקי והחלטה

לפניי תובענה סביב אירוע במקום עבודתו של התובע, במהלכו נגרמו לו נזקי גוף.

רקע כללי –

התובע, מר מנדי דוד (להלן: "התובע"), עבד כרתך במפעל של הנתבעת מס' 2, א.ח.מ מתכת ובניה 2003 בע"מ (להלן: "המעבידה"). אין חולק כי הנתבע מס' 1, מר יצחק לובטון (להלן: "הנתבע") היה הבעלים של המעבידה והמעסיק בפועל של התובע. עוד מוסכם כי ביום האירוע נכחו בשטח המפעל שני עובדים נוספים, מר מיכאל זולוגין (להלן: "מיכאל") ומר אנטולי קירפוב (להלן: "אנטולי"). עוד אין מחלוקת כי ביום 6.9.2008 נפגע התובע משמעותית עקב נפילה של מספר גדרות ברזל (להלן: "הגדרות") על רגלו השמאלית (להלן: "האירוע"). אין אף מחלוקת כי האירוע התרחש בחצר הקדמית של מפעל המעבידה.

בכך מסתכמים הנתונים המוסכמים. מאחר ויתר הנתונים העובדתיים שנויים במחלוקת, אין מנוס אלא לתאר בפירוט את גרסתו העובדתית של התובע, לאחר מכן את גרסתו העובדתית של הנתבע – טרם ייקבעו הממצאים העובדתיים וכנגזר מכך ההכרעות המשפטיות.

הערות מקדימות –

תחילה הגיש התובע את התביעה מכח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") כנגד הנתבע, המעבידה, וכלל חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של המעבידה בפוליסת חבות מעבידים (להלן: "כלל"). כלל בכתב הגנתה העלתה את הטענה שהאירוע מהווה תאונת דרכים, שכן הגדרות שונעו באמצעות מלגזה מסוג הייסטר (להלן: "המלגזה") בעת האירוע. לפיכך, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן ובו הפנה טענות חלופיות מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), כלפי הנתבעות 4 עד 6, שהן (בהתאמה) – קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), י. אנטמן ובניו (להלן: "אנטמן"), הבעלים הרשום של המלגזה ומגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"), המבטחת של המלגזה. כמו כן הוגשה מטעם קרנית הודעה לצדדים שלישיים כנגד הנתבע והמעבידה.

בדיון מיום 25.05.2011 הוריתי על פיצול הדיון באופן שתחילה תישמענה ראיות לעניין שאלת סיווג האירוע כתאונת דרכים או לחילופין כתאונת עבודה.

התשתית הראייתית –

לפניי העידו מיכאל (לגבי תמלילי חקירה שלו ת/1 ו-ת/2); התובע (לגבי תצהירו ת/3); מר צביקה דוד (הבן של התובע, להלן: "הבן צביקה", לגבי תצהירו ת/4); הנתבע (לגבי תצהירו נ/4); אנטולי (לגבי תצהירו נ/5); המומחה, מר אשר אסבן (מומחה בטיחות אשר הגיש חוו"ד מטעם מגדל, להלן: "אסבן", לגבי חוות דעתו נ/7) ומר שמואל היימברג (חוקר פרטי מטעם התובע, להלן: "היימברג" לגבי ממצאיו ת/11). כמו כן, הוגשו על ידי הצדדים תעודות עובד ציבור, תשריטים, תמונות, תמלילים, תיעוד מהמל"ל ועוד מסמכים.

גרסתם העובדתית של התובע והנתבע –

בתצהירו של התובע ובעדותו לפניי הוצגה הגרסה העובדתית הבאה – עובר לאירוע נקרא התובע על ידי הנתבע לסייע לו להעמיס באמצעות המלגזה כמה מקטעים של גדרות (לעיל ולהלן: "הגדרות") אשר הוצאו קודם לכן מתוך המפעל, במטרה להובילן עם המלגזה לחצר האחורית של המפעל. הנתבע הוא שנהג במלגזה. הגדרות הוצאו על ידי התובע ועל ידי העובדים הנוספים קודם לכן והושענו על הקיר סמוך לדלת היציאה מהמפעל. הנתבע ביקש מהתובע לקשור את כל הגדרות יחדיו באמצעות רצועה, בקשר חביקה. מאחר והגדרות לא היו מסודרות בצורה ישרה האחת ביחס לשנייה, הוא התקשה בהשחלת הרצועה בין מוטות הגדרות. הנתבע ירד מהמלגזה והוא שהשחיל את הרצועה וביצע את הקשירה. לאחר הקשירה עלה הנתבע בחזרה על המלגזה והכניס את שיני המלגזה למרווח שבחלק העליון של הגדרות, בין מוטות הגדרות. אז ביקש הנתבע מהתובע "לתלות" את קצה הרצועה על אחת משיני המלגזה, על חלקה האנכי, על מנת שהגדרות לא יפלו בעת ההרמה. הנתבע החל לנסוע לאחור - והרצועה החליקה משן המלגזה. הנתבע ביקש מהתובע לתלות את קצה הרצועה על השן השנייה של המלגזה וכך עשה. הנתבע הרים פעם נוספת את הגדרות באמצעות שיני המלגזה אך הוריד אותן שוב, מאחר והרצועה שבה והחליקה. בשלב זה נוצר מצב בו הגדרות "עומדות" על הארץ במצב סטטי "לבד". שיני המלגזה לא תומכות בהן, הרצועה לא תומכת בהן והן בבחינת דבוקה של גדרות שמונחות על הקרקע (ככל הנראה על מנת להחליט כיצד להרימן מחדש, לאור כשלון נסיון ההרמה והקשירה עם הרצועה). בחקירתו העיד התובע בבירור כי באותו השלב הגדרות לא היו תלויות על השיניים, אלא היו "חופשיות" מהן והשיניים היו מושחלות בתוכן אך לא תמכו בהן כיון שהגדרות כבר "עמדו" על הקרקע (ראו סעיף 17 לתצהיר התובע ועמ' 22 שורות 3-4). עתה, כאשר דבוקת הגדרות עומדת על הקרקע, ניסה התובע לתמוך בהן כדי שלא ייפלו לכיוונו ואף מסר לנתבע כי הן כבדות מאוד וביקש מהנתבע לשנות את כיוון ההטיה של השיניים כך שהגדרות ייטו לכיוון המלגזה - אך הנתבע לא עשה כן. בשלב זה – אחרי פרק זמן לא ברור – החלה נטיה של הגדרות לכיוון התובע, הוא ניסה להימלט, אך הגדרות נפלו על רגלו השמאלית והסבו את הפגיעה. מסיים התובע את תיאורו ומוסר כי לאחר נפילת הגדרות המלגזה התדרדרה אחורנית ובתוך כך פגעה ברכבו של הנתבע אשר חנה במקום.

לאחר קרות האירוע, הורמו הגדרות על ידי הנתבע והעובדים הנוספים (מיכאל ואנטולי), הוזמן אמבולנס והתובע פונה לבית החולים רמב"ם, שם אושפז ונותח. לטענת התובע סמוך לאחר הגיעו לבית החולים, הגיעו לשם גם הנתבע ביחד עם הבן צביקה וזוגתו של התובע. הנתבע מסר לו כי אין ביטוח למלגזה ולכן הורה לו שלא להזכיר את מעורבותה באירוע. לטענת התובע הנתבע איים עליו שלא "לערב" את המלגזה בעניין, גם בשלב מאוחר יותר, עת הגיע למפעל המעסיקה במטרה לקחת את משכורתו. התובע טוען שבאותה פגישה אמר לו הנתבע שאם יטען שהמלגזה הייתה מעורבת, הוא (הנתבע) מצידו יטען שהתובע היה זה שנהג או שהאירוע התרחש שלא במסגרת יום עבודה (שכן אין חולק שמדובר היה ביום שבת והעבודה התבצעה ביום הספציפי באופן חריג).

עד כאן גרסתו המפורטת של התובע. מנגד, בתצהירו של הנתבע ובעדותו לפניי הוצגה הגרסה העובדתית הבאה – הנתבע הגיע למפעל בבוקר, מספר דקות לפני האירוע ואז ראה את הגדרות תלויות על שיני המלגזה באמצעות רצועה, כאשר התורן מורם. הגדרות הוצאו לחצר על ידי התובע עצמו קודם לכן. הנתבע החנה את רכבו והלך לחלק אחר של המפעל ולא היה נוכח בחצר הקדמית בעת קרות האירוע. הנתבע שב ל"זירת האירוע" רק לאחר ששמע את צעקות התובע וחש לעזרתו. יתר התיאורים של הנתבע כפי שמופיעים בתצהירו לגבי אופן התרחשות האירוע הינם על בסיס השערות שלו וניחושים שלו (וראו את עדותו בעמ' 30 שורות 8-12; שם הוא מאשר שהוא לא ראה את הדברים, אלא מתבסס על הנחות שלו ועל דברים שהוא שמע או הבין מהתובע). עוד יש לשים לב כי הנתבע, בסעיף 5 לתצהיר, נזהר בהצהרותיו וטוען כי האמור בתצהיר לגבי האירוע הינו "למיטב ידיעתו" בלבד, וראו כי אף המשך תיאור האירוע שבתצהיר מבוסס על עדות שמועה, והנתבע מציין בפתח סעיף 7 לתצהיר כי "בדיעבד התברר לי ש ...", ואת סעיף 8 הוא פותח במילים הבאות: "לפי מה שהבנתי מהתובע ...".

כבר בשלב הזה ניתן לומר שקשה לקבל את הגרסה שבתצהיר זה, שכן אם הנתבע היה בצד השני של המפעל ולטענתו הגיע למפעל כמה דקות לפני האירוע, הוא לא יכול לדעת מידיעה אישית אם התובע הוציא את הגדרות ואם כן, איך ומתי הוציא אותן ולא יכול לדעת מה גרם לפגיעה.

בכל אופן, הגרסה העובדתית שהנתבע מבקש להציע לגבי אופן קרות האירוע היא שהגדרות היו תלויות על שיני המלגזה באמצעות רצועה כאשר התורן שלה מורם, ולאט לאט החלה "זחילה" של השיניים כלפי מטה, דהיינו, ירידה איטית לא מכוונת של השיניים כלפי הרצפה בשל פגם כלשהו במנגנון ההידראולי של המלגזה. לטענתו, כאשר הגדרות הגיעו לרצפה, הן כבר לא היו תלויות על שיני המלגזה, אלא "עמדו בעצמן" (כפי שהתובע טוען), לא היה דבר שיחזיק אותן או יתמוך בהן - ולכן נפלו על התובע ופגעו בו. אף הנתבע מאשר כי לאחר הנפילה המלגזה נסעה אחורה ופגעה ברכבו שעמד במקום. הנתבע מכחיש שהוא נהג על המלגזה או שהיה קרוב למלגזה כאשר הגדרות היו תלויות עליה או כאשר נפלו.

באשר להשתלשלות העניינים לאחר האירוע - מתאר הנתבע כי למשמע צעקותיו של התובע הגיע למקום, סייע להרים את הגדרות והזמין אמבולנס. הנתבע מאשר כי הוא נסע עם הבן צביקה לבית החולים וכי ביקר את התובע בבית החולים לבדו מספר פעמים. באשר לטענות התובע לגבי הדברים שהוחלפו בינו לבין הנתבע - טוען הנתבע כי אכן שוחח עם התובע אך מכחיש כי ביקש מהתובע להימנע מלהזכיר את מעורבות המלגזה באירוע. עוד טוען הנתבע כי בעת שהגיע התובע למפעל לקחת את משכורתו, התובע אמר לו שעל פי ייעוץ משפטי שקיבל הבין שמוטב לו לטעון שמדובר בתאונת דרכים כי כך הפיצוי יהיה גדול ומהיר יותר, אך היות ולתובע לא היה רשיון למלגזה – ביקש התובע מהנתבע לומר שהוא זה שנהג. הנתבע טוען כי הוא מסר לתובע באותה הפגישה כי אינו מסכים לשקר ואינו מוכן "לקחת על עצמו" את הנהיגה במלגזה.

כפי שניתן להיווכח כבר בשלב זה, הפערים בין הגרסאות העובדתיות שהוצגו משמעותיים.

טענותיהם המשפטיות של הצדדים – בהתייחס לגרסאות העובדתיות הסותרות הנ"ל –

התובע, מן הסתם, גורס כי תיאוריו הם הנכונים. במחלוקת הנוגעת לסיווג האירוע, משאיר התובע את שיקול הדעת לבית המשפט.